דאגה תמידית ליהדות בוכרה, זה היה המוטו שהוביל הרבי הריי”צ מליובאוויטש. לרגל יום ההילולא של רבי יוסף יצחק (הריי”צ) שחל השבוע, מביאים לפניכם תיאור מרתק מביקורו של הרבי בשכונת הבוכרים בשנת תרפ”ט (1928) 

ביום י’ שבט של שנת תש”י (1950) נפטר בניו יורק רבי יוסף יצחק שניאורסון. הרבי השישי לשושלת אדמור”י חב”ד, בנו של הרבי הרש”ב מליובאוויטש וחותנו של הרבי מליובאוויטש האחרון. כשנה לאחר פטירתו, קיבל על עצמו חתנו, רבי מנחם מנדל שניאורסון את נשיאות תנועת חב”ד ליובאוויטש העולמית.  לרגל יום זה, נתעמק בקשר במעט מזעיר מהקשר המיוחד שהיה לרבי עם יהדות בוכרה.

עדות נדירה לקרבה של יהודי בוכרה אל הרבי הריי”צ, מצויה באיגרת קודש שכתב הרבי מליובאוויטש בשנת תשי”ב לאחד מיהודי בוכרה, בה מופיע תיאור של סעודת חג השבועות בשולחנו של הרבי הריי”צ, כאשר במהלכה ניגנו מניגוני יהדות בוכרה:

נעם לי לקרות במכתבו ע”ד זכרונותיו הטובים מזמן שזכה להיות בהיכל קודש כ”ק מו”ח אדמו”ר וגם בסעודת חג השבועות, ושכ”ק מו”ח אדמו”ר ציווה לו לשיר שיר משירי בוכארא. כלומר, הרבי מתאר את שולחן חג השבועות של חותנו הרבי הריי”צ ומספר שהוא רצה שישירו על שוחלן החג משירי יהודי בוכרה.

# הביקור בשכונת הבוכרים 

מאורע מיוחד ורב משמעות בקשר העמוק  של הרבי הריי”צ עם יהדות בוכרה, אירע בשלהי שנת תרפ”ט, בעת ביקורו ההיסטורי של הרבי הריי”צ בארץ הקודש. בביקורו זה שהה הרבי בירושלים עיר הקודש ימים ספורים, כאשר ביומו האחרון בעיר ערך הרבי ביקור מיוחד בשכונת הבוכרית, ונפגש עם רבניה וחכמיה.

ביקור רב רושם זה, אשר נערך קרוב לארבעים שנה לאחר שהחל הקשר הרצוף של אדמו”רי חב”ד עם יהדות בוכרה, היה בעל משמעות הדדית רבה. מצידו של הרבי הריי”צ – הביקור ביטא את הקרבה ואת החיבה המיוחדת שהייתה לרבי, כמו לאביו לפניו, אל יהודי בוכרה; ומצידה של הנהגת העדה הבוכרית – הייתה זו ההזדמנות לה ציפו וייחלו מזה רבות בשנים – להיפגש עם הרבי ולהביע בפניו את תודת והוקרת העדה כולה, על פעלם הכביר של אדמו”רי חב”ד למענם מזה כארבעים שנה.

יש לציין גם את העיתוי בו התרחש מפגש היסטורי זה, בשלהי שנת תרפ”ט, כאשר באותה עת כבר פעל בבוכרה מזה כמה שנים שליחו של הרבי הריי”צ הרב שמחה גורודצקי, ועשה שם גדולות במסירות נפש ממש. ראשי העדה שהיו מודעים לכל הנעשה מטעם הרבי ובשליחותו בבוכרה – חלקו יקר לרבי על כך.

עוד קודם בואו של הרבי הריי”צ בשערי ירושלים, הכין אחד מנכבדי העדה הבוכרית בירושלים, ר’ אלישע יהודיוף, את ביתו המרווח והמפואר בשכונת הבוכרים בירושלים לאכסניה לרבי ומלויו. יהודיוף בנה את ביתו בירושלים כאשר עוד גר בבוכרה שנים רבות לפני כן. אחרי ההפיכה הסובייטית ברוסיה הוחרם כל רכושו בבוכרה ורק נחלתו בירושלים נשארה לו לפליטה, אליה הוא עלה להשתקע. למעשה, התכנית לארח את הרבי בבית יהודיוף לא יצאה אל הפועל, כיון שעוד לפני כן התקבל מברק מהרבי בו מבקש לשכור לו אכסניה בירושלים בבית מלון ולא בבית פרטי. הרבי התאכסן אפוא במלון אמדורסקי, ברחוב בן יהודה 6, שהיה אז המלון המפואר ביותר בירושלים.

היה זה היום האחרון לשהותו בירושלים והרבי ביקש להספיק לבקר במוסדות תורה ובתי כנסת ואצל רבנים וגדולי תורה. אותו יום היה עמוס בפגישות ובביקורים, אולם דומה שחוויה מיוחדת במינה עברה על הרבי בביקור שערך בשכונת הבוכרים. מבית המלון “אמדורסקי” בו התאכסן, נסע הרבי בשעה תשע בבוקר, אל ביתו של איש אמונו, רבי שלמה יהודה לייב אליעזרוב, ששימש שנים רבות כשליחו של אביו, הרבי הרש”ב בבוכרה. הרבי שהה בביתו של הרב אליעזרוב כעשרים דקות, ואחר כך יצאו יחדיו אל שכונת הבוכרים.

