” ניגשתי להוריי ובקשתי מהם תחפושת של גלימתו של מרן. כדי להרגיש יום אחד את המרן שלי, לתת לרב עובדיה הקטן שנמצא בכל יהודי ויהודייה לצאת החוצה”

אבא של כולנו. אבא של המזרחים, אבא של הנערים, אבא של המבוגרים, אבא של בני הישיבות, אבא של הרבנים, אבא של העדה הבוכרית, אבא של המון העם. כבר חלפו שמונה שנים לפטירתו של רבן של ישראל, הראשון לציון מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל. במשך למעלה משבעים שנה האיר מרן את העולם כולו בתורתו ובחוכמתו. כמעט שאין תחום רוחני וגשמי בחיינו שמרן זצוק”ל לא הטביע בו חותם זהב בל יימחה. אין שטח ביהדות שלא ניתן למצוא את טביעת אצבעותיו של מרן. הדבר המדהים ביותר באישיותו רבת הגוונים של מרן זצוק”ל, היה היכולת המופלאה להכיל ולשלב בין תכונות שונות ממש.

מסוגלות נדירה לה זכו יחידים במרוצות הדורות. מצד אחד להיות שקוע בתורה בצורה שאין לה אח ורע, ואפילו לא לשים לב לראש הממשלה ופמלייתו הנכנסים לחדר, ומצד שני לרדת על העם ולהיות מעורב בעת הצורך בנבכי הפוליטיקה לפרטי פרטים. מחד גיסא להיות רך כקנה לכל אחד, ומאידך גיסא קשה כארז כאשר מדובר במערכות על קודשי ישראל. להתרגש מבכי של תינוק, ומנגד לעמוד איתן מול אקדח שלוף של שוחט סורר. לכתוב תשובה עמוקה בהיתר עגונה, ורגע אחר כך לשבת עם ילד יתום לצחוק עימו ולרדת לרמתו. לטפל בענייני קירוב המשפיעים על מאות אלפי אנשים, ומאידך להתעסק בקירוב של יהודי אחד ולקחת אותו כפרויקט אישי. לחבר מחד ספרים עמוקים מלאי חידושים לבני תורה ורבנים, ומאידך להוציא ספרים שכל אדם יכול להתחבר אליהם. הדבר הבולט ביותר בכל התחומים שחולל, הוא העובדה שלא חיכתה לו שום קרקע מוכנה. את הכל החל לבנות מכלום, מאפס, במו ידיו. הדמות שלו כאחד המנהיגים הענקיים של העם היהודי תישמר לאורך אלפי שנים- ומורשתו תהיה רלוונטית גם בעתיד. 

לכל אחד משמונה מאות אלף שליוו את מרן זצ”ל בלוויה, לכל אחד ממאות האישים והפרשנים המספידים, לכל אחד ממיליוני המאזינים והצופים – היה את המרן האישי שלו, את ‘הרב עובדיה’ אליו נחשף, במישרין או בעקיפין, את אותה זווית אליה הוא התחבר בדמותו הענקית. ברשותכם, אני רוצה לשתף אתכם על ‘המרן’ האישי שלי. את ‘המרן שלי’ הכרתי בתקופה בחודש ‘אלול’ באחד מהעצרות הסליחות המפורסמות אותם היה נוהג  מרן זצוק”ל לקיים מידיי חודש אלול ערב ערב בכל רחבי הארץ מאילת ועד מטולה. באותה עצרת, מרן הגיע לעיר ‘אור יהודה’ כדי לחזק את הציבור לקראת הימים הנוראים, בשמירת המצוות, מוסר ודרך ארץ, בכדי להחזיר עוד יהודי ועוד יהודייה לכור מחצבתם.

כילד קטן, הלכתי עם הורי לעצרת כדי לקבל את פניו הטהורות, ולהתחזק ברוחניות מדבריו הקדושים. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי את מרן זצ”ל במציאות, הרגשות באותם רגעים היו נדירים שאין לתאר, בכל גופי אחזה בי הרגשה של כיסופים לקדושה וטהרה רק מלהסתכל על פניו הקדושות של מרן זצ”ל כמו רבים שהיו באותה עצרת, גם אני כ”כ רציתי להתקרב למרן זצ”ל ולנשק את ידיו ולקבל ברכה, אבל עומס הציבור מנע ממני מלהתקרב למרן, וחזרתי לבית ברגשות מעורבים, מחד, זכיתי לראות את גדול הדור במלוא הדרו, מאידך לא הצלחתי לנשק את ידו ובוודאי שלא להתברך. החורף הגיע, וכמה חודשים לאחר העצרת התקרב לו חג פורים, ניגשתי להוריי ובקשתי מהם תחפושת של גלימתו של מרן. כדי להרגיש יום אחד את המרן שלי, לתת לרב עובדיה הקטן שנמצא בכל יהודי ויהודייה לצאת החוצה. זהו הזיכרון הראשון, מתוק וישן. זיכרון שלא יחזור.

ביום השנה לפטירתו של מרן, אדליק נר בביתי יחד עם מאות אלפי יהודים לעילוי נשמתו הטהורה של ענק שבענקים זה שזכינו והנהיג את דורנו היתום. יהי רצון שיעמוד בתפילה לפני צור מעונה בעדינו ובעד עם ישראל כולו. כפי שהיה עושה בחיים חיותו. ונזכה לראותו בתחיית המתים בקרוב. ולהנות שוב מזיו פניו ותורתו. אמן.

שלכם, שלמה זלמן סיונוב, ממלא מקום וסגן ראש העיר.

Leave a Reply

Your email address will not be published.