מעוז שרבטוב:

" אם יש יום שאני לא אשכח מהשירות, זה היום של הפיגוע בברקן, שבו נרצחו באכזריות קים לבנגרונד-יחזקאל, בת 29 מראש העין, אם לפעוט כבן שנתיים, וזיו חג'בי, בן 35 מראשון לציון, אב לשלושה".

"הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת סִיסְרָא" – נבואת דבורה הנביאה על כך שסיסרא יפול דווקא בידי אישה. הנבואה אכן מתגשמת, וסיסרא המצביא הדגול נהרג בידי אישה, שבתחכום ואצילות נפש המאפיינות לרוב את המין הנשי, הצליחה להביא שקט בטחוני ל-40 שנה.

אלפי שנים לאחר מכן, בשנת  1995, הוגשה עתירה לבגץ, הידועה בשם "בגץ אליס מילר". אליס מילר היא מהנדסת אווירונאוטיקה, בעלת רשיון טייס אזרחי דרום אפריקאי, שעלתה לישראל ונתקלה בתקרת זכוכית שמנעה ממנה להתמיין לקורס טייס בחיל האוויר הישראלי בשל היותה אישה. בעקבות עתירתה נתקלה מילר ביחס מזלזל ושוביניסטי אפילו מנשיא המדינה, עזר ויצמן, שלפי עדותה אמר לה: "תשמעי מיידלע, את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב". בג"ץ קיבל את העתירה, ותקרת הזכוכית נופצה. מילר אמנם לא סיימה את הקורס, אך בזכותה מאות נשים מתמיינות כל שנה לקורס הטייס, וכבר הספקנו לראות נשים כירורגיות, מנצחות על תזמורת, וכן, גם טייסות קרב.

לפני 5 שנים, בתור תלמידת כיתה י"ב שמועמדת לגיוס, קיבלתי הזדמנות שווה להתמיין לטייס. לפני כל המבחנים והמבדקים שעברתי, זומנתי לכנס נשים לטייס. על הבמה, ישבו 4 טייסות, ביניהן אמהות לילדים, והסבירו לנו את כל מה שרצינו לדעת. יצאתי משם עם הרגשה מעולה. את המיונים לא צלחתי, אבל זכיתי להגיע לחיל הראשון ששילב בשורותיו נשים לוחמות, חיל התותחנים.

הגעתי לגדוד 334 שמשלב נשים בכל תפקידי הלחימה. ייעודו של הגדוד בזמן לחימה הוא הפעלת ארטילריה מסוג רקטות רומח ומנתץ (וכניסה לשטח אויב אם נדרשת, כן, גם של נשים). בזמן שגרה תפסנו גזרות ביהודה ושומרון, יצאנו למעצרים וחיפושי אמל"ח (אמצעי לחימה) בשטחי A, ותפעלנו הפרות סדר. כיום בראש הגדוד עומדת אישה, רס"ן אפרת קייקוב לוי.

אם יש יום שאני לא אשכח מהשירות, זה היום של הפיגוע בברקן, שבו נרצחו באכזריות קים לבנגרונד-יחזקאל, בת 29 מראש העין, אם לפעוט כבן שנתיים, וזיו חג'בי, בן 35 מראשון לציון, אב לשלושה.

בזמן הפיגוע חבריי ואני אבטחנו את צומת גיתי אבישר שידעה פיגועים בעבר. עמדתי שם 16 שעות בלי אוכל, עם אפוד קרמי ווסט חובש, כשכל הצומת מלאה בשלטי "מצילים את צה"ל". ממה? מנשים. לא רציתי שיודו לי, זאת החובה שלי, לשמור על השקט ועל האזרחים בגזרה. אבל הסיטואציה הכאיבה לי מאוד.

היום אני מבינה שיש לצה"ל עוד הרבה לאן לשאוף, בדיוק שנה לאחר השחרור שלי הגישו עתירה לבגץ 4 מועמדות לגיוס, מיקה קליגר, מור לידאני, גלי נשרי ועמר סריה, הן מבקשות מבית המשפט לקבוע כי סגירת תפקידי הלוחמה ביחידות המובחרות לנשים "פסולה, ועומדת בניגוד לעקרון שוויון ההזדמנויות ובניגוד לחוק".

קליגר צפויה להתחיל קורס חובלים בחיל הים בקרוב, לאחר שעברה את הליכי המיון אליו. בעתירה, מציינות העותרות כי הצבא מונע את הגיוס ליחידות העילית אף ש"קבועים להן ממילא הליכי סינון ואיתור מובנים. זאת מבלי לשאול את השאלה ההכרחית – האם המגדר אכן מצדיק מניעת אפשרותן של נשים מלהתמודד על תפקידים אלו?" בעתירה מוזכר כי צבאות ארה"ב ובריטניה פתחו את כלל יחידות הלוחמה לגיוס נשים, ככל שיעמדו במבחני הקבלה.

אני שואלת את עצמי האם אי פעם נבין שמעבר לכך שנשים דורשות שוויון, צהל באמת זקוק להן? נכון, יש הבדלים פיזיולוגיים בין נשים לגברים, אבל יש גיבושים ומבחני התאמה. לא חסרות נשים שמתאמנות בקרוספיט ונושאות משקלים כבדים. ואם כבר מדברים על הבדלים בין נשים לגברים, אי אפשר להתעלם מכוחות הנפש המאפיינים נשים, ונדרשים דווקא במקומות שאליהם כרגע נשים מנועות מלהגיע.

אני גאה באותן נשים ומברכת על כך. אתן עושות היסטוריה.

תבורך מנשים יעל.

Leave a Reply

Your email address will not be published.