הלב שלי כואב מאוד לראות את החדשות מישראל. לצערנו סבבי לחימה מול החמאס בעזה הם דבר שחוזר על עצמו מידי כמה שנים, אבל מעולם לא מתרגלים לחדשות הקשות הללו. הפעם התווספה לכל אלו גם התלקחות פנימית שהבעירה את ערי ישראל, במה שנראה כמו פרעות שמבצעים חלקים קיצוניים בציבור הערבי כנגד יהודים בערים מעורבות כמו לוד, עכו, חיפה, יפו ועוד.

רבים מדברים על הדו-קיום בין היהודים לערבים. האם אירועי החודש יצרו קו שבר בין הציבור היהודי לציבור הערבי?

מבלי להיכנס לשאלות גדולות, וכידוע לכם אינני פרשן לא מדיני ולא פוליטי, האירועים האחרונים מעלים בי דווקא זכרונות והרהורים על הקשרים החמים והטובים שהיו בין היהודים למוסלמים באוזבקיסטן.

נכון, היו גם רגעים לא קלים. כולנו מכירים את סיפורי ההיסטוריה שכאשר יהודי בוכרי היה נדרש לשלם מס לשלטון האמיר באוזבקיסטן הוא היה מושפל כאשר היו נוטלים ממנו את הכסף. היו גם תקופות שעל היהודים נאסר לרכב על סוס או לסחור בשוק.

אבל היו גם תקופות אחרות, טובות יותר, של יחסי שכנות טובה ומכבדת בין היהודים למוסלמים. האוזבקים ידעו לכבד את הדת היהודית, ומראות של שריפת בתי כנסת, ספרי תורה או ספרי קודש, אלו מחזות שאוזבקיסטן שאני הכרתי, לא ידעה מעולם. מסרים של שלום, אחווה ואחדות בין יהודים למוסלמים, שמעתי גם בביקוריי במדינות מוסלמיות המהוות בית לעשרות מיליוני מוסלמים אדוקים כמו אזרבייג’ן, קזחסטן ועוד.

בפגישה עם המופתי הראשי של מדינות הקווקז

יחסם של הנשיא המנוח של אזרבייג’ן מר גיידר אלייב ובנו מר אלהם אלייב, ליהדות וליהודים, הוא יחס של כבוד ואפילו חיבה. בפגישותיי בארמון הנשיאות בבאקו התקבלתי בזרועות פתוחות כנציג הקהילה היהודית והעם היהודי. קרית החינוך “אור אבנר” שהוקמה בבאקו הושקה במעמד הנשיא וצמרת הממשל. אלו היו רגעים שהקהילה היהודית לא תשכח לעולם.

לנגד עיניי חיה ועומדת פגישתי עם השייח הראשי של אזרבייג’ן. זהו אדם שמיליוני מוסלמים אדוקים מקבלים עליהם את מרותו וסמכותו. זה היה בסמיכות לחג החנוכה ובחרתי להעניק לו בפגישתנו חנוכיה מכסף טהור.

השייח סיפר לי בהתרגשות שכאשר הוא היה ילד, הוא התחנך במדרסה באוזבקיסטן. וכאשר היה צועד בדרכו ללימודים היה עובר דרך שכונת היהודים. היהודים הבוכרים, ספרים, סנדלרים, יהודים פשוטים, כאשר היו רואים אותו, ילד שלומד על האיסלאם ומכבד את האלוקים, היו מכבדים אותו ונותנים לו לאכול ולשתות.

הוא סיפר את זה ואמר לי – “אני מתרגש להיזכר באותם יהודים בוכרים. עד היום יש לי פינה חמה בלב ליהדות בוכרה”. לאותם יהודים בני העדה שכיבדו אותו במאכל ומשקה, גם כאשר הוא לא היה שייח, ולא בא ממשפחה מיוחסת, למעשה הם לא ידעו מי הוא בכלל, בכל זאת הם כיבדו אותו. ועל כך הוא מוקיר תודה ליהדות בוכרה.

כשיצאתי מהפגישה איתו חשבתי לעצמי על אותם יהודים בוכרים טובים שפתחו את ליבם והיו טובים לאותו ילד. אני בטוח שהם לא חשבו מעולם שיבוא יום ואותו ילד יהפוך להיות אחד האנשים המשפיעים ביותר באיסלאם. והנה, בזכות אותו מעשה נאצל של יהודים בוכרים, מי יודע, אולי בזכותם יש פחות אנטישמיות בעולם? אולי בזכות המעשה הטוב שלהם שהשייח זוכר לטובה עד עצם היום הזה, מי יודע כמה מוות של יהודים נחסך בעולם?

*

אז השבוע הזה אין לי מסר עם מילים גבוהות של “דו קיום”, או “מרקם עדין של יחסים”.

המסר שלי הוא פשוט, קטן ומעשי – תהיו טובים. תהיו סבלנים. תהיו מאירי פנים. תכבדו כל אדם, אפילו ילד קטן. תנו צדקה, תחייכו, תעשו מעשה טוב, אפילו קטן.

אף פעם אי אפשר לדעת מה המעשה הקטן שלכם יכול לתרום לעולם. לפעמים מעשה קטן שלכם יכול לשנות מציאות, ולהפוך את העולם למקום הרבה יותר טוב.

Leave a Reply

Your email address will not be published.