השבת פרשת אחרי מות קדושים  נקרא את הציווי של ה’ לישראל: “קדושים תהיו כי קדוש אני ה’ אלוהיכם”. דהיינו, עם ישראל מצווה לקיים את כל המצוות של התורה, ועל ידי כך להתקדש, כמו שאנו אומרים בברכות “אשר קדשנו במצוותיו”, שעל ידי כל מצוה שאדם עושה, הרי הוא מגביר את הרוחניות  והקדושה שבתוכו על הגוף, ובכך הוא מקדש את  עצמו.

שואל רבי יעקב מדובנא בספרו  על התורה, הציווי  להיות קדושים מובן, אך הסיבה שנותנת התורה, קדושים תהיו “כי קדוש אני ה’ אלוהיכם”, אינה מובנת, וכי אנו יכולים להתקדש ולהגיע לדרגה של קדושת ה’, ומה שייך לומר קדושים תהיו כי קדוש אני ה’, וכי אנו יכולים להגיע כביכול לדרגת קדושתו של בורא עולם, אם כן איך שייך להקביל את הציווי שעלינו להתקדש כביכול על מנת להגיע לדרגת קדושתו?

כדי ליישב זאת, מביא המגיד מדובנא  מעשה שהיה בכפר חקלאי באירופה   בו חיו בו אנשים כפריים חקלאים רועי צאן ומגדלי בקר, בין תושבי הכפר גר יהודי חקלאי ירא שמים, עשיר ובעל נכסים, שהייתה לו בת יחידה, מיוחדת, חכמה  נאה ובת עשירים, , כשהגיעה לגיל הנישואין חיפש לה אביה חתן בן תורה עילוי וירא שמים. ידע  אביה כי בכפר הזה בו רוב אנשי הכפר אינם בעלי השכלה ותורה לא ימצא את מבוקשו, קם ונסע לעיר הגדולה שהייתה בה ישיבה גדולה עם בחורי חמד שעוסקים בתורה יומם ולילה וה בנים למשפחות חשובות ומכובדות, ניגש לראש הישיבה ואמר לו, יש לי בת כלילת המעלות והיופי, חכמה עשירה ונאה,  ימצא לי כבודו בחור מהישיבה עילוי חכם נאה בן למשפחה טובה, ובעל מידות טובות, שהוא מוכשר וראוי, בעל שאיפות, אשר עדיו לגדולות, ואקח אותו לחתן, ואני מוכן שיבוא לכפר וילמד תורה יומם ולילה, עד שיהיה גדול בתורה, ואני מוכן לפרנסו ולכלכלו על חשבוני  מספר שנים, עד שיסיים את מסכת לימודיו ויהיה לגדול בתורה מוסמך להוראה ורבנות.

שמע זאת ראש הישיבה, ומיד הציע לו את הבחור העילוי הכי מתמיד והכי מיוחד בישיבה, אשר יושב ועוסק בתורה יומם ולילה, ללא הפסקה, ואשר בטוחים בו כי הוא יצא אחד מגדולי הדור בעתיד.

שמח הכפרי על החתן המפואר שנפל בחלקו, וחיש חתם על שטר תנאים עשו אירוסין, ונקבע תאריך לעריכת חופה וקידושין.

 לאחר החופה שנערכה ברוב פאר והדר במעמד כל עשירי ונכבדי הקהילה  קבלו הזוג הצעיר דירת מגורים מפוארת בכפר, והחתן הצעיר ישב ולמד תורה ללא הפסקה, חוץ מהפסקות לאוכל ושינה. ראה זאת אבי הכלה, והיה מאושר על הזכות שנפלה בחלקו, לקבל כזה חתן למדן וירא שמים שעדיו לגאון ולתפארת,  אלא שכעבור חצי שנה, באחד הימים כשיצא החתן ממקום לימודיו לביתו, נכנס לרגע לרפת לראות את עדרי הבקר והצאן, והדבר מצא חן בעיניו, ובהפסקת הצהרים היה נהנה מידי פעם לשבת בדשא עם הכבשים והעיזים, וליהנות מהאוויר הצח והצלול שבכפר ששכן למרגלות ההרים. אלא שמיום ליום  החתן ניגרר, ומידי יום הוסיף עוד זמן לטייל ולנפוש והתבטל מלימוד התורה בו היה רגיל להשקיע יומם ולילה, , והדבר הפך לשיחת היום בכפר. שמע זאת הכפרי ומיד קרא לחתנו ואמר לו, הרי הבטחת שתלמד תורה ללא הפסקה, ומדוע אתה מתבטל? ענה לו חתנו, מה אתה מדבר? אני לומד כל בוקר שעתיים אחרי התפילה וזה יותר מכל אנשי הכפר אשר אינם פותחים ספר כלל, ואני יותר טוב מכולם! קצף חמיו ואמר לו, וכי לקחתי אותך לחתן ואתה סמוך על שולחני בגלל שאתה יותר טוב מכל אנשי הכפר שלי? הלא לקחתיך לחתן בגלל שאתה היית הכי מתמיד בישיבה שלך בעיר הגדולה, ולכן את היחס ללימודיך צריך להיות מקביל לחבריך בישיבה ולא לאנשי הכפר שלי!

שמע זאת החתן וקיבל על עצמו לחזור ללמוד כפי שהיה.

הנמשל, הקדוש ברוך הוא מצווה אותנו קדושים תהיו, תקיימו את מצוותי ותתקדשו. יבוא אדם מישראל ויאמר, מספיק לי במעט המצוות שאני עושה, שהרי ביחס לחברי או לשכני שהוא רשע גמור אני יותר טוב, ואני צדיק ממנו, אם כן די לי במעט שלי. על כך באה התורה ואומרת, קדושים תהיו,  “כי קדוש אני ה”! היחס  לקיום המצוות שלכם ולקדושה, לא יהיה ביחס כלפי קיום המצוות  של אדם פשוט מישראל, ואז תסתפקו במועט, אלא הקדושה תהיה תמיד ביחס לשאיפה להתקדש כמה שיותר, ולקיים את כל המצוות כדי שנתקדש בכל כוחנו ובכל יכולתנו, ועל זה נאמר “בשמים ממעל” בעניינים רוחניים תמיד לשאוף ליותר   לעשות כמה שיותר נחת רוח ליוצרינו, ולא להסתפק במועט בבחינת צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה   אמן.

שבת שלום ומבורך

Leave a Reply

Your email address will not be published.