בס"ד

4.11.2024 | ג' חשון התשפ"ה

0

פוסטים עלו השבוע

החדשות החמות:

>> חדשות > חדשות ראשי

למעלה משלוש מאות מלגות חולקו לסטודנטים ע"י קרן דוד ודליה ארבוב

רבים מן הפעמים שמשתמשים במונח "עיתוי מצמרר" מתכוונים לשני אירועים דרמטים עם זיקה גבוהה שחלים בפרק זמן מדויק. אבל את הימים שקדמו לטקס חלוקת המלגות, אין שום ביטוי או מושג שיכול לשקף את התחושות של צוות הקונגרס ושל הסטודנטים שהתכוננו לקראת טקס חלוקת הקונגרס מאשר "עיתוי מצמרר". 

הגב' דליה ארבוב, מי שעמדה בראש 'קרן דוד' ע"ש בעלה מר דוד ארבוב ז"ל לחלוקת המלגות ואף תכננה לנאום במהלך הטקס, נפטרה במפתיע בערב חג השבועות, ימים ספורים לפני קיום הטקס המיועד שהתקיים ביום חמישי בשבוע שעבר באור יהודה. על אף העיתוי, בני משפחת ארבוב ונשיא הקונגרס מר לב לבייב החליטו שמקיימים את הטקס ובייחוד בתוך ימי השבעה של הגב' דליה ארבוב ז"ל.

באירוע המשמעותי, למעלה משלוש מאות סטודנטים בני העדה הבוכרית קיבלו מלגת לימודים בסך 2000 ש"ח. השנה לראשונה, הוחלט על רקע מלחמת 'חרבות ברזל', לקבוע תנאי סף לקבלת המלגה- שירות צבאי בצה"ל ושירות מילואים פעיל במהלך ימי הלחימה. בין הסטודנטים בקהל בלטו במיוחד עשרות לובשי המדים שהגיעו לטקס. היום יותר מבעבר, אפשר להודות שהרבה מאוד צעירים בני העדה הבוכרית נמצאים במישור האקדמי ובשדה ההשכלה הגבוהה ובשלל תחומים ומחלקות הלימודים, כפי שהוצגו על גבי המסמכים שהתבקשו הסטודנטים להציג על מנת לקבל את המלגה. בלטו במיוחד מחלקות הסטודנטיות לחינוך (15) הנדסת חשמל ובניין (18) ורפואה (11) ואת ייצוגן של הערים תפסו במקומות הראשונים אור יהודה, תל אביב ורמלה עם למעלה מעשרים סטודנטים בכל אחת מהן. 

את הטקס הנחתה הגב' חנה ינוקה, נכדתו של נשיא הקונגרס מר לב לבייב, עד לאחרונה סטודנטית למנהל עסקים, ובמהלך הערב נאם מטעם משפחת ארבוב מר ניסים זוארץ נשיא הבורסה ליהלומים, שתיאר עד כמה למר דוד ארבוב ולרעייתו דליה זכרונם לברכה היה חשוב מאוד עד עמקי נשמתם לדאוג ולתמוך בצעירים בני העדה הבוכרית, כי הם דור העתיד ומקור הגאווה של העדה להיות מאוחדת ומפוארת יותר מבעבר. זוארץ אף ציין את תחושותיו האישיות, לבני משפחת ארבוב שהיו בעבורו כמשפחה ועד כמה רוחב הלב היווה למשענת בעבור רבים מהתלמידים. מר דוד ז"ל מסר את כל כולו למען הגשמת החזון, לצידה של הגב' דליה שברבות הימים המשיכה את דרכו כיו"ר הקרן.

