לכל אחד משמונה מאות אלף שליוו את מרן זצ"ל בלוויה, לכל אחד ממאות האישים והפרשנים המספידים, לכל אחד ממיליוני המאזינים והצופים – היה את המרן האישי שלו, את 'הרב עובדיה' אליו נחשף, במישרין או בעקיפין, את אותה זווית אליה הוא התחבר בדמותו הענקית.

ברשותכם, אני רוצה לשתף אתכם

על 'המרן' האישי שלי. את 'המרן שלי' הכרתי בתקופה בחודש 'אלול' באחד מעצרות הסליחות המפורסמות אותם היה נוהג  מרן זצוק"ל לקיים מידיי חודש אלול ערב ערב בכל רחבי הארץ מאילת ועד מטולה, באותה עצרת, מרן הגיע לעיר 'אור יהודה' כדי לחזק את הציבור לקראת הימים הנוראים, בשמירת המצוות, מוסר ודרך ארץ, בכדי להחזיר עוד יהודי ועוד יהודיה לכור מחצבתם,

כילד קטן, הלכתי עם הורי לעצרת כדי לקבל את פניו הטהורות, ולהתחזק ברוחניות מדבריו הקדושים. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי את מרן זצ"ל במציאות, הרגשות באותם רגעים היו נדירים שאין לתאר, בכל גופי אחזה בי הרגשה של כיסופים לקדושה וטהרה רק מלהסתכל על פניו הקדושות של מרן זצ"ל כמו רבים שהיו באותה עצרת, גם אני כ"כ רציתי להתקרב למרן זצ"ל ולנשק את ידיו ולקבל ברכה, אבל עומס הציבור מנע ממני מלהתקרב למרן, וחזרתי לבית ברגשות מעורבים, מחד, זכיתי לראות את גדול הדור במלוא הדרו, אבל לא הצלחתי לנשק את ידו ובוודאי שלא להתברך מאידך, החורף הגיע, וכמה חודשים לאחר העצרת התקרב לו חג פורים, ניגשתי להוריי ובקשתי מהם תחפושת של גלימתו של מרן. כדי להרגיש יום אחד את המרן שלי, לתת לרב עובדיה הקטן שהיה בכל יהודי ויהודי לצאת החוצה.

זהו הזיכרון הראשון, מתוק וישן. זכרון שלא יחזור.

השנה, לא אעלה לקברו עקב סכנת נגיף הקורונה, עקב המכתב שהוציאו מועצת חכמי התורה שליט"א ובניו הגדולים של מרן זצ"ל. אדליק נר בביתי יחד עם מאות אלפי יהודים לעילוי נשמתו הטהורה של ענק שבענקים זה שזכינו והנהיג את דורנו היתום.

מאת: שלמה זלמן סיונוב, חבר מועצת העיר- אור יהודה.

Leave a Reply

Your email address will not be published.