כאשר התקשרנו לגברת זולאי ורדינקובה (שמואילוב) לשאול לשלומה, היא השיבה “שלומי טוב, תמיד טוב”.  בתשובה הקצרה גילמה את סיבת ההתעניינות, היא מתגוררת כבר שלושה עשורים ביישוב ‘שלומי’ על קו הגבול של מדינת ישראל ולבנון. במהלך המבצע ‘שומר החומות’ נורו מספר רקטות מהגבול הלבנוני לעבר יישובי הגליל, אבל האירוע הלא שגרתי בצפון הפסטורלי לא גרם לזולאי לעזוב את השגרה. היא מתנדבת סדרתית (19 ארגונים!) ופועלת למען הקהילה מסביב לשעון. בראיון אישי היא מספרת על המאמצים להגיע לכל משפחה בוכרית ועל הצורך להשפיעה ברוח ההתנדבות על כל הסובבים אותה.

בסמוך לגבול

ביום העשיר למבצע ‘שומר החומות’ נורו רקטות לעבר יישובי הצפון מלבנון, מדובר צה”ל נמסר כי זוהו שלושה שיגורים וראשי הרשויות נערכו לפתיחת המקלטים בהתאם להערכות המצב. בכל המערכות המבצעיות שהיו בשנים האחרונות ברצועת עזה שוגרו מספר מצומצם של רקטות גם בגבול הצפוני של מדינת ישראל. צה”ל קבע בפעמים הקודמות שאלו ארגונים פלסטינים בדרום לבנון וככל הנראה גם במבצע האחרון הם הפגינו הזדהות עם האירועים ברצועת עזה. ” הרקטות נפלו למזלנו בים” מספרת זולאי ומתארת, “לא הייתה אזעקה ולא שום התרעה מוקדמת. קרובי משפחה וחברות שלי התחילו להתקשר אליי ולשאול מה קרה? התקשרו ואם היו נפילות בסמוך לבית שלי, אבל אני חשבתי שהם מותחים אותי, כי לא שמענו כאן כלום, בהתחלה התקשרו מיהוד ומתל אביב אחר כך קרובת משפחה שלי מאמריקה צלצלה. התקשרתי לראש המועצה גבי נעמן,  הוא אמר לי , זולאי אל תפחדי, הנפילות בים לידנו אין נפגעים ואין נזק ב”ה”.

איך הגעת להתגורר דווקא בשלומי?

“הוריי היו גרים כאן ואני המשכתי לגור כאן אחרי לכתם, ארבעים שנים גרתי ברוסיה, ולדיווסטוק, זה האזור המזרחי הרחוק של רוסיה. אני עליתי אחרונה מהמשפחה, ובאנו לכאן . אזור מאוד יפה, הכל ירוק והמרחבים כאן ממש עושים לי טוב.  כל פעם שאני פותחת את החלון אני רואה את הלבנון ואת רכס ההרים של המדינה השכנה, הגבול ממש סמוך למושב אבל אני לא מפחדת. בעבר גם התנדבתי במשטרה וגם במשמרות  של  ניידות הסיור בסמוך לגבול, לצערי כבר הפסקתי עם זה כי קשה לי, השעות שהיו המשמרות זה באמצע הלילה שעה שתיים -שלוש בלילה, אני נאלצת לחלק את הזמן שלי בין הפעילות ההתנדבותית לבעלי שמתמודד עם נכות ומתנייד בכיסא גלגלים, ו אחי שגר בסמוך לביתי . לא הרבה אחרי שעברו לגור בשלומי, בהמשך הרחוב בנו בית והקבלנים שם היו שופכים בטון, עברתי שם והערתי לקבלן שזה מסוכן ולא בטיחותי, אנשים יכולים ליפול ולהיפצע. הוא אמר לי בתגובה , גברת עכשיו אל תתלונני אם יקרה משהו אז תבואי להתלונן. כמה ימים לאחר מכן בעלי נפל בדיוק באותו מפגע בטיחותי, היה לו ממש כאבים חזקים והוא מאוד התקשה ללכת, בהתחלה הוא הסתייע במקל הליכה אבל אחרי כמה ימים התברר שעמוד השדרה שלו נפגע. אז אני מסייעת לו ועוזרת לו בכל מה שצריך, אחר כך אני הולכת לאחי, מרחק של ארבעים מטרים מהבית שלי בהמשך הרחוב. אני צעירה ממנו בכמה שנים ולא הסכמתי שהוא יעזוב לבית אבות. אני תומכת בו בכל מה שהוא צריך ובשאר הזמן אני מתנדבת בכל מיני מקומות”.

