שיעור בפרשת השבוע מאת הרב זבדיה כהן שליט"א. ראב"ד בתי הדין תל אביב-יפו ואב"ד העדה הבוכרית.

השבת פרשת במדבר ערב ראש חודש סיון ואנו קרבים לחג השבועות חג מתן תורה בו אמרו ישראל נעשה ונשמע , שפירוש הדבר נעשה מיד עוד בטרם נבין,  דבר המראה לכאורה על פזיזות יתר.

אכן, היינו פזיזים בשעה שאמרנו "נעשה ונשמע", אך פזיזות זו, היא שזיכתה אותנו בקבלת התורה! אוי לנו אילו היינו דוחים את התשובה ואת ההחלטה לזמן אחר, שכן אחת מדרכי היצר הרע, שכאשר מגיע האדם להתעוררות מסוימת, או כאשר האדם מחליט לקבל עליו קבלה רוחנית טובה, הרי אז עוצר אותו היצר ואומר לו, סבלנות! אל תהיה פזיז מדי! לכל הפחות תחכה עד מחר ואז תתחיל!

וכשמגיע המחר, האדם כבר מתקרר, וספק רב אם אותה התעוררות שהתנוצצה בו קודם לכן, תמשיך להשפיע עליו בכלל. כאשר יש לאדם רגע של התעוררות לקבלה טובה, לא ידחה את הדברים למחר, לא ינהג בסבלנות ומתינות, אלא יקבל מיד וינהג כמנהגינו לפני מתן תורה, יאמר "נעשה ונשמע!".

משל למה הדבר דומה?

באחת מערי אירופה הטיל שודד דרכים את אימתו על תושבי העיר. הוא ארב להם בדרכים וביערות, שדד את כספם ואף הרג רבים וטובים על לא עוול בכפם. לכידתו, הייתה משימה ראשונה במעלה עבור המשטרה המקומית, והמלך בעצמו הקים יחידת לוחמים מיוחדת כדי להשיב את השקט והשלווה לבני העיר.

ואמנם, לאחר מרדף ממושך, מבצעים ומארבים, נתפס השודד על ידי יחידות הלוחמים המיוחדת, והושם במעצר עד לתחילת משפטו.

הגיע זמן המשפט. ישבו השופטים  ופסקו פה אחד את דינו לתליה בכיכר העיר.

על במת אבן גדולה בכיכר העיר הוכן עמוד התליה, בראש הבמה ישבו המלך ושרי הממשלה, התליין נגש אליו, ובטרם נגש לביצוע גזר הדין, הקריא בפני השודד את גזר הדין, והודיע לו כי על פי חוקי המדינה הוא רשאי לבקש שלוש בקשות אחרונות. בקשה ראשונה, מה הוא מבקש לאכול לפני מותו? בקשה שניה, מה הוא מבקש לשתות לפני מותו? ובקשה שלישית, היכן הוא מבקש להיקבר לאחר מותו?

אורו עיניו של השודד, ואמר, "אני מבקש לאכול פלחי אבטיח"!

אבטיח? תהה התליין, עכשיו חורף! אין לנו אבטיח!

אבל אני מבקש אבטיח! התעקש השודד, ואם אין כעת אבטיח, יש לי סבלנות! אני אמתין!

מיד הוזעק למקום היועץ המשפטי לממשלה, עיין בחוק, ופסק, אכן השודד צודק, על פי חוק אי אפשר לבצע את גזר הדין בטרם תתמלא בקשתו האחרונה של השודד. אם אין כעת אבטיח, זכותו להמתין עד הקיץ הבא, עד שיהיה אבטיח!

הסוהרים החזירו את השודד לבית הסוהר, עד בוא הקיץ.

שוב התכנסו כל בני העיר לכיכר העיר, שוב הועמד עמוד התליה, ולכבוד השודד, הובאו אחר כבוד פלחי אבטיח מסודרים. השודד נעמד, והחל לאכול את פלחי האבטיח על פי בקשתו.

לאחר מכן הוא נשאל על ידי התליין, מה תרצה לשתות?

"אני רוצה כוס של מי שלגים"! השיב השודד.

מי שלגים? תהה התליין, אנו כעת בתחילת ימי הקיץ, ומאין אביא לך מי שלגים? שלג יש רק בחורף!

אין בעיה, השיב השודד, יש לי סבלנות, אמתין עד החורף!

הפעם לא הזעיקו את היועץ המשפטי לממשלה, כי הכל כבר ידעו, אין ברירה, יש להמתין לחורף! השודד הוחזר שוב לבית הסוהר, עד שיבואו ימי החורף הקרים.

החורף הגיע, השלג ירד, ושוב הוקמה במת התלייה, המונים התאספו, והשודד הגיע למקום עמוד התליה. התליין הגיש לו כוס מי שלגים, והשודד נעמד ושתה לרוויה.

זכותך לבקש בקשה שלישית! אמר התליין, היכן אתה רוצה להיקבר לאחר מותך?

בקשתי פשוטה ביותר, השיב השודד, ברצוני להיקבר על יד מלכינו האהוב והנערץ! אמר השודד, כשהוא מצביע לעבר המלך היושב בראש.

אבל המלך צעיר והוא עוד חי! זעקו התליין ושרי הממשלה. שנים רבות יחלפו עד שהוא ימות ויובא לקבורה! אין בעיה, השיב השודד, יש לי סבלנות, אני מוכן לחכות ואיני ממהר לשום מקום.

אין ספק, כי הסבלנות היא מדה טובה. אך לכל מידה טובה יש גבול, יש מקום שניתן לנצלה לטובה, אך יש מקום שניתן לנצלה לרעה. לעתים, הסבלנות שבמקרה זה נחשבת לדחיינות היא מדה רעה, שבאה מעצת היצר הרע, כאשר אנו מקבלים השראה להתעוררות רוחנית או לקבל עלינו מעשה טוב, אז היצר הרע לוחש באוזנינו, מה אתה רץ? לאן אתה ממהר? סבלנות! סבלנות! סבלנות!, נתחיל ממחר, משבוע הבא. או בעצם, משנה הבאה.

זהו קולו של היצר הרע, שברעיון הסבלנות והדחיינות מצליח להשאיר את האדם תקוע במצבו ובמקומו, ולא מאפשר לו להתקדם ולהתפכח. במקרה כזה, ההמלצה היא: חוסר סבלנות! זהו סוד האמירה של "נעשה ונשמע" בעניינים של רוחניות וקיום תורה ומצוות.

אך בכל הקשור לנושא של שלום בית בין איש לאשתו  ההיפך הוא הנכון, אין לך מידה טובה יותר ממידת הסבלנות להקשיב, לשמוע,  להבליג,  לא להגיב על הערות פוגעות, ולהמתין עד יעבור זעם, להשתדל לקבל החלטות ביחד, שם לא יאמר בעל לאישה או האישה לבעל תעשי ואח"כ תשמעי או תביני, אלא קודם נשמע  ואח"כ נחליט יחד אם נעשה או לא.

שבת שלום ומבורך!

Leave a Reply

Your email address will not be published.