כולנו כבר עסוקים בהכנות לחג הפסח הקרב ובא. חג הפסח הינו חג האביב, חג של צמיחה ופריחה, חג המסמל ניקיון וטוהר והכי חשוב חג משפחתי, "כל דכפין ייתי ויכול" – לא רק שהמשפחה המורחבת כולה יושבת בהסבה סביב השולחן המכוסה מפה לבנה וצחורה, ניחוחות החג עולים ומפיצים את ריחם הערב ופזמוני ההגדה נשמעים ברקע, נוהגים עוד להזמין אורחים שאינם בני המשפחה, וכל זאת למה? משום שחג זה הוא חג משפחתי "והגדת לבנך" והנה דווקא בחג כל כל מאגד זה, נשמעים בדרך כלל חילוקי דעות במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב, ויכוחים שהופכים מהר מאוד למריבה ארוכת ימים וכל זאת על מה? מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אנו אוכלים בחיק המשפחה הפנימית והלילה הזה שני בני הזוג חפצים לעשות סדר אצל משפחות המוצא שלהם, כל אחד רוצה לחזור לשורשיו ומחילוקי דעות של איפה נעשה את הסדר? מגיעים לדברי השמצה כגון: נמאס לי ללכת להורים שלך כל שנה בליל הסדר! ממש לא נעים שם, האוכל ממש לא טעים לי, האווירה עכורה, אמא שלך ממש לא מתייחסת אליי, אתה לא עוזר לי עם הילדים ליד המשפחה שלך, אתה כמו מלך ועוד ועוד.. ואחרי צרור משפטים זה הבעל לא נשאר חייב ואומר את צקון ליבו: גם אצלך בבית (הוא מתכוון לבית של ההורים שלה) ממש לא כיף, אני תמיד יושב בצד, האחים שלך יושבים במקומות הכי טובים, שמתי לב שהאחים שלך אומרים חידוש את מקשיבה, אבל שאני אומר משהו את מפנה ומנקה את השולחן, ועוד איך אומרים את ההגדה אפשר לחשוב שהאוכל יברח מהסירים מרוב שהם ממהרים, והילדים, את בכלל לא שמה לב אליהם, כל הזמן את מדברת עם האחיות שלך, ממש אווירה של חג אצלכם, נראה לי שבשוק הרבה יותר שמח מאשר בשולחן ליל הסדר שלכם", ומשפטים אלו משמידים כל חלקה טובה בזוגיות, האווירה מתוחה ונוצר מתח גלוי וסמוי בבית ומתחילות לצוף בעיות מהעבר, ובסוף מגיעים לליל התקדש החג בהרגשה מותשת פיזית בשל העבודות המרובות וכן התשה רגשית בשל המתח בבית.

משפחות רבות מנהלות ויכוח דומה לזה אך בצורה שונה, להם ממש לא משנה לאן הם ילכו בחג, אך הם מנהלים ויכוח דומה בגלל הוריהם, דוגמא מוכרת לכך היא שהחמות רוצה שבנה יהיה אצלה והיא לא שוכחת לבחוש בקדרה ומתקשרת כל יום לבנה ודורשת שהוא יהיה אצלם בליל הסדר ואף דואגת להתקשר כל יום לכלתה ולהזכיר לה, שלא משנה מה היא חושבת הם חייבים להגיע אליהם לליל הסדר, זה לא נושא לדיון והבעל שמרגיש חסר אונים מול תחנוניה של אימו חש חובה להגיע לבית הוריו למרות שאין זה רצון אשתו כי שנה קודמת הם חגגו שם (ולבעל בכלל לא אכפת ללכת לחמיו וחמותו), הוא מתחיל לנהל עם אשתו ויכוח שלא תמיד מסתיים בצורה נעימה, כתוצאה מכך האישה מפתחת כעסים על חמותה ומיד יוצרת קשר עם ההורים שלה, יש מקרים שההורים שלה ירגיעו אותה ויגידו לה: לא חשוב, תוותרי, אולם יש מצבים שבהם ההורים מלבים את המריבה ויגידו לה אל תוותרי, את חייבת להגיע אלינו, הם לא יכולים להשתלט עליכם כל שנה מחדש. ויש מצבים קיצוניים עוד יותר, שהמחותנים מתחילים לריב ומנהלים ויכוחים ביניהם בשל התערבותם איפה "הילדים" יחוגו את הסדר, כל זאת בזמן שלזוג עצמו בכלל לא אכפת איפה יהיו. (המצב אינו חייב להיות דווקא שמהצד של משפחת החתן מתעקשים שיהיו אצלם, יכול מאוד להיות מצב הפוך שההתעקשות מגיעה מצד המשפחה של הכלה).

