תותח ידני

#מאחורי הפנים המאירות ושמחת החיים של דני אליאב, דור רביעי למשפחת תכשיטנים ונינו של הרב שלמה מוסאיוף. מסתתר סיפור מרתק של לוחם בגדוד 71′ במלחמת יום כיפור, סיפור של גדוד נחוש ששינה את המפה הצבאית במובלעת הסורית. בראיון אישי הוא מתאר איך הטנק שעליו פיקד נפגע, על אומץ ליבו של אביו, לוחם המחתרת וסוכן המוסד וגם על התכשיט שביקשה בת זוגו של אוליגרך מפורסם. | בר דוד

“מפקד הפלוגה עלה בקשר וביקש לפזר את הפקק שנוצר בציר הכניסה למזרעת בית ג’אן, השעה הייתה קצה אחרי תשע בבוקר ביום שישי, שישה ימים לאחר פרוץ המלחמה.  הייתי מפקד הטנק השלישי בתור שהמתין לפריצה לכיבוש הכפר האסטרטגי שחולש על הציר לדמשק. הכביש בין חורשות נכנסים פנימה בקצב אחיד,  הכלי הכבד פונה תשעים מעלות ויורה עם מקלעים כבדים. שוב פנייה של תשעים מעלות. שורה ארוכה של טנקים, בקשר מורים לנו פעם נוספת לפזר את הפקק שנוצר. הטנק מלפניי פונה ימינה בצומת הדרכים שאפשרה את שני הכיוונים המנוגדים. פניתי אחריו ולפתע בתוואי שנעמדו לא היה ניתן להתקדם. מלפני באר ומהצריח רואים סמטה צרה מוקפת בתים, כפר סורי טיפוסי מוקף גבעות. בעוד אלו מנסים להשתלט על אי הסדר בקשר נשמעה קול חבטה בטנק. הלם, הסתובבתי אחורנית וראיתי כיצד מנוע הטנק שתחת פיקודי נפגע. חור נפער בין פלטות התמסורות ועשן החל מתיימר מהכלי הכבד. ממול הטנק המקורקע ניצב באר מים של תושבי הכפר, לקחתי את העוזי שלי והורתי על נטישה. תחילה חשבתי שהירי הוא של כוחותינו. לא האמנתי, שוק אמיתי. 800 מטרים מאיתנו התחפרו טנקים סורים וכיוונו את התותחים שלהם לעבר השיירה.  הטנק הראשון בשיירה חטף פגיעה ישירה, פצוע שניצל הגיע אלינו, חבשתי אותו והוא סיפר שמפקד המחלקה גבי קורצברג נהרג בטנק, הטנק השני בשיירה נפגע מספר דקות אחריו, אנחנו אמורים להיות הבאים בתור”.

