בס"ד

השבת, נקרא על  מצות הצדקה, וכפי שנאמר (דברים טו ז) "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה׳ אלוהיך נותן לך, לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידיך".

הרי שמצווה לכל אדם מישראל לפתוח את ידו ולעזור לעני ולאביון, והתורה מבטיחה, כי בזכות מתן צדקה זו, יזכה הנותן לברכה בכל מעשה ידיו.

רבותינו המשילו זאת במשל לאדם שאבד לו סכום כסף של מאה שקלים, והיה בצער, למחרת מצא שטר של מאתיים שקלים ושמח מאוד, אך עדיין הייתה בו הרגשת צער, כי אילו לא היה מאבד את המאה, הרי שעתה היו ברשותו שלוש מאות שקלים. לעומת זאת אדם שיש לו חלקת אדמה, והוא זורע בה תבואה בכל שנה ושנה, לימים בא לזרוע חיטים, והנה בשק של החיטים היה חור, ובדרך נפלו לו זרעים של  חיטה מיוחדים, הצטער על כך מאד, אך בסוף החורף, ראה שבכל השביל שנפלו בו הזירעונים, צמחו וגדלו חיטים בכמות ובאיכות טובה מאד. הרי אז, ודאי הצטער החקלאי, מדוע לא היה חור גדול יותר בשק, ואז היו נופלים יותר שבולים, שהרי רב מאד הרווח מנפילה זו.

כך בצדקה, כאשר אדם נותן צדקה מכספו הוא, הרי הוא חושב שהממון יצא ממנו, והוא "הפסיד", אך זו טעות, וטעות גדולה במהות הדברים.

"עשר תעשר", דרשו חז״ל, עשר בשביל שתתעשר. ואילו היה יודע האדם הנותן, איזו ברכה תמונה במעשיו, ואיזו ברכה תגיע אליו בזכות מה שנתן, היה מצטער מדוע לא נתן יותר.

הרב בן איש חי, רבינו יוסף חיים מבבל,  מביא על כך מעשה, על אדם שהיה מגדל תבואה בשדה, ומכך הייתה פרנסתו. בכל שנה, הניבה השדה מאה טון חיטה, והוא היה מפריש עשרה טון  שהם עשרה אחוז לעניים, ותשעים טון חיטה שהם תשעים  אחוז היה לוקח לפרנסתו. לימים, הגיע לגבורות, קרא לבניו ואמר להם, המשיכו בדרכי זאת, תפרישו עשרה אחוז מהתבואה ותראו ברכה בעמלכם! אך בניו היו קמצנים מופלגים, ובשנה הבאה נתנו רק תשעה אחוז  טון לצדקה במקום עשרה שהיה נוהג אביהם לתת ואת השאר לקחו לעצמם.  להפתעתם, בשנה הבאה הניבה השדה  רק תשעים טון חיטה במקום מאה טון. ראו זאת, והורידו לשמונה טון חיטה לעניים, והשאר לעצמם. לשנה אחרת, השדה הניבה שמונים טון חטים בלבד. כך פחתו בכל שנה ושנה, עד שלבסוף, נתנה השדה רק עשרה טון חיטה במקום המאה שנתנה בחיי אביהם, הלכו הבנים לרב העיר  ושאלו אותו לפשר הדבר. ענה להם הרב, הרי לפי ההלכה, בעל הבית נוטל תשעים אחוז והעניים עשרה אחוז, אם כן כל עוד שאביכם היה נותן לעניים עשרה אחוז, הוא היה נשאר בעל הבית שנוטל תשעים אחוז, אך מאחר ואתם הורדתם את הצדקה לעניים ממה שהיה מגיע להם, הרי שהקדוש ברוך הוא הפך להיות  בעל הבית שנוטל תשעים אחוז, ואילו אתם, נעשיתם העניים הנוטלים רק  עשרה אחוז. עליכם לחזור מיד למנהגו הטוב של אביכם הצדיק, ולהפריש מעשר כדין, והברכה תחזור באדמתכם, וכפי שהייתה שורה אצל אביכם.
 ואכן, חזרו להוסיף בכל שנה ושנה יותר לעניים עד שחזרה השדה להניב כבתחילה מאה טון חיטה כשהם מפרישים עשרה טון לעניים והשאר נשאר להם כמו בימיו של אביהם.

למדנו שהצדקה ועזרה שאדם נותן לחברו העני אינה מורידה ממנו כלום אלא אדרבה מוסיפה לו ברכה בכל מעשה ידיו וכפי שאמרו רבותינו "עשר בשביל שתתעשר". אנו נמצאים בימים שרבים מהציבור נמצאים בבידוד וזקוקים לסיוע ועזרה, וזה העת וזה הזמן לכל אחד לאתר מי מבני העדה מסביבו הזקוק לעזרה וסיוע ולתמוך בידו עד יעבור זעם ובזכות זה נזכה לבשורות טובות ישועות ונחמות אמן.

הרב זבדיה כהן

אב"ד העדה הבוכרית


Leave a Reply

Your email address will not be published.