 

עולם חסד יבנה 

נשיא קונגרס יהודי בוכרה מר לב לבייב שיתף את קהל הסטודנטים במהלך נאומו, שכאשר רעייתו הגב' אולגה לבייב שוחחה עם מר דוד ארבוב לפני 25 שנה, ושיתפה אותו במטרה להצטרף לפעילות הקונגרס ולאחר תקופה קצרה הציע לו לעמוד בראש תחום הסטודנטים, ההירתמות של מר דוד ארבוב במשך השנים מעוררת פליאה והשראה, "הוא היה דוחף את הנושא הזה כמה שיותר, ולא רק לסטודנטים במהלך הלימודים לתואר, אלא גם לאלו שטרם הצליחו להשתלב בעולם האקדמי ובמהלך המכינות וגם לאחר מכן, לציבור האחיות, להתקדם ולהיות מוסמכות וגם לעובדות שהיו זמניות לדאוג לקביעות במשרותיהן". אמר לבייב והמשיך, "לאחר שהרוסים כבשו את האמירויות של חבל ארץ בוכרה, הם הסירו את המגבלות שהיו על היהודים הבוכרים והשוו בין כל החלקים באוכלוסייה. לכולם ניתן שוויון הזדמנויות והיה אפשר גם ללמוד וגם לעסוק במסחר ללא ההגבלות שהיו בימים שקדמו לכך. היהודים, תוך פרק זמן קצר מאוד, מכלום הפכו להיות עשירים ומשכילים ולא רק באזור הרפובליקה של אוזבקיסטן וטג'יקיסטן, הם עקפו את עשירי רוסיה והיוו משקל רב בזכיונות נפט והקמה של מסילות ברזל, על מנת למנף את התעשייה באזור כולו. כשהגיעו הבולשביקים, רבים מבין עשירי מרכזי אסיה נמלטו למערב אירופה, אבל הבוכרים שהיגרו מחבל ארץ בוכרה, היגרו לארץ ישראל. למעשה זה תמוה מאוד, מדוע עליהם לבחור להגיע לארץ ענייה שאין בה עבודה וכלום לא מפותח ועוד תחת השלטון התורכי, בזמן שאפשר להגר לאמריקה וללונדון, להמשיך ולפתח עסקים? בפרספקטיבה של מאה וחמישים שנה, אנחנו יכולים לנסות ולהבין מהם שהם חשבו על דור העתיד, על הילדים שלהם ובעיקר עד כמה חשוב וצריך להימנע ולהיזהר מהתבוללות. אני מספר לכם את הדברים האלה כאן מהסיבה הפשוטה, אתם צריכים לזכור, נכון שהמלגה לא פותרת לכם את כל הבעיות, אבל היא עוזרת אפילו במעט. בעתיד, שאתם תהיו בעלי מקצועות, עליכם להביא תועלת לכלל עם ישראל, כשאתם תרוויחו ואין לי ספק שבזכות הידע והכלים שתרכשו במהלך הדרך תתפרנסו בכבוד, עליכם לדעת גם לתת, לדאוג גם לאחרים. להמשיך ולתת צדקה, לחשוב על הזולת, לא רק כי זה יתן לכם ברכה אלא גם ובעיקר כי על זה מושתת העולם, עולם חסד יבנה. מה שבונה ומקיים את העולם בכל רגע נתון אלו החסדים שאנחנו עושים ומתחלקים בהם זה עם זה וביחד כולנו. למעלה משלושים אלף סטודנטים בני הקהילה הבוכרית קיבלו מלגות מקונגרס יהודי בוכרה, זהו מספר לא קטן ואין לי ספק שאותם הסטודנטים שסיימו את התואר ימשיכו את המורשת והדרך".

 