זו לא הבאר הראשונה המצויה בין חצרות הבתים שנתקל דני אליאב בחייו. בבית סבו, רחביה מוסאיוף בנו של מייסד שכונת הבוכרים הרב שלמה מוסאיוף, היה מצוי מאגר מים עם משאבה בחצר הבית ברחוב שטראוס במרכז העיר ירושלים. הבית היה מפואר והשתרע על קומה שלמה חציו שימש למגורים וחציו היה מושכר. בתקופת מלחמת העולם השנייה היה מאגר מזון במחסן ולא היה חסר דבר. רחביה היה תכשיטן שהמשיך את מסורת אביו. משפחה אמידה שהיו לראשי הקהילה הבוכרית בישראל ותמכו רבות ביהודי ירושלים ובהקמת מערך תמיכה לעולים לארץ ישראל.  החנות של משפחת מוסאיוף פעלה בין כותלי העיר העתיקה עם מאגר לקוחות בינלאומי ובפרט במונחים של תחילת המאה הקודמת. בתו הבכורה של רחביה, חנה המשיכה את המסורת והקימה את חנות התכשיטים שלה ברחוב דוד המלך, היכן שכיום החנות של דני אליאב, דור רביעי בירושלים לענף התכשיטים. “למעט מספר שנים בחיפה וגיחה בשנות נעוריי לפריז לא עזבתי את ירושלים” מספר דני בגאווה. אני ממהר לברר מה היה לו דחוף כל כך בחיפה, ודני אליאב יליד 1949 מתאר איך בשנים הראשונות למדינת ישראל אביו שימש כמפקד גדוד 12 של גולני. “נולדתי בשכונת אחוזה ובמהלך תקופת הגן היינו גרים בשיכון קבע יחד עם קצינים רבים, ביניהם היה גם יעקב דורי, הרמטכ”ל הראשון. אחרי מספר שנים מועטות ואני בסך הכל בן חמש שבנו לגור בירושלים. אך לא לזמן רב, אבא- יעקב אליאב התגייס לשירות במוסד ונשלח לפריז על מנת להקים רשת במסווה של עובד בחברת אל על. את שם משפחתנו שינו לשליאף. אחר כך עברנו לגור בספרד ובמרוקו. ואז שוב חזרנו לפריז. אחותי הגדולה למדה בבית ספר ואני נכנסתי לכיתה ב’ שנפתחה במיוחד לילדי השליחים מהארץ. לא הרבה ידענו על פעילותו, בדיעבד גילנו שנתפס בספרד והיה מפקד ה’מסגרת’ להעלאת יהודי מרוקו. באופן לא מפתיע היום אנו יודעים שהוא נתפס בעוד הרבה מקומות וביניהם בלגיה וגם אנגליה, למעשה הוא היה מבוקש הרבה שנים בגלל פעילות ציונית”. באופן מפתיע, השירות במוסד היה עם הכי פחות סיכון מבצעי. בשנות הארבעים יעקב (ישקה) אליאב פעל במחתרת האצ”ל ואחר כך בלח”י. נרדף על ידי הבריטים לאחר שביצע עשרות פעולות מבצעיות  שגרמו למנדט הבריטי נזק רב. “כאשר בוחנים את פעולותיו צריכים דווקא לשאול איפה הוא לא הטמין פצצה, אבא היה שילוב של מתכנן בחסד עליון ואיש אמיץ בצורה בלתי רגילה”.

 “קצת לפני השעה תשע בבוקר שהגענו למזרעת בית ג’אן, ביקשו שני לוחמים סדירים להצטרף לטנק שלי. האחד צוער בשם דרור והשני חייל בשם אפרים. לא הכרתי אותם, אבל ידעתי שדרור מקצועי ויעיל מאוד כאשר ראיתי אותו מתפעל את התותח ושב לעמוד איתי בצריח. דרור היה לוחם אמיץ. תחילה הוא היה בחזית בסיני כמפקד טנק ולקח חלק בקרבות בלימה בסואץ. לאחר מכן העבירו אותו לחזית הסורית, הטנק שלו נפגע באותו הבוקר והוא הצטרף אלינו. כאשר הטנק שלנו חטף את הפגיעה במנוע, התחלנו להוציא את הנשקים והמחסניות. הצוות שלי ואני חצינו את הדרך ונעמדנו, דרור ואפרים נשכבו ליד הבאר. כאשר הטנק הראשון בשיירה התפוצץ.  דרור בר-און ניסה לחלץ את חיילי הטנק וכך מצא את מותו”. אחרי האירוע דני אליאב וצוות הטנק נסוגו 4 קילומטרים להתארגנות מחדש. ביום שישי, שניים עשר באוקטובר 1973 הגיע רגע ההכרעה של המובלעת הסורית.

הבריחה מהכלא הבריטי

“כל חצי שנה היה אבא בא לבקר אותנו. הוא הכיר את אמא באצ”ל, הוא היה מדריך הנשק שלה. אמא הייתה אחראית על הנשק בירושלים, גם היא באותה המחתרת. אחר כך שניהם המשיכו ללח”י. בסך הכל הוא הרג בריטים, הרבה בריטים. בגיל 22 הוא עשה פעולה מדהימה ופיצץ את קולנוע ‘רקס’ הירושלמי”. לזכותו של יעקב אליאב קיימים עשרו פעולות של הטמנת חומרי נפץ. הוא התייצב בראש הפעולות הצבאיות של האצ”ל נגד הבריטים:  פיצוץ הטלפונים והטרנספורמטורים, פיצוץ הדואר המרכזי, פיצוץ אולפני השידור והריגת ראשי הבולשת הבריטית. בתחילת שנות הארבעים נתפס בעת שירד ממרזב בדירת המסתור של לוחמי הלח”י בדיזנגוף 30 בתל אביב. במהלך האירוע נהרגו שני לוחמים. ויעקב אליאב נכלא בגין אחזקת נשק ונשלח לבית הכלא המרכזי בירושלים, מגרש הרוסים. 

