לפני שנתיים הוכתה משפחת יוספי, העדה הבוכרית ועם ישראל כולו בצער רב על מותו של אביתר ז”ל בניווט לילי בנחל חילזון. מאז ‘אסון נחל חילזון’ הפך לשם נרדף לרשלנות פיקודית ולטיפול לקוי וזלזול בנהלים. כעת, עדויות חדשות שמתפרסמות שופכות אור על השתלשלות האירועים בלילה הטראגי בו נלקח מאיתנו אביתר יוספי ז”ל.

שנתיים חלפו מאז טבע למוות סמל אביתר יוספי ז”ל. אביתר, מלח הארץ ובכיר בניה של העדה הבוכרית, טבע למוות במהלך תרגיל ניווט בלילה סוער וגשום שביצע יחד עם חבריו לשירות. התחושות הקשות לא מרפות מבני המשפחה הכאובה והאבלה על חסרונו של אביתר ז”ל.

חקירת המשטרה הצבאית שנפתחה בגין חשד לעבירה חמורה של גרימת מוות ברשלנות, הסתיימה בעונש של עבודות צבאיות, ובמפקדים שקודמו לתפקידים בכירים. חומרים שהגיעו למערכת אתר החדשות -ynet שופכים אור חדש על השעות הקריטיות באותו הלילה שבין 7 ל-8 בינואר 2019.

שרשרת המחדלים החמורים שהובילה למותו של אביתר ז”ל,  החלה 12 שעות לפני הטביעה. התחקיר שנעשה באוגדה 98, שאחראית על חטיבת הצנחנים, העלה שהלוחמים לא נשלחו לבדיקת מדדים רפואיים, כפי שמקובל לעשות לפני פעילות כה מאומצת וסיזיפית. הלוחמים גם לא קיבלו את שעות השינה המספיקות להם לפני היציאה לניווט מפרך שכזה. בלילה שלפני הניווט ישנו החיילים רק חמש שעות במקום המינימום הנדרש, שש שעות, וזאת מבלי שהתקבל על כך אישור של קצין בכיר.

התחקיר שנעשה באוגדה לאחר האסון גילה שהקצינים הבכירים החליטו לאשר את הניווט למרות תחזיות מזג האוויר הקודרות, וכשחלק מהלוחמים ללא הסמכה נדרשת. לוחמים אחרים לא נבדקו רפואית לפני הניווט, אבל בכל זאת יצאו לדרך.

‘המים מגיעים לנו עד המותניים’


למרות מזג האוויר החורפי, יצאו באותו הלילה לוחמי סיירת צנחנים לניווט בהרי הגליל. לפי הלוחמים, התדרוך היה קצר עם נהלים רגילים ושגרתיים. בניגוד לנטען בתחקיר האוגדתי, בשום שלב לא נאמר להם שאסור לחצות את הנחל.

כבר בתחילת הניווט החל הגשם לרדת. “עד למעבר החובה ליד אשחר היו טפטופים, אבל בסך הכול זה עבר בצורה מנהלתית”, שחזר עומר, חייל שהשתתף בניווט הקטלני של אותו לילה. “אני אפילו זוכר שאכלתי שם את כל נחשי הגומי ששמרתי בכיס, וגובה המים אז בנחל היה סנטימטרים בודדים”.

בסביבות השעה 23:00 בלילה, לא הרבה זמן מתחילת הניווט, אחד הלוחמים כבר דיווח בקשר שאינו מצליח לחצות את נחל חילזון.  “יש לך שלוש אפשרויות”, ענה לו הקצין האחראי. “לחצות את הנחל ולהירטב, לא לדקור את הנקודות (ולהיכשל בניווט), או לחזור למעבר החובה”.

הלוחם לקח את הסיכון, ובחלוף שעה נותק עימו הקשר. במשך שלוש שעות הלוחם פשוט “נעלם”.

ככל שחלפו השעות, התקבלו עוד ועוד דיווחים של לוחמים על הקשיים בעקבות מזג האוויר. תוואי השטח פגע בקשר של הלוחמים, שנאלצו לפתוח את הטלפונים הניידים שלהם ולזעוק למפקדים: “המים מגיעים לנו עד המותניים”.