איך נראית שגרת ההתנדבויות שלך?

“אני מתנדבת ב 19 ארגונים, אני יודעת שזה נשמע הרבה ואנשים שואלים אותי מתי יש לך זמן אבל זה ממלא אותי ולא כולם קורים במקביל. אחד מהמקומות לדוגמא שאני מתנדבת הוא בארגון שכל תפקידו הוא איתור נעדרים של מלחמת העולם השנייה, בהתחלה חיפשתי אחרי דוד שלי שנעלם במלחמה, מאז כבר סייעתי לאתר בערך אלף וחמש מאות איש לקרובי המשפחה של הנעדרים, לפעמים ממש את כל התיק כולל איפה הוא נפל ומה הוא עשה לפעמים זה פיסת מידע מאוד קטנה אבל בשביל המשפחה זה שווה ערך רב. מתקשרים אליי ומביאים לי שם ושם משפחה וכל מידע שיש ברשותם, אני כבר יודעת לאן לתייג ולשייך את החיפוש לנרחב ויעיל יותר. בנוסף יש את העמותה של פתחון פה, שדואגת להרבה מאוד משפחות. יש גם כל מיני יזומות מקומיות שדואגים להעביר לנזקקים ביגוד והנעלה, משפחות מרובות ילדים ואנשים מבוגרים שצריכים סיוע, בתקופה האחרונה הביקוש גובר, מעגל האנשים התרחב בגלל הקורונה. הרבה אנשים לא עבדו תקופה מאוד ארוכה, זה פגע להם בפרנסה, יש כאן אנשים שנשענים על תיירות וכל המצב הזה גרם ליותר פניות לסיוע, א ני פנסיונרית ויש לי רצון להירתם ולעזור, אז למה לא, אני מתנדבת עם חיוך, יש גם ארגון סיוע לאלמנים ולאלמנות וכן פעילות לביקורי חולים כאן באזור. גם בשגרירות קזחסטן אני מתנדבת  ומטעם הקונגרס של יהודי בוכרה אני בתפקיד הרכזת של האזור הצפוני, זה האזור של גל הגליל העליון המערבי וגם עכו, נהריה, מעלות ונצרת. באזורים האלו יש ריכוזי משפחות בוכרים אבל מפוזרים גם משפחות בוכריות במושבים”.

הכי צפונית שיש

לפעילויות הענפות של הקונגרס בתחום החברתי והחינוכי נדרשים הרכזים לסייע בארגון הפעילויות והמיזמים. אלמלא אותם רכזים ופעילים חברתיים ככל הנראה פעילות הקונגרס הייתה מפספסת את המטרה שלשמה היא הוקמה, מי שאמון מטעם הקונגרס על תחום קשרי החוץ עם הקהילה הוא עו”ד אדי מורדכייב, “לא מזמן ביקרתי אותו בתל אביב, במתחם הקונגרס הוא והמנכ”ל יהודה בלוי הביאו לי את ה’קמחא דפסחא’ על מנת שאחלק באזור שלי”. מספרת זולאי וממשיכה, “אמנם אין הרבה בוכרים, אבל זה שווה את המאמץ לנסוע לכל אחד ואחת. מיום הקמתו של הקונגרס, אני לוקחת חלק בכל מה שקשור לאזור שלי, שאדי מתקשר אליי אני מסייעת בכל מה שצריך, כמו לדוגמא לארגן משפחות  להסעה למושב השנתי או ילדים מאזור הצפון שיצטרפו לקייטנה ולימי הפעילות במרכז. מדי שבוע אני מקבלת גם משלוח של עיתוני מנורה, אני מחלקת כאן למשפחות בוכריות, הם אומרים לי כל שבוע כמה הם מחכים לעיתון השבועי, בשבילם על אחת כמה וכמה בתקופה של הבידוד שכל אחד נמצא בביתו העיתון היה ממש משמח אותם. אם הייתי מאחרת היו מתקשרים לשאול אם קרה משהו, מרוב שהם מחכים לעיתון. הייתי מאוד רוצה להגיד שהקהילה הבוכרית חסרה לי אבל אני לא רוצה לעבור לגור בשום מקום אחר, בראש השנה הקרוב ימלאו שלושה עשורים למגוריי ביישוב שלומי.

Leave a Reply

Your email address will not be published.