השבת נקרא על מעשה עקידת יצחק, הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם “קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך”. ואכן, אברהם משכים בבוקר, ומגיע להר המוריה, שם הוא עוקד את יצחק, לוקח את המאכלת לשחוט את בנו, ואז, ברגע הקריטי, רגע לפני שאברהם שוחט את יצחק, מגיע מלאך ה’ ואומר לאברהם, “אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה, כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה” , מיד , “וישא אברהם את עיניו, וירא הנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו, וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו, ולאחר מיכן “ויקרא מלאך ה’ אל אברהם שנית מן השמים, ויאמר בי נשבעתי נאום ה’, כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני, כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים” .

אם נתבונן נראה שהמלאך נגלה לאברהם פעמיים, בפעם הראשונה הוא אומר לו אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה. אברהם משחרר את יצחק מהמזבח, לוקח איל שנתקע בסבך בקרניו, מעלה אותו לעולה תחת בנו,  ואז נגלה המלאך פעם שנייה לאברהם ומברך אותו “הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים לרוב”.

והשאלה נשאלת, מדוע מלאך ה’ בירך את אברהם רק בהתגלות השנייה לאחר שהוא הקריב את האיל? מדוע לא בירך אותו המלאך מיד בהתגלות הראשונה לאחר שבא לשחוט את יצחק, אותה התגלות שבה המלאך ניגלה ואמר לו “אל תשלח ידך אל נער”, הלא כבר אז ראוי היה לברך את אברהם, לאחר מסירות הנפש שגילה! וכי האיל יותר חשוב מיצחק, שרק לאחר ששחט את האיל רק אז זכה אברהם לברכה על ריבוי זרעו ככוכבי השמים?

כדי להבין זאת, נקדים במעשה שהיה בירושלים לפני כשמונים שנה, בימי השלטון הבריטי בירושלים, המעשה אירע עם הגאון הצדיק רבי אריה לוין זצ”ל, שכידוע היה כרבם של האסירים. רבי אריה היה הולך לבקר חולים ואסירים בבתי חולים ובבתי הסוהר, כדי לעודד את רוחם ולהיות עמהם בשעות הקשות. באותה תקופה היו הבריטים מטילים עוצר לילי משעות הערב עד למחרת בבוקר  והיה אסור לאזרחים להסתובב ברחובות העיר. מי שנתפס ברחוב הושלך מיד למעצר.

ערב אחד הודיעו לרב אריה לוין כי אחד מחברי ארגון אצ”ל נעצר והושלך למעצר ב”קישלה” שהיה בית המעצר בשער יפו, והוא זקוק לעידוד רב , רבי אריה לוין לא שת לבו לעוצר, ויצא לבקר  את האסיר היהודי שהיה עצור “בקישלה”, בשער יפו. כשהגיע ליד  מעבר מנדלבאום, עצרו אותו שני שוטרים בריטים, אחד מהם יהודי והשני גוי, השוטר היהודי שהכיר את הרב ואת מעשי החסד שלו, רצה להתיר לו להמשיך בדרכו, והסביר לשוטר הגוי כי הרב הישיש אין לו כוונות זדון נגד השלטון, וכי כל מטרת הליכתו היא לעודד אנשים קשי יום חולים ומסכנים. אך השוטר הגוי לא הסכים לזאת, ופקד עליו לשוב מיד לביתו.  בלית ברירה הרב שב על עקבותיו אך זה היה רק למראית עין, ומצא דרך עוקפת דרך גדר צדדית, על אף זקנותו שם את מקלו וקפץ מעל הגדר,  אך למזלו עמדו שם שני השוטרים הנ”ל, כשהם רואים את הרב הישיש מנסה בכוחו הדל לטפס על הגדר כדי להגיע לקישלה. מיד קפץ השוטר הגוי, ולתדהמת הרב והשוטר היהודי, אמר לרב, בבקשה כבוד הרב! אתה יכול לעבור וללכת למקום חפצך! התפלא השוטר היהודי ושאל את חברו, מה הביא אותך לשנות את דעתך? ענה לו השוטר הגוי, בתחילה סברתי כי הרב עושה זאת למטרת ריווח כספי או טובת הנאה, ולכן לא התרתי לו, אך עכשיו כשראיתי את מסירות הנפש שלו, ואת הסיכון שלקח בכדי לנסות בכל דרך לבקר את העציר, הבנתי כי הדבר בנפשו וכוונותיו הם לשם שמים, שהרי יכול היה לפטור את עצמו בטענה שזו עת סכנה, ואין הדבר בידו, אך אם הוא מוכן לסכן את נפשו למען יהודי אחר שאין הוא מכירו כלל, ואין הוא מותר על רעיון הביקור, אכן איש קדוש הוא ולכן התרתי לו לעבור.

לאור הדברים נבין את אשר שאלנו, אברהם נצטווה להעלות את בנו לעולה ועשה כן. אלא שברגע האחרון אמר לו המלאך, “אל תשלח ידך אל הנער”, הרי שאדם אחר היה ממהר לקחת מיד את בנו וחוזר הביתה מיד, ולא מתמהמה רגע אחד נוסף בהר המוריה, שמא יצוו עליו שוב אחרת. אך אברהם נשאר במקומו, ולא אומר “ברוך שפטרנו”, אלא מנסה להביא קרבן אחר, לפחות את האיל. כאן גילה אברהם שאין הוא מקיים את המצוות בכוח, וברגע שהוא פטור חוזר הוא לשגרה, אלא אדרבא, הגם שכבר אינו מצווה על הקרבת יצחק, בכל זאת רצונו להקריב קרבן אחר, כאן גילה אברהם את רצונו ואהבתו לעשות את רצון ה’ באמת, ולכן רק אז זכה לברכה של מלאך ה’.

המבחן ליראת שמים הוא בשעה שאדם פטור מחמת אונס, האם הוא שמח או מרגיש שהפסיד מצווה, את זה למדנו מאברהם אבינו להשתדל תמיד לעשות נחת רוח להקב”ה ובזכות זה נזכה לבשורות טובות ישועות ונחמות , אמן.

שבת שלום

הרב זבדיה כהן

Leave a Reply

Your email address will not be published.