ויש משפחות שנשארות בבית וחפצות לארח ולקיים את מצוות החג של הכנסת אורחים אולם לא תמיד אחד משניהם מעוניין לארח וגם כאן נוצרת בעיה דומה שפוגעת ונוגסת בחלקה הטוב של הזוגיות.

בכל המקרים הנ"ל חשוב לתת את הדעת לרגשותיו של בן/ת הזוג, להביע את עצמו/ה בצורה נעימה ללא צעקות, לא להיכנס לדבריו/ה, לנסות ולהבין את צרכיו, לנהל ויכוח מתוך כבוד אחד לשני, בסיטואציות כמו במשפחות שכל אחד חפץ ללכת לצד שלו, ניתן לעשות הסדר ותורנות כל שנה ללכת לצד אחר, כך שגם האוירה תהייה מגוונת ונעימה לשני הצדדים.

במשפחות ששם הויכוח מתנהל סביב רצונותיהם של ההורים במקום של הזוג הנשוי, יש לדעת להציב גבולות שטובים לבן/ת זוג לזכור שמטרת החג היא לגבש את התא המשפחתי ולא לקרוע אותו, אין להתבייש או לפחד לומר להורים "אשתי/בעלי מעדיף שנשאר בבית או אנחנו מעדיפים השנה להיות אצל ההורים שלו/שלה, אנחנו מאוד מעריכים את ההזמנה שלכם, בעז"ה יהיו עוד חגים שנשמח לחגוג איתכם",

ובמשפחות המעוניינות לארח חשוב לתת את הדעת שהאירוח יהיה מקובל ורצוי על שני הצדדים בכדי שתשרה אוירה נעימה בסדר.

והכי חשוב שנזכור לעשות את כל הדברים האלו מתוך שמחה ולא מתוך ברירת מחדל כי אם מוותרים ומתגמשים אחד לשני ודואגים להזכיר זאת שוב ושוב, "ויתרתי לך כי אני לא רוצה לריב אבל אני ממש מאוכזב/ת שעושים מה שאת/ה רצית" זה לא משרה אווירה חיובית בין בני הזוג, ולוויתור כזה יש טעם מר אשר לא יפוג גם בתום החג, אלא ייתן את אותותיו ימים רבים. כמו כן חשוב לא להזכיר אחד לשני משפטים שעוברים עליהם "לא תיטור ולא תקום" כגון: שנה שעברה אתה לא ויתרת לי ולא הלכנו להורים שלי אלא נשארנו בבית, השנה שזה התור אצל ההורים שלך גם אני רוצה להישאר בבית, למרות שמלכתחילה לא איכפת לי ללכת אליהם, בכוונה אני לא מסכימה, תרגיש מה שאני הרגשתי שנה שעברה, אלא נאמר "אשמח לשמח אותך וללכת להורים שלך, כל הכבוד להם שהם מארחים אותנו" פשוט נזכור לעשות עבודת המידות, עבודה רוחנית, כשם שאנו עושים הכנות ועבודות גשמיות לחג ומבערים את החמץ כדי שנגיע נקיים מחמץ לסדר, כך נזכה להגיע לסדר נקיים מחמץ –  נקימה אחרי שעבדנו על מידותינו וגרמנו נחת רוח לבן/ת זוגינו וליוצרנו.

בברכת פסח כשר ושמח.

Leave a Reply

Your email address will not be published.