בבית הכנסת הגדול והמפואר של העדה הבוכרית, ישיבת “מדרש שלמה”, המתינו לרבי הריי”צ כשבעים מזקני ונכבדי העדה, ובראשם נשיא הקהילה מר שלמה צופיוף. כולם לבשו לכבוד הביקור בגדי משי של שבת וישבו על כריות מצופות באריג משי.

מחוץ לבית הכנסת נאספו כמעט כל בני העדה הבוכרית, אנשים נשים וילדים. הם מילאו את הרחובות הסמוכים לבית הכנסת ועמדו על הגגות ובחלונות הבתים הסמוכים. כשהרבי עבר לידם, הם בירכוהו בהרכנת ראש ובשליחת נשיקות מרחוק.

וכך כותב הרבי ביומנו באותו יום: “יום ראשון, י”ב מנחם אב בשעה תשע הננו מתעתדים לנסוע לביקורים לרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב שי’ בשכונת הבוכארים.

ביקור בבית הכנסת הגדול עם החכמים, כניסה לפנים, [בית] הכנסת מפואר עם כסאות סביב לכתלים על כרים של משי, בערך שבעים תלמידי חכמים כולם זקנים עם זקן, אברכים מלובשים במשי ולכבוד הביקור כולם מלובשים בבגדי שבת קודש, והנשיא מר שלמה צופיוף בראשם, וכל קהילת הקודש של הבוכארים הם נשיהם, בניהם ובנותיהם מלאים הרחובות, החלונות, הגגות וכולם מברכים בהרכנת הראש ובשילוח נשיקות מרחוק. נפלא הוא קהל עדת ישראל הבוכרים האנשים והנשים, בגודל התמימות והאמונה שלהם בתלמידי חכמים ובני תורה. ” 

# ביקור בדירת המלכים של משפחת יהודיוף

עם תום סיורו במוסדות הקהילה הבוכרית, ביקר הרבי בביתו של הגביר ר’ אלישע יהודיוף. בית זה היה באותם ימים אחד הבתים המפוארים ביותר בירושלים. הכל כינו אותו בשם “הארמון”, וזאת על שום שבעל הבית שבנה אותו, ר’ אלישע, הקים את הארמון המפואר יחד עם חתנו, ר’ ישראל חפץ, כדי לקבל בו את פניו של המשיח.

ביקורו של הרבי בביתו של יהודיוף היה משום הכרת תודה של הרבי על כך שהלה רצה להעמיד את ביתו לרשותו של הרבי. על הביקור בביתו של יהודיוף כתב הרבי הריי”צ ביומנו:

“הנני מבקר את מי שהיה גביר עצום ונודע ברוב צדקות, וזכה אשר אבי זצ”ל בירך אותו בבנים, ויצו עליו לבנות לו בית בירושלים וזה נשאר לו אחרי אשר הניח כל בתיו בסמארקאנד – שמו אלישע יהודיוב. הוא חפץ לתת לי אכסניה ג’ חדרים. הדירה שלו היא דירת מלכים ממש, האולם הקטן אשר ייחד לשבת בו, היינו קאבינט [לשכה, משרד] וספאלניע [חדר שינה] ארכו כעשרים וששה ארכין ורחבו כי”ב, גבהו ששה, ממשוח בעשר. והב’ אולם להגיד בו דא”ח ומנין אורכו ל’ ורוחבו י”ח. אבל כאשר נתקבלה הידיעה מריגא שהנני חפץ רק במלון נשאר הדבר כן. ובכן בתור פיוס ביקרתי בביקור של עשרה רגעים והביא את בניו הגדולים והקטנים לברכם, ברוכים יהיו”.

משם פנה הרבי לבקר גם את בן אחיו של אלישע, מר מני יהודיוף. “גם הוא הכין דירה עבורי. ביקרתיו חמישה רגעים”, ציין הרבי ביומן.

# רושם עז 

היה זה כאמור ביקור רב רושם אשר חותמו נשאר אצל בני העדה עוד זמן רב. אולם, מסתבר שגם על הרבי הריי”צ עצמו הותיר הביקור בשכונת הבוכרים רושם גדול.

כך כותב הרבי הריי”צ בעניין זה, באגרת מב’ מרחשון תש”ב – כשתים עשרה שנה לאחר הביקור בשנת תרפ”ט – אל ר’ חנניה ניאזוב, מי שהיה מתלמידי הרב אליעזרוב ובאותה עת תושב שכונת הבוכרים בירושלים:

“במענה על מכתבו אודות התלמוד תורה של עדת הבוכרים יצ”ו, הנני זוכר את ביקורי שמה עם כבוד שאר בשרי ידיד נפשי הרה”ג הרה”ח שלמה יהודא לייב אליעזרוב שליט”א, ואת הרושם אשר עשה עלי המוסד הזה אז…” 

Leave a Reply

Your email address will not be published.