פרשת השבוע חוקת מתחילה במילים “וידבר ה’ אל משה ואהרון לאמר זאת חוקת התורה אשר ציווה ה’ לאמור”, דהיינו יש בתורה שלושה סוגים של מצוות, מצוות שכליות שהשכל מחייב לעשותם כמו כיבוד אב ואם, לא תגנוב, לא תגזול, לא תרצח, מצוות מעקה, וכדומה,  ויש מצוות שהתורה מצווה ויש להם סיבה וטעם  כגון שמירת שבת זכר לבריאת העולם שביום השביעי שבת וינפש, פסח – זכר ליציאת מצריים, סוכות – זכר לענני כבוד וכדומה, פדיון הבן זכר למכת בכורות וכדומה, ויש מצוות מסוג שלישי שאין להם סיבה וטעם אלא כך ציווה ה’ לעשות כמו פרה אדומה וכדומה ונקראים חוק.

מצוות אלו, שניתנו כחוק ללא סיבה וטעם, באים ללמדנו שאנו מצווים לקיים מצוות מתוך אמונה תמימה, וגם אם לפעמים איננו זוכים להבין את טעמיה של כל מצוה ומצווה, וחושבים שאין בה טעם, מכל מקום אנו מצויים לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו, וכלשון הפסוק תמים תהיה עם ה’ אלוהיך.

בא וראה כמה יראת שמים היה אצל אבותינו ואמותינו הקדושים בדורות הקודמים שקיימו מצוות מתוך אמונה תמימה והחמירו מאוד בשמירת מצוות, גם כשהדבר היה חומרא בעלמא וזאת מתוך אמונה תמימה ויראת שמים טהורה.

מעשה שהיה אתי בשכונת הבוכרים בירושלים שם נמצא בנין של מושב זקנים של העדה הבוכרית שנוסד לפני כמאה שנה, ובו גרה  הגברת שרה מקסימוב ז”ל שנפטרה בתאריך ו’ אדר תשס”ו -2006 בגיל 103.

הגב’ שרה מקסימוב ז”ל הייתה אישה צדקת, בעלת חסד, ויראת שמים גדולה, היא התאלמנה בבוכרא כשהייתה בגיל 40 שנה, בעלה נהרג בתאונת רכבת בבוכרה עלתה ארצה, וחיה בשכונת הבוכרים בירושלים,  ולעת זקנתה הייתה במושב זקנים של העדה הבוכרית בירושלים.

אני, שמשתי אז כרב בית הכנסת של המושב זקנים, ובהגיעה הגב’ שרה לגיל 95 היא נגשה אלי כמה ימים לפני חג הפסח ואמרה לי בזה הלשון: כבוד הרב, אני היום בת 95 מימי לא אכלתי מוצרי חלב  בפסח,  כך נהגו בבוכרה, שלא לאכול בפסח  מוצרי חלב אף שזה מותר מהדין, ועכשיו בהגיעי לגיל 95  ועקב מצבי הרפואי אני מבקשת התרת נדרים כדי שאוכל לאכול מוצרי חלב בפסח הקרוב, מיד הושבתי שני רבנים אתי עשינו מושב בית דין ועשינו לה התרת נדרים מותרים לכם, מותרים לכם, מותרים לכם , והגב’ שרה יצאה בהרגשה טובה שאכן השנה תוכל לאכול מוצרי חלב בפסח כדת וכדין.

חג הפסח עבר וכשפגשתי אותה לאחר הפסח רצה לקראתי ואמרה לי בחיוך, “כבוד הרב ! אתה חושב שאכלתי מוצרי חלב בפסח? תדע לך שמו לי על השולחן מבחר מוצרי חלב וגבינות כשרים לפסח למהדרין אבל לא הייתי מסוגלת לאכול מהם, הלב שלי לא נתן, ולא נגעתי במוצרי החלב בפסח על אף ההיתר שנתת לי, איך וכל לעשות כן, לאחר שתשעים וחמש שנה לא עשיתי כן, לא הייתי מסוגלת לעשות כן”.

זוהי יראת שמים אמיתית של אמותינו הקדושות שאף על חומרא בעלמא על דבר שמותר  מן הדין לא היו מוכנות לוותר, על אף שקבלה התרת נדרים ועקב מצבה הרפואי לא הייתה שום מניעה הלכתית לאכול מוצרים אלו בפסח ליבה הטהור והזך לא נתן לה לעשות כן, כמה עלינו ללמוד מהן לפחות לקיים את המצוות המוטלות עלינו מן הדין על אף שלפעמים זה בעינינו כמו פרה אדומה שהיא חוק ללא ההסבר, עלינו להתחזק ולהבין ברוך אלהינו שבראנו לכבודו, ובזכות זה נזכה לבשורות טובות, בריאות, וכמאמר הפסוק אורך ימים בימינה משמאלה עושר וכבוד אמן.

Leave a Reply

Your email address will not be published.