ניסיונות החילוץ בנחל חילזון

הדיווחים הללו של הלוחמים, שהיו אמורים להדליק נורות אדומות בדרג הבכיר, עלו בשרשרת הפיקוד של החטיבה, ולפי התחקיר שערך פיקוד מרכז, הקצינים זלזלו בחיילים ובהתרעות שלהם.

“לא הרגשתי את הסכנה, לא הבנתי שאנחנו באמת בסכנת נפשות”, שחזר רון, הלוחם האחרון שראה את אביתר בניווט. “חברים עלו בקשר ואמרו שזו נורה אדומה והם לא ממשיכים, ואני בתוכי חושב שהם בכיינים. ‘סתמו את הפה, כאילו, צריך לעשות’. בדיעבד הייתי אדיש מדי לאירוע הזה”.

ואז הגיע זרם

רון, חייל ששירת יחד עם אביתר ונפגש עימו במהלך הניווט הלילי, מתאר את הרגעים הדרמטיים מאותו לילה ארור. כאשר נפגש עם אביתר, רון יודע שכבר נכשל בניווט ואילו אביתר עדיין יכול היה לעמוד במשימה. בשחזור שערך מול מצלמות מצ”ח, הוא תיאר את הרגעים האחרונים שלהם יחד.

“הגשם לא הפסיק לרדת. חושך מוחלט, אני ואֶבְיָה (אביתר יוספי ז”ל) מאחרים, עם הראש ברצפה. הכול היה מוצף – ראינו נחל אחד ענק. ניווט באסה. צריך לזכור – זה ניווט על סמך זיכרון, בלי לפתוח מפה, בלי פלאפון.

הרמנו אזימוט כפי שהנחה מפקד הצוות, וראינו למעשה שאנחנו לא בנקודת הסיום. זה ערער אותנו וגרם לנו לחזור לאחור, לפיצול שבילים. ראינו את האורות של כרמיאל והחלטנו לעלות לשם מהוואדי, כי בקשר הכריזו ‘חדל’ והנחו לעלות לנקודה הכי קרובה שרואים, לנקודת מבטחים.

מסביב שלוחות מאוד תלולות. אנחנו מקלילים ואני מת שזה כבר ייגמר. אביה נופל ומתוסכל. הוא נווט מצטיין וידע בלייב להגיד לאן נמשיך.

כשחצינו את המים בהתחלה הם הגיעו לי בערך עד לפופיק. אני הייתי ראשון ואביתר בעקב שלי. נאחזנו בכל מה שהצלחנו להיאחז, כמו בשיח או בעגלת סופר שהייתה זרוקה שם. אחזתי בסלע גדול, ואז הגיע זרם שהעיף את אביה ואותי.

אני נפלתי על הברכיים וקיבלתי את השוק הראשוני כשהמים הגיעו לי לחזה. הייתה לי השתנקות שלא יכולתי לנשום בה, פשוט שוק. הזרם משך אותי לאחור והתחלתי להתפרע, להשתולל, בלי יכולת לנשום. הייתי בסטרס.

הגוף שלי כבר היה כולו מתחת למים, ולא היה לי המון במה להיאחז. איכשהו נעמדתי וראיתי את אביה נסחף. לא שמעתי אותו בהתחלה צועק כי הראש שלי היה מתחת למים בזמן שהוא נסחף. ניסיתי לחזור לכיוונו, צעקתי לו שיחזיק חזק”.

אביתר צעק: ‘תציל אותי’

אביתר פרפר ונאחז בשיח מעל קרקעית הנחל. בקצה הגדה ממול שלף רון את החבל מהתיק, כדי לנסות למשות את חברו מהמים.

“אביה צעק לי ‘רון תציל אותי’. צעקתי לו שיחזיק חזק בינתיים. החבל לא הגיע אליו בניסיון הראשון, הייתי קצת רחוק מדי. זרקתי לו שוב והוא כמעט תפס אותו, שלח את היד ולא הספיק. זרקתי שוב אבל הוא לא הספיק לתפוס, ונסחף לאחור. בתוך עשר שניות הוא נעלם לי מטווח הראייה. באתי לחצות בחזרה לצד השני של הנחל כדי לחפש אותו משם, אבל זה לא היה אפשרי”.

