פרשת כי תבוא

                                                                     

השבת נקרא על מצוות הביכורים “ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה’ אלוהיך נותן לך ושמת בטנא”, כשיש לאדם פירות משבעת המינים הוא מצווה לקחת את הפרי הראשון  לשים בטנא (בסל) ולהביאו לבית המקדש אל הכהן אשר יהיה  בימים ההם .

ונשאלת השאלה מה העניין במצוות הביכורים, וכי הקדוש ברוך הוא שמלוא כל הארץ כבודו,  זקוק לפירות אלו?

כדי להבין זאת נקדים מעשה  המובא במדרש תנחומא  פרשת קדושים סימן ח’ :

מעשה באדריאנוס קיסר, שהיה עובר למלחמה והולך עם הגייסות שלו להילחם על מדינה אחת שמרדה עליו.  בדרכו למלחמה, מצא זקן אחד מעל גיל שיבה בדרך שהיה  נוטע נטיעות של תאנים. אמר לו המלך אתה זקן ועומד וטורח ומתייגע לאחרים? ענה לו הזקן אדוני המלך! הריני נוטע, אם אזכה אוכל בעצמי מפירות נטיעותיי, ואם לאו, יאכלו בני. עשה המלך שלוש שנים במלחמה וחזר ומצא לאותו זקן באותו מקום , מה עשה אותו זקן? נטל סלסילה ומילא אותה ביכורי תאנים יפות והביא לאדריאנוס אמר לפניו אדוני הקיסר  אני הוא אותו זקן שמצאת אותי בהליכתך למלחמה הרי כבר זיכני המקום לאכול מפירותיי ואלה שבסל הן עבורך!

מיד אמר המלך לעבדיו טלו את הפירות מהסלסלה ומלאו אותה מטבעות זהב, נטל הזקן סלסילה מלאה בזהובים והביאה  לביתו ונעשה עשיר גדול.

שמעה השכנה  מעשה זה ואמרה לבעלה אף אתה עשה כן, מיד לקחו סל גדול ומלאו אותו תפוחים ותאנים ושאר פירות יפים ושלחה את בעלה למלך עם הסל הגדול על מנת שימלא את הסל בזהב.

בא לפני המלך ואמר לו שמעתי שהמלך אוהב  פירות  ובאתי לכבדך בסל גדול מלא פירות, כעס המלך ואמר לעבדיו קחו את הסל שלו והטיחו את הפירות בפניו, מיד הפשיטו בגדיו מעליו והטיחו את הפירות בפניו עד שפניו נפחו ועיניו הוכו, והלך לביתו בוכה בפחי נפש.

באה אשתו לפני הקיסר ושאלתו מה שונה בעלה מהזקן שהתעשר?

ענה לה נמלך אינני זקוק לפירות, כל הארץ שלי היא , אך הזקן הראשון זכר אותי ואת דברי, וכבדני ע”י שהביא לי  את פרי בכוריו, אך אתה מביא לי פירות כאדם עני לזה אינני זקוק.

זהו העניין בביכורים שאדם חורש וזורע וקוצר ומיד זוכר להודות לה’ על הארץ הטובה ועל פירותיה ויודע כי אין כאן כוחי ועוצם ידי, וכי הכול ממנו יתברך, ועליו להכיר  לו טובה על כל הטוב אשר ה’ גמלו ומבטא זאת בהבאת הביכורים זוהי מהותה של מצוות הביכורים בפרשה.

עניין הכרת הטוב איננו דווקא בין אדם לחברו בתורת גמול,  אלא ערך בנפשו ועצמו של המכיר טובה. שהרי ראינו בתורה בפרשת וארא בספר שמות שמשה רבנו לא הכה את היאור במכת דם ונתן לאחיו לאהרון הכהן לעשות כן  משום הכרת טוב ליאור כשהיה בתיבה, כמו כן משה רבנו לא הכה בעצמו את עפר הארץ במכת  צפרדע וכינים ונתן לאהרון  לעשות כן משום הכרת הטוב על כך שהכה את המצרי וטמנו בחול.

ואע”פ שאין משמעות להכרת הטוב מול מים ועפר שהרי הם אינם חשים כלום? אלא מדובר בהשרשת הערך  של הכרת הטוב באדם המכיר טובה בנפשו, ולהתרחק מהמושג של כפוי טובה.

המושג הכרת הטוב נמצא בתוכנו ביום יום בין הבעל לאישה ובין האישה לבעלה, בין ילדים להורים, בין השכנים, בבית הכנסת בכולל ובעבודה, עלינו להשים לב לכך ולהכיר טובה בהתאם.

רק השבוע זכינו לראות את חלוקת המלגות של הקונגרס ע”י קרן דוד ע”ש דוד ארבוב ז”ל,  ועל מקבלי המלגות לזכור את המושג של הכרת הטוב,  ובבוא היום בו הם יגיעו למעמד הראוי, יכירו טובה לקהילה, ויתרמו מזמנם לחיזוק העדה והקהילה כדברי נשיא הקונגרס ר’ לוי לבייב במעמד המרגש.

שבת שלום ומבורך

הרב זבדיה כהן

אב בית דין העדה הבוכרית

Leave a Reply

Your email address will not be published.