יצא לי לחשוב לא מעט, וגם כתבתי על כך בעבר, על העובדה שאצל העדה הבוכרית כל העיסוק סביב הנפטרים הוא גדול במיוחד, בוודאי ביחס לשאר עדות ישראל.

קחו לדוגמה את האזכרות. אין כמעט יהודי בוכרי שלא השתתף באזכרה. של בני משפחה או חברים. האזכרה הבוכרית הפכה לחלק בלתי נפרד מהתרבות והזהות של הקהילה. יש מנהגים ייחודיים כמו קריאת זוהר משותפת בנעימה עתיקה. רבים גם נוהגים להביא תמונה גדולה של הנפטר או הנפטרת ולהניח אל מול המשתתפים כזיכרון חי.

מידי שבוע אפשר לראות בעיתון ‘מנורה’ ובעיתונים בוכרים נוספים את בני הקהילה מקדישים סכומי כסף כדי להנציח את יקיריהם שהלכו לעולמם. גם העיסוק סביב הפטירה עצמה – ההלוויה, מקום הקבר והמצבה, משמעותי מאוד.

מדוע הקהילה הבוכרית, יותר מכל עדות ישראל, מקדשת את הנושא הזה ומעניקה לו משמעות רבה?

בעיניי, זה נובע בראש ובראשונה מדבר מאוד חזק שטבוע בנו באופן עמוק והוא הקשר והזיקה לדורות הקודמים, כחלק משימור המסורת שלנו. יהודי בוכרה התגוררו בסביבה לא יהודית וכדי שלא להתבולל ולהיטמע בין הגויים הם אחזו בצורה חזקה מאוד ביסודות הקיום שלנו כעם. התחברו לתורה, למצוות, למנהגים היהודיים, לנישואין בתוך העדה, ועשו הכל כדי לשמור על עצמנו יהודים נאמנים, ממשיכים את מסורת הנצח של העם היהודי.

עניין נוסף הוא כיבוד ההורים שגם הוא מוטבע עמוק היטב בתוך הדנ”א הבוכרי. על כיבוד הורים נאמר – “מכבדו בחייו ומכבדו לאחר מותו”, כך נפסק בהלכה.

*

את כל ההקדמה הזו כתבתי לפניכם בגלל דברים מאוד משמעותיים שהתרחשו מאחורי הקלעים בתקופה האחרונה בהובלת קונגרס יהודי בוכרה.

במשך שנים רבות הייתה קיימת לעדה הבוכרית חברא קדישא היסטורית (שנקראה “חסדי דוד” ונוהלה על ידי הרב דוד ניסנוף ע”ה). בשנים האחרונות לאחר שהדור המייסד הלך לעולמו, החברא קדישא כמעט ופורקה ועברה לידיים זרות.

קונגרס יהודי בוכרה נכנס לתמונה, השקענו סכומי כסף לא מבוטלים בהליכים משפטים, ובסופו של דבר הצלחנו להשאיר את החברא קדישא בידי הקהילה הבוכרית.

באופן נבון ואחראי נרתמו למשימה זו גם גופים נוספים דוגמת ‘ברית יוצאי בוכרה’ שכולם יחד שילבו כוחות ובחרו שורה ארוכה של חברי עמותה, חברי וועד, חברי וועדת ביקורת, אנשי ניהול וביצוע, שיעלו את החברא קדישא בחזרה אל דרך המלך, וימשיכו להיות המקום שמעניק לבני העדה הבוכרית בירושלים שירותי קבורה (זאת בנוסף, כמובן, לשימור חלקת העדה הבוכרית הקיימת).

החברא קדישא של העדה הבוכרית נשארה בידי הקהילה. מרגש אותי מאוד לראות צעירים מוכשרים ומצליחים בני העדה הבוכרית, שיש להם המון עיסוקים חשובים ויחד עם זאת נרתמו להיות פעילים בוועד החברא קדישא והכל בהתנדבות מלאה. זה מוכיח לי שהדנ”א הבוכרי של עשיית חסד ושימור המסורת, ממשיך לזרום בעורקים.

זו שליחות קדושה והיא חלק בלתי נפרד ממסורת נצחית, עמוקה ושורשית, שטבועה בנו עמוק: אנחנו בהחלט בהחלט עם הפנים לעתיד, אבל לעולם לא שוכחים את העבר.

Leave a Reply

Your email address will not be published.