בשלב הזה ניסה רון לעלות ברשת הקשר ולדווח על היסחפות אביתר, אבל בקושי הצליח. “היה בלגן בקשר. אחד החיילים ענה לי וכביכול דיבר בשם החפ”ק, דרכו העברנו את המידע. ניסיתי להשחיל את עצמי ולדווח שאביתר נסחף, אבל לא לקחו אותי ברצינות. בפעם השנייה כשאמרתי מה קרה היה פתאום שקט בקשר. יריתי כדור נותב באוויר והתחלתי לעלות בריצה במעלה הכביש, מהוואדי לכרמיאל, כדי לקרוא לעזרה”.

כשהוא לבוש בחליפת סערה, נשק שמוט ב”תלה צוואר”, סחוט ממים ומתנשף בכבדות, נעמד לפנות בוקר לוחם הצנחנים ברחוב חוחית בכרמיאל, נופף בידיו וניסה לעצור כלי רכב.

“עמדתי שם כמו סמרטוט בכביש. שלושה נהגים התעלמו והמשיכו לנסוע, פשוט עקפו אותי. הרביעי, בן מיעוטים, עצר. אמרתי לו שהטלפון שלי כבר לא עובד. התקשרתי ממנו למ”פ ודיווחתי לו על מיקום האירוע. כשהם הגיעו רצנו יחד בחזרה למטה כדי לחפש את אביתר בנחל”.

לאחר שהגיעו כוחות המשטרה וההצלה אל רחוב החוחית בכרמיאל הם נתקלו בבעיה. השער בין הרחוב לכביש הצר שיורד אל הוואדי היה נעול. במשך דקות ארוכות וחשובות המתינו הכוחות לפריצתו.

שעתיים ודקה. פרק זמן רב, נצחי כשמדובר באדם טובע, שחלף מהדיווח הראשוני של רון על היסחפות אביתר בנחל ועד שלוחמי החילוץ מיחידה 669 משו אותו מהמים ב-07:12 בבוקר.

הוא הובהל למסוק היסעור הסמוך, אך שבע דקות של פעולות החייאה הסתיימו בקביעת מותו בשטח. שעה קודם לכן עוד ראו אותו בתוך המים מפקד הפלוגה וסגנו, אך הם לא הצליחו להגיע אליו.

בעקבות החשיפה, שוחחנו עם דריה יוספי, אימו של אביתר ז”ל. ששיתפה אותנו בתחושות שלה לאחר חשיפת שורת המחדלים בליל הניווטים שממנו אביתר לא חזר.

מתגעגעים לאביתר

פנחס יוספי, אביו של אביתר מתגעגע לאביתר ומגיב על החשיפה “אביתר שלנו נולד וגדל בקרית שלום, ילד אוהב ואהוב על כולם תמיד במרכז הקבוצה. גם כמדריך בבני עקיבא בשכונה החניכים תמיד מסביבו גם בפעילות החינוכית וגם במגרש המשחקים. לצבא הוא התגייס כהכרת הטוב למדינה שמאפשרת לנו לחיות ולגדול בה. בשביל להגיע מוכן לשירות, הוא השקיע שלוש שנים ב״אחרי״ מסגרת שמכינה צעירים שרוצים לעשות שרות צבאי משמעותי. כשהגיע העת להתגייס נלחם במערכת בכדי להגיע ליחידה מובחרת ככל הניתן וכשהתקבל לסיירת הצנחנים לא היה מאושר ממנו. חבריו לצוות סיפרו שתמיד דאג לצוות שלא יחסר להם ותמך בהם מוראלית במסעות הקשים.

מפקדיו סיפרו שאת התפילות שלו עשה על חשבון זמנו הפרטי ואם זה אומר שצריך לקום לפני כולם או ללכת לישון אחרי כולם כדי להתפלל ולא ביקש הנחות בגלל שהוא צריך זמן תפילה או קיום מצווה. עד היום חבריו לצוות הם בני בית אצלנו כמו גם חלק ממפקדיו כן גם אלו שכשלו בשעת מבחן. ה׳ נתן ה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך”.

