השבת, פרשת בהעלותך נקרא על מצוות פסח שני, דהיינו אדם שבחג הפסח היה טמא או בדרך רחוקה, ולא יכול היה להקריב את קרבן הפסח במועד הראשון, ביום י"ד ניסן, התורה נותנת לו הזדמנות לעשות פסח שני, ביום י"ד אייר, להקריב קרבן פסח כמו שכתוב "על מצות ומרורים יאכלוהו".

והשאלה נשאלת, מדוע דווקא בחג הפסח ניתנה הזדמנות נוספת לעשות את החג למי שלא יכול היה לעשותו בפעם הראשונה, מה שלא ראינו בשום חג אחר, לא בסוכות ולא בשבועות ולא בראש השנה, מה מיוחד בחג הפסח שניתן לו פסח שני?

יוזמה מלמטה למעלה

כדי להבין זאת, נקדים את מה שקדם לציווי זה של פסח שני.

בפרק ט' פסוק ו' נאמר, 'ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא, ויקרבו לפני משה ולפני אהרון ביום ההוא, ויאמרו האנשים ההמה אליו, אנחנו טמאים לנפש אדם, למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך ישראל?

דהיינו, עם ישראל תפסו יוזמה פרטית ונגשו למשה ובקשו לתת להם הזדמנות שנייה להקריב קרבן פסח, הקב"ה נעתר לבקשה זו ונתן להם את מצוות פסח שני, כיון שבכך עם ישראל הוכיחו כי קיום המצוות אצלם נעשה מתוך אהבה ורצון לעשות נחת רוח להקב"ה ולא מתוך הכרח וחוסר ברירה ולכם גם כשנמנע מהם לקיים את המצווה בקשו הזדמנות שנייה לקיום המצווה.

וכדי להבין זאת היטב, נקדים ונאמר כי ישנו מדד המראה לכל יהודי מישראל המקיים מצוות ורוצה לדעת האם הוא עושה זאת בעל כורחו ובלית ברירה, או שעושה זאת בשמחה מתוך אהבת ה' ומידיעה כי בכך הוא עושה את רצון ה'. מדד זה נמצא בתגובת האדם ברגע שהוא פטור מקיום המצווה, כגון מחמת חולי, או מצב מסוים שהאדם פטור מהמצווה, במקרה כזה, האם אז הוא שמח ואומר "ברוך שפטרני", או שהוא בצער ואומר, "אמנם פטור אני, אך צר לי מאוד שאיני יכול לקיים את המצווה, ומחכה לרגע שאוכל לקיים את המצווה". ככל שהוא שמח בכך הרי שחסר לו ביראת שמים, אך ככל שהוא מצטער שאין ביכולתו לקיים את המצווה הרי זה מעיד על יראת שמים טהורה.

יום הכיפורים בבית הכנסת בורוכוף

דוגמא מוחשית לכך ראינו במעשה שהיה בבית הכנסת של "האחים ברוכוף" הנמצא במרכז שכונת הבוכרים בירושלים, שם כיהן מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל כרב בית הכנסת לפני כשישים שנה, והגבאי הראשי היה מולא יונה ברוכוף ז"ל שהיה ממייסדי בית הכנסת.

ביום הכפורים הודיעו לכבוד מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל כי הגבאי הראשי מולא יונה ברוכוף שהיה בגיל שמונים קיבל הוראה מהרופא שהשנה אסור לו לצום והוא חייב לאכול ולשתות ביום הכיפורים עקב מצבו הרפואי.

ביום הכפורים בסיום תפילת מוסף לקראת הצהריים קרא מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל למולא יונה ברוכוף ושאל אותו האם הרופא ציווה עליך שלא תצום? כן, ענה מולא יונה למרן הרב, האם אכלת ושתית היום שאל הרב את מולא יונה? לא, ענה מולא יונה, לא אכלתי ולא שתיתי, ואינני מתכוון לעשות כך, אני רוצה לצום עד סוף היום. אז החל מולא יונה לבכות בדמעות שליש כתינוק ואמר לרב, כבוד הרב, שמי יונה ואני רגיל כבר שנים רבות לעלות לתורה במנחה את מפטיר של יונה, ואם אוכל ואשתה לא אוכל לעלות לתורה ולפיכך אני מתכוון לצום עד סוף היום על אף דעתו של הרופא. מרן הרב עובדיה יוסף ענה לו כי על פי ההלכה גם מי שלא צם בכיפור עקב חולי יכול לעלות לתורה למפטיר של יונה , ומיד לקח אותו הרב בכבודו ובעצמו למטבח של בית הכנסת הכין לו כוס תה והשקה אותו מעט מעט, וסיפר מרן זצ"ל כי על כל כפית של תה שמולא יונה שתה, הוא בכה בדמעות שליש בצער על כך שאינו יכול לקיים את מצוות צום יום הכפורים.

מעשה זה מלמדנו את המבחן ליראת השמים של מולא יונה שאף שהיה פטור מהצום לא אמר ברוך שפטרני, אלא הצטער בצער ואף הזיל דמעות על כך שאינו יכול לקיים את המצווה כדבעי. זהו המבחן האמיתי שלנו והמדד של יראת שמים ואהבת ה'.

שבת שלום ומבורך!

Leave a Reply

Your email address will not be published.