” אין איסור בדבר אך נכון שלא לכתוב את מספר החודש הלועזי”

בפרשת השבוע אנו ממשיכים לקרוא על עשרת המכות שהקב”ה נתן על פרעה ומצרים עד שיסכימו להוציא את בני ישראל ממצרים. המכה העשירית שהכריעה את פרעה הייתה מכת בכורות  כאשר מת כל בכור במצרים מבכור פרעה היושב על כסאו  וכל בכור בהמה.

אך טרם הגעת מכת בכורות, הקדוש ברוך הוא מצוה את משה לומר לבני ישראל לקחת שה תמים, זכר, בן שנה, לשחוט אותו בארבעה עשר יום לחודש ניסן, ולשים מעט מן הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות. זאת כדי שהדם יהיה לאות ולסימן על בתיהם של עם ישראל, לבל יבוא המשחית אל בתיהם לנגוף.

 בראשיתו של ציווי זה נאמר: “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה”.  (שמות, יב, א).

 וכתב רבינו הרמב”ן: “זו מצוה ראשונה שציווה הקדוש ברוך הוא את ישראל על ידי משה, שיימנו אותו (את חודש ניסן) ישראל, החודש הראשון, וממנו ימנו כל החודשים, שני ושלישי, עד תשלום השנה בשנים עשר חודש, כדי שיהיה זה זיכרון לנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החודשים, יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחודשים שם בתורה, אלא יאמר בחודש השלישי, בחודש השני, בחודש השביעי וכדומה.

וכן ימי  השבוע, אין להם שמות, אלא סופרים יום ראשון, שני וכו’ , כדי שנזכור תמיד את השבת. כך החודשים אין להם שמות בתורה, אלא מונים אותם לפי יציאת מצרים, חודש ניסן נקרא בתורה החודש הראשון, חודש אייר נקרא החודש השני וכן הלאה, והשמות אדר ניסן אייר וכדומה, המוזכרים בספרי הנביאים (זכריה, עזרא ונחמיה), וכן במגילת אסתר,  אלו שמות פרסיים ועלו עמנו מבבל”. עד כאן דברי הרמב”ן.

כלומר, לפי דברי הרמב”ן יש מצוה מהתורה למנות את הימים והחודשים כפי יציאת מצרים ולא במניין אחר. מאחר ועל ידי ספירת החודשים כאשר החודש הראשון הוא ניסן, נזכור תמיד את חודש צאתנו מארץ מצרים.

למעשה, המנהג הנפוץ בימינו הוא לכתוב תאריכים לפי התאריך הלועזי, ועלינו לדעת כי על פי דין  תורה עלינו לכתוב את התאריך העברי כתאריך עיקרי, ובוודאי של להזכיר רק תאריך לועזי.

בדרשות החתם סופר כתב,  שאין למנות חודשים ושנים לפי מניין הנוצרים, כלומר במספרי החודשים ינואר ופברואר וכדומה, והוסיף שאותם המונים כן, “כאילו כותב וחותם שאין לו חלק באלהי ישראל ובתורת ה’ מאסו”. גם בשו”ת מהר”ם שיק כתב, שהמונה וכותב כמניין הנוצרים, עובר באיסור דאורייתא ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך.

אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל בשו”ת יביע אומר (חלק ג יו”ד סימן ט) כתב להוכיח שמניין הנוצרים אינו מיום לידת ישו, שהרי מוכח מהתלמוד שהרבה שנים לפני תחילת מניין הנוצרים כבר מת ישו, ומניין הנוצרים הוא למלכות רומי ולא ללידת ישו.

זאת ועוד, שבימינו כותבי התאריך הלועזי אינם מתכוונים כלל למנות ללידתו של ישו, אלא לפי מנהג העולם שבקיאים יותר בתאריך הלועזי, ומשתמשים בתאריך המפורסם יותר, כך שלדעת מרן זצ”ל אין בזה איסור של ובחוקותיהם לא תלכו.

ומסקנת מרן זצ”ל  הרב עובדיה יוסף זצוק”ל שאין איסור בדבר אך נכון שלא לכתוב את מספר החודש הלועזי, כגון 01/01/2014, כיון שלפי התורה, חודש הראשון הוא חודש ניסן, אלא טוב לכתוב את שם המפורש של החודש, כגון 1 בינואר 2014, ומהיות טוב אל תקרי רע, כל שאין לו צורך גדול יכתוב תאריך עברי בלבד ושיש צורך בדבר יכתוב תאריך עברי ולצידו תאריך לועזי.

 בשו”ת ציץ אליעזר כתב שניתן לכתוב תאריך לועזי ולהוסיף אחריו את המילה למנה”נ (למניין הנוצרים) או את המילה למספרם. ובשו”ת תשובות והנהגות, כתב להתיר גם לשלם משכורות או שכירות דירה לפי חודש לועזי ואין בזה שום איסור כלל.

מרן הראשון לציון הגאון  הרב יצחק יוסף שליט”א, כתב בילקוט יוסף (שובע שמחות חלק א פ”א) שהרוצים לכתוב בהזמנות של שמחות גם תאריך לועזי, יש לכתוב את שם החודש הלועזי במפורש, ולא במספר, ולהוסיף בסוף את המילה למספרם.

נשתדל כולנו לקיים את האמור בפרשת השבוע החודש הזה לכם ראש חודשים ולשים דגש קודם כל על התאריך העברי.

שבת שלום!

Leave a Reply

Your email address will not be published.