“נשארתי מאוד מזועזע ממה שהיה לי באותו הבוקר. חזרתי למלחמה עם צוות חדש שנפגע באותו היום על ידי מטוס סורי. חזרנו ונסענו דרומה על ציר יאיר כאשר ב-18 לחודש איבדתי את עדשות המגע שלי. מהבחינה הזו הייתי למעשה עיוור. פניתי למ”פ, הוא לא הכיר אותי ואני לא הכרתי אותו. אמרתי לו בקשר שאני מבקש שישלח את 18(קוד לקריאת רופא) הוא שאל אם נפצעתי, השבתי לו בקשר שלא, אני פשוט לא רואה. המשכתי לפקד על הטנק כאשר אחד החיילים משמש לי עיניים ואני יושב בתוך הטנק”.  בימים האלו נאלצו גדודי השריון להדוף את הכוחות העיראקים שהצטרפו למאמץ המלחמתי. כעבור מספר ימים הגיעה הרגיעה, הייתה הפסקת אש שאפשרה לכוחות להתארגן. בשעה 13:00 בצהריים תמו הקרבות. 23.10.73 כוחות צה”ל ישבו בטווח תותחים מדמשק. למחרת שבנו למחנה ‘נפח’. הצפי היה אפשרות לחידוש הקרבות, מלחמת ההתשה החלה. “אמרתי לטען קשר שלי שייקח אותי למקלחת. הוא החזיק לי את היד וליווה אותי. מפקד הפלוגה בא מולנו וראה שאני מובל כעיוור, רק אז הוא הבין שאני באמת לא רואה ואני זקוק לטיפול. יצאתי ב-25 לחודש לחופשה של עשרים וארבע שעות”.

בשנת 1943 לאחר שיעקב אליאב נתפס ונשפט למאסר, הקלו בעונשו וגזרו עליו עשר שנים. “אבל היו לו תוכניות אחרות, הוא החליט לברוח. חודש לפני חג המולד התחבב על מנהל בית הסוהר, מיסטר וילסון אשר היה גר בסמוך לרחבה מול מגרש הרוסים. הוא התהלך שבוז ונראה היה על פניו שאינו שמח להישאר בארץ ישראל כאשר חבריו ובני משפחתו חוגגים והוא עתיד להיות לבד במהלך החגג. אבא אמר לו שהוא יסדר לו על חשבונו עץ אשוח מואר אשר יגרום לו לאווירת חג, בכל זאת הוא רחוק מהבית ועל מנת שלא ירגיש בדידות הוא מוכן לדבר עם חבריו ולארגן לו עץ אשוח עם אורות וחשמל לבית. כאשר יצא עם חברו משה בר גיורא להניח את העץ יצאו מחוץ לגדר עם שומרים מלווים, שנאלצו על פי הוראותיו של אבא להחזיק את הכבל החשמלי ולמתוח כאשר שניהם עם רוביהם עומדים על הכיסאות”. יעקב אליאב אף צועק על השומרים על מנת שיחזיקו חזק ולא ירפו את המתיחה. שניהם מצליחים לברוח, בר -גיורא לשכונת החבשים הסמוכה ואז לדירתו של הרב אריה לוין. אילו יעקב אליאב ירד לכיוון שכונת מוסררה ונמלט מכדורי השומרים בדרכו אל שכונות החרדים. לאחר שנה במחבוא, יצא והחל לפעול בתנועות המרי. הבריטים אף הציעו פרס כספי למי שיסגיר את המבוקש, אך לשווא. יעקב אליאב לא נתפס למרות כל מאמצעי הבולשת הבריטית.