אימו של אביתר, דריה, תוקפת את האחראים ואומרת ל’מנורה’: “מדובר בזלזול והפקרות של האחראים בשטח. נראה שלא היה מעניין אותם מהחיילים. הם הוציאו אותם לניווט בלי להסתכל ולבדוק לעומק, עם תיקים מלאים ובמזג אוויר בלתי אפשרי. הם הוציאו את הניווט כאילו שהחיילים שלהם הם לא בני אדם. אם כך מתנהגים בניווט שהוא כל כך פשוט, מה יקרה אם מחר תפרוץ מלחמה, איך יוציאו את החיילים בלי שהם מוכנים, בלי שישנו ובמזג אוויר גרוע?

אנחנו כבר לא מאמינים במפקדים או בצבא ובנוסף אף אחד לא לקח אחריות ולא דיברו אמת ושיקרו לנו לאורך כל הדרך. גם הרמטכ”ל כוכבי נתן לזה יד בצורה מלאה הוא הגן על כולם מלמטה עד למעלה”. בלב שבור פונה דריה למפקדים העתידיים בצה”ל ומבקשת מהם לשמור על האוצרות שמפקידים בידיהם ההורים “אני פונה למפקדים החדשים ולמפקדים בעתיד, לא לעשות שטויות, אנחנו מפקידים את הדבר הכי חשוב לנו בידיים שלכם. קחו אחריות תחזירו את החיילים האלו בריאים ושלמים הביתה. גם אם אתם לא יודעים משהו, אתם יכולים להתייעץ עם האנשים שגבוהים ומנוסים ממכם, אל תקחו אחריות בעצמכם על דברים שאין לכם הבנה בהם ותחזירו לנו את הילדים הביתה בריאים ושלמים”.

לסיום דריה משתפת אותנו בגעגוע העמוק לאביתר ז”ל “אביתר מאוד חסר לנו, אנחנו מתגעגעים אליו מאוד.  הוא היה ילד מאוד מיוחד שאהב לעזור ואהב לתת.  אביתר היה תלמיד מצטיין והיה שוקד על הלימודים יומם ולילה, הוא היה ילד חכם וצנוע. כל מה שהיו אומרים לו, הוא היה עושה בשמחה ובחפץ לב. הוא היה מלח הארץ וחבל מאוד שהוא לא איתנו היום”.

מצה”ל נמסר בתגובה: “מותו הטראגי של סמל אביתר יוספי ז”ל טופל בחומרה, באופן נוקב ויסודי, במישור הפיקודי והמשפטי. בעקבות מותו של סמל יוספי ז”ל נערכו בצה”ל תחקירים יסודיים ומעמיקים. התחקיר היסודי אף כלל ארבעה דיונים בראשות הרמטכ”ל, רב אלוף אביב כוכבי, בהם נבדק לעומקו, באופן ביקורתי ומעמיק, כל היבט ופרט של האירוע.

“בסיום התחקיר ציין הרמטכ”ל, בין השאר, כי ‘מדובר באירוע קשה ביותר שבסופו תוצאה טראגית אשר שורשיה בסדרת תקלות ושגיאות בהכנת האימון ובאופן מימושו תוך התנהגות לא מקצועית של כל שרשרת הפיקוד והתנהגות לא ערכית של חלק משרשרת הפיקוד’.

“לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות והליכי השימוע שנערכו, הוגשו כתבי אישום ביחס לחמישה מפקדים בעבירות של גרם מוות ברשלנות, התרשלות ואי קיום הוראות מחייבות, כל מפקד על פי חלקו באירוע. כלל הסדרי הטיעון הוצגו בפני בית הדין הצבאי, אשר כיבד אותם וקבע כי העונשים שעליהם הוסכם מאזנים בין כלל השיקולים הרלוונטיים והולמים את נסיבות המקרה.”

Leave a Reply

Your email address will not be published.