” כולם היו שמחים וצוהלים, ואילו העולם שלי התפרק. אני זוכרת שכשהגיע תורי בסבב להגיד על מה אני אסירת תודה, הרגשתי קושי ממשי להיזכר בדברים הטובים שקיימים בחיי. פתאום הכל התגמד ונעשה חסר חשיבות לעומת הדרמה המשפחתית שלי.”

אם לא ראיתם בשבועות האחרונים את צמד המילים ״בלאק פריידי״ לצד מספר ענקי וסימן של אחוז, אני מקנאה בכם. אני מרגישה מותקפת בתוך הטלפון האישי שלי בפרסומות מכל כיוון שפוקדות עליי: תקני! מיד! הכל!! כל מה שאת רוצה, עכשיו כמעט בלי כסף. את לא תראי את ההנחות המטורפות הללו עוד לעולם.

***

אני נזכרת בבלאק פריידי האמיתי הראשון שלי. בשנת 2011 הייתי שליחה מטעם בני עקיבא בארצות הברית, שם שמעתי וחוויתי לראשונה את טירוף הקניות המדובר בלייב. אנשים שיושבים מחוץ לחנויות בכיסאות עוד משעות הלילה, חנויות חרבות כתוצאה מהתנפלות המונית על מוצרים, וכן, גם פצועים היו שם. ההיסטריה והבהלה לקניות הייתה משהו שלא אשכח. כמובן שהצטרפתי לחגיגה המפוקפקת וחזרתי הביתה עם שלל שהסב לי אושר וסיפוק.

בד בבד עם טרפת הקניות, חגגנו את הטנקס גיווינג- חג ההודיה האמריקאי. בבית המשפחה המאמצת שלנו ישב על השיש תרנגול הודו ענק צלוי שיצא עכשיו מהתנור, השולחן היה פתוח עד למקסימום, וכל בני המשפחה התאספו מקצוות המדינה כדי לשבת יחד ולהודות על מה שיש. גם אני, בחורה ישראלית שמעולם לא חגגה את החג הזה, נדבקתי בהתרגשות. התארגנתי ולבשתי בגדי חג, וממש כשקיפלתי את מוצרי האיפור שלי ועמדתי להצטרף לכולם, קיבלתי טלפון מהארץ ששינה את חיי. הוריי נפרדו.

סגרתי את הטלפון, והצטרפתי לכולם, אבל לא הייתי חלק. כולם היו שמחים וצוהלים, ואילו העולם שלי התפרק. אני זוכרת שכשהגיע תורי בסבב להגיד על מה אני אסירת תודה, הרגשתי קושי ממשי להיזכר בדברים הטובים שקיימים בחיי. פתאום הכל התגמד ונעשה חסר חשיבות לעומת הדרמה המשפחתית שלי. היו לי ערימות של שקיות מלאות בדברים חדשים שעוד לא פרקתי, אבל הרגשתי עצב עמוק. כשאני חונקת את הדמעות, אמרתי לכולם בחיוך כמה אני אסירת תודה על כך שאני חוגגת איתם את היום הזה.

***

יש הרבה דברים בחיים שמסממים אותנו ואת הצורך שלנו באהבה ובהכרה, והגדול שבהם: קניות. אוטו חדש, בגדים חדשים, גאדג׳טים מגניבים… את כולם אנחנו משלבים בתוך חיינו כצורך, אולם אם ננקה את כל הרעש, אנחנו צריכים ממש מעט כדי לחיות בצורה טובה ובאושר גדול: אהבה, יחסים טובים, שקט נפשי, בית, יציבות, צחוק מתוך הבטן.

פרשת השבוע מספרת לנו על איש אחד שמלמד אותנו לחיות ככה, אחד מאבות האומה שלנו. יצחק.

“וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ” (בראשית כד סז).

בין אברהם אבינו האידיאליסט ליעקב אבינו הנודד הנרדף, ישנו יצחק- איש של יציבות ואהבה. הוא אוהב את אשתו, את אמו ואת בנו, יש לו מטעמים שאהובים עליו, הוא עובד את האדמה, ומצחק את אשתו. הוא יושב במקום אחד, לא רודף אחרי שום דבר ואיש אינו רודף אחריו. הוא מפצה על אובדן אהבה (אמא) באהבה חדשה (רבקה) ואינו נלחם או מתחבט במציאות שלו, אלא מקבל אותה אליו, מברך אותה וחי אותה. יצחק, כאיש, ולא כדמות נשגבת שמשנה את העולם, מגלם בתוכו את כל מה שאדם צריך באמת כדי להעביר את הזמן השאול בעולם הזה בשלווה.

ובחזרה לחגיגת הקניות שלנו, אני מרגישה רגועה יותר אחרי שכתבתי אליכם את המילים הללו, כי באמת אין תחליף לאהבה, ושום דבר בעולם לא ישווה לה. יש להודות עליה בכל יום, ולזכור שאף הנחה עם אחוז גבוה לא תספק לנו את הדבר היחיד שיכול לגרום לנו לצחוק מהבטן ולהרגיש מאושרים באמת. כרטיס האשראי שלי יכול לנוח בשלווה בתוך הארנק, יש לי את כל מה שאני צריכה.

מאת: ענהאל שאולוב.

Leave a Reply

Your email address will not be published.