עיתוי מצמרר

בשיחה משותפת שקיימנו עם ילדיהם של מר דוד ודליה ארבוב ז"ל לאחר טקס חלוקת המלגות עם סגני הנשיא ובני משפחת ארבוב, דורון אלון וצחי, הם תיארו קווים לדמותה של אימם ועד כמה הופתעו לגלות במהלך ימי השבעה על סיפורים שלא הכירו, בהם היא עזרה ותמכה באלפי מקרים בצורה אינדיבידואלית, בתמיכה כספית והירתמות לסייע לקדם דברים שהיה לה את היכולת לקדם. "אמא עבדה במשך השנים כעובדת סוציאלית בעיריית הרצליה" מתאר אלון ארבוב וממשיך "התחום הזה של העזרה והנתינה ובמיוחד לראות מעבר לחיי היומיום של האנשים לא היה זר לה. היא גדלה בשכונת הדר יוסף, שם משפחת נעוריה היה קנייבסקי והיא מצאצאי הסטייפלר הקדוש. לאחר שירותה הצבאי בחיל המודיעין היא הכירה את אבא, דוד ארבוב, דרך חברים משותפים. אז הוא היה עובד במפעל קטן ביהלומים והם התחילו לעבוד ביחד. היא השתלבה עם אבא במשרד, בוא נגיד שהיא הייתה יותר קשרי החוץ, היא הייתה ייצוגית מאוד ושמרה יותר על הצד החם והלבבי במשרד, לאבא גם היה נוח שאמא לצידו שומרת עליו". לפני עשרים וחמש שנים הצטרפו בני הזוג ארבוב למשפחת קונגרס יהודי בוכרה, וקידמו במשך השנים פעילויות רחבות מאוד וביתר שאת את כל הנושא של קידום הדור הצעיר וקרן המלגות בעבור הסטודנטים בני הקהילה הבוכרית. "גם כשאבא היה חי היא הייתה במרכז, לצידו". מתארים בני משפחת ארבוב, "במרכז על כל המשתמע מכך, היא הייתה מעורבת בהקמת הבניין בבית החולים שיבא תל השומר שבימים אלו מתרחב ועכשיו מקימים שם בניין נוסף, בקרן המלגות ולאחר לכתו של אבא היא הפכה להיות דומיננטית יותר, היו סביבה הרבה דברים ופעילויות ובנוסף על כך היא הייתה אשת משפחה מדהימה, הנכדים היו מגיעים להתייעץ איתה בתור סבתא ונהנים מאוד לבוא ולבקר אותה, הנכדות גילו אצלה אוזן קשבת במיוחד והיה נעים להן מאוד לבוא ולשתף אותה. היא הייתה מצטרפת אלינו לטיולים בחו"ל וממש מעורבת בחיי המשפחה והנכדים". 

פתחנו את המילים של סקירת אירוע חלוקת המלגות של הסטודנטים תשפ"ד במושג 'עיתוי מצמרר', והאמת שהעיתוי הוא אמנם מצמרר ומפתיע אבל מעורר השתאות והערכה, בשבוע שחל בו אחד האירועים הכי חשובים לדליה ארבוב ז"ל היא נפטרה כאילו היא ממשיכה את נאומה על הבמה ע"י היעדרותה.

בנימה אישית, וכאן אני מנצל את היכולת כעורך העיתון להעלות על הכתב את היכרותי האישית עם הגב' דליה ארבוב, לפני כעשר שנים זמן שהייתי לוחם בחיל הים היינו עוגנים את ספינתנו במרינה הרצליה, סמוך לביתם של בני הזוג ארבוב. בקומת הקרקע של מתחם הלגונה מר דוד ארבוב ז"ל כיהן כראש הקהילה בבית הכנסת המקומי והיחידי באזור, פגשנו בשליח חב"ד שבא לקרוא בתורה משכונה אחרת בהרצליה, שאמר לנו החיילים בעודנו מחפשים מניין לתפילה בשבת, לבוא איתו לבית הכנסת בלגונה. מחוץ לדלת עמדה הגב' דליה ז"ל, היא חיבקה אותנו בעיניה וציוותה עלינו לבוא גם לסעודה שלישית ולבקר שוב עוד באותו השבת בבית הכנסת. הכנסת האורחים הייתה מחזה בלתי רגיל, היא החלה לשוחח איתנו ולדאוג לשלומנו, אבל לא מתוך נימוס אלא באמת כמי שרוצה לשאול בשלומו של מישהו על מנת לעזור לו. בשבוע שעבר ביקשתי מהנכדים של דליה ודוד ארבוב לרשום כמה מילים לזכר סבא שלפני שלושה שבועות היה אזכרה לפטירתו, הם נרתמו לעניין בצורה מדהימה, כולם ללא יוצא מן הכלל התיישבו לרשום מילים על סבא והמורשת שהשאיר, אך לא פחות מכך, הם ציינו במיוחד את דמותה של סבתא, על היותה אישה עוצמתית ומדהימה שהייתה לצידו במשך כל השנים והמשיכה את מורשתו לאחר לכתו. יהיה זכרה ברוך.

נגישות