חנות התכשיטים של אליאב

“שלחתי גלויה להורים מבעוד מועד ושם רשמתי שאני צריך עדשות ראייה, אחותי אז הייתה מטפלת בפצועים בבית החולים הדסה. היא לקחה את העדשות בשבילי והניחה אותן בבית הוריי. האוטובוס עצר לי ברחוב יפו פינת קינג ג’ורג בירושלים. באותו הזמן הייתה האפלה מוחלטת בעיר. גיששתי את הדרך על המדרכה והתחלתי ללכת תוך כדי שאני מנסה להיזכר בתוואי הרחוב, אני זוכר את התחושה הזו ללכת על הרחוב המוכר לי דווקא בגלל האנשים שהלכו על המדרכה. כאשר ראו אותי השתתקו, ככל הנראה ראו חייל חוזר מהמלחמה מאובק עם כתמי דם ולא ידעו כיצד להגיב. אני ממש זוכר את ההליכה הזו, כאשר הגעתי הבייתה אבי בקושי זיהה אותי. יום למחרת חזרתי לחזית הצפונית ושבתי לעמדה במובלעת”.

#תכשיטי יוקרה ייחודיים

אחרי מלחמת יום כיפור הקמתי את החנות במלון קראון פלאזה, החל מתחילת שנות התשעים עברתי למבנה הסמוך למלון המלך דוד. החנות מעצבת ומייצרת תכשיטי יוקרה ברמה הגבוה ביותר. כל העיצוב והתכנון נעשה פה. בני רועי מאפשר לרעיון להתפתח באופן תלת ממדי באמצעות תוכנות עיצוב. אנו בודקים ראשית במודל שעווה ולאחר מכן יוצקים את התכשיט. כרגע המצב קשה במיוחד, ההוצאות נשארו וההכנסות אינם. הממשלה עוזרת אמנם לא בצורה מסודרת ואת כל עובדיי נאלצתי להוציא לחל”ת.  לפני כמה חודשים הגיעה לוויטרינה של החנות אורחת מהמלון, אישה הנשואה לאוליגרך רוסי. היא ביקשה זוג עגילים וטבעת פנינים בשווי מוערך של עשרות אלפי שקלים. בתהליך הייצור של התכשיט נדרשת הרבה מאוד מחשבה, היכולת ליצוק את הרגשות לעיצוב התכשיט היא זו שמאפשרת לכל תכשיט להיות ייחודית. וללא ספק התכשיטים שהיא הזמינה היו ייחודיים מאוד. אני מנסה תמיד לחשוב יצירתי יותר חדש יותר ולא למחזר דוגמאות. זה מבאס לא לעבוד כיום, לא בגלל שאתה לא מקצועי או לא ישר אלא כתוצאה ממשבר של נגיף”.

“התגייסתי בשנת 68′ והוצבתי בשריון. למרות הפרופיל הרפואי הנמוך שהיה לי בעקבות בעיה נדירה בעיניים הצלחתי להסתיר זאת מהרופאים. בתחילת השירות בנינו את שכבת הפיצוץ בקו בר לב בסיני, אך אחרי הטירונות כבר שובצתי כמדריך שריון במחנה ג’וליס”. אותו מחנה כעבור חמש שנים ארגן בתוך 12 שעות חבורת לוחמים על מנת לתגבר את כוחות צה”ל במובלעת הסורית. לוחמים שנלקטו מיחידות שונות, רובם ככולם ללא היכרות מוקדמת, בודדים היו מוכרים כנכי צה”ל. חלקים היו אנשים ששהו בחו”ל, אנשי צוות מטנקים שהופצצו, חיילים שנפגעו משלבי לחימה קודמים בסיני, שרידים של גדוד 71′ צוערים ויוצאי קרבות בלימה ברמה. כולם התאחדו ונענו כאיש אחד לקריאה. באו נכונים למשימה, גילו רוח לחימה ונחישות. ההכרעה הייתה ביום שישי ה-12 לאוקטובר 1973. הפסקת האש החלה השבוע לפני 47 שנים. לאחר לחימה קשה ואכזרית מול אויב עיקש. המשימה בוצעה במלואה, הציר לבירה הסורית היה בידנו בזכות לוחמי “כוח עמוס” הדרך לדמשק נפתחה.  

Leave a Reply

Your email address will not be published.