דברים היוצאים מן הלב – מאת לב לבייב

” לצערי יש מבני עדתנו שבוחרים לא לרכוש תרופות מצילות חיים, או מוותרים על טיפולים שיניים דחופים, רק בגלל שהם צריכים לעשות העדפה – האם להשתמש בכסף לתרופות, לטיפולים רפואיים או לאוכל”.

קיבלתי תגובות רבות על הטור האחרון שכתבתי כאן בשבוע שעבר. היו רבים שהזדהו עם הרצון לאחד, לראשונה, את העדה שלנו, במיזם משותף של ערבות הדדית. היו גם שהופתעו לשמוע על מצבם של חלק מבני הקהילה, שלא שפר עליהם מזלם. התדמית של בני הקהילה הבוכרית הם של מצליחנים, אמידים, סוחרים.

לשמוע פתאום שיש משפחות, בעיקר של מבוגרים, שמתקשים לעשות סדר פסח, זה לא דבר כל כך קל. דיברו איתי כמה וכמה.

שאלו אותי כמה: זה באמת המצב בקהילה שלנו? השבתי להם שלצערי הקונגרס מתמודד עם בקשות רבות מידי חודש, שמלמדות על מקרים מאוד לא פשוטים.

לצערי יש מבני עדתנו שבוחרים לא לרכוש תרופות מצילות חיים, או מוותרים על טיפולים שיניים דחופים, רק בגלל שהם צריכים לעשות העדפה – האם להשתמש בכסף לתרופות, לטיפולים רפואיים או לאוכל.

*

אני נזכר באחד האירועים המרגשים בהם השתתפתי, זמן לא ארוך אחרי הקמת הקונגרס, בשנת תשס”ב (2002). האירוע התקיים בתיאטרון רמת גן, כערב הוקרה והערכה לאחד האמנים הבוכרים המוכשרים, איש התיאטרון והבמה מישא אשרוב ז”ל.

מישא ז”ל עצמו העלה באותו ערב “הצגת יחיד” עם סיפור חייו. אני זוכר שהוא הצליח להפנט אותי. לא הצלחתי להבין אם ברגעים שבהם הוא עצוב, צועק, בוכה, צוחק, האם זה משחק או רגש אמיתי? עד כדי כך הוא הצליח להיכנס לדמות שאותה הוא גילם.

אשרוב ז”ל היה שחקן מוכשר ומחונן, מהחשובים בעולם התיאטרון הישראלי. כשהוא תיאר את סיפור חייו, הוא חשף המון רגעים לא פשוטים. מישא סיפר שעל מנת לעזור בפרנסת משפחתו, הוא היה יוצא כילד קטן לרחובות תל-אביב עם קנקן של ברד לימון, והיה מציע, בצעקה, לעוברים ושבים: “ברד לימון, ברד לימון”. מידי פעם מישהו הפנה את מבטו ורכש כוס תמורת כמה פרוטות.

בנאומי באותו ערב אמרתי שלעולם לא נאפשר מצב שילדי הקהילה הבוכרית ישוטטו ברחובות כדי לסייע בפרנסת ביתם. נעניק להם השכלה וידע, על מנת שיגיעו להישגים גדולים בחייהם ולהצלחות.

ברוך השם המצב כיום הוא טוב בהרבה מהתקופה ההיא. הצעירים פונים ללימודים ומקבלים את הסיוע הדרוש.

[כאן המקום להעלות את זכרו של ידידי היקר והבלתי נשכח מר דוד ארבוב ז”ל, שראה זאת כמשימת חייו בתוך נשיאות הקונגרס, להעניק השכלה וידע לסטודנטים בני הקהילה הבוכרית, כדי שלעולם לא יקרה עוד מקרה שילדים שלנו יסתובבו רעבים ברחובות. אני מתרגש מידי שנה לראות כיצד משפחתו וילדיו ממשיכים את דרכו, לכבודו ולזכרו].

לצערנו, לא כולם הצליחו לצאת ממעגל העוני. יש משפחות, בעיקר מעליית שנות התשעים, שמצבם קשה. מוכרחים לשנות את המצב.

בואו נשלב ידיים יחד.

יש לנו משימה גדולה, ואנחנו מוכרחים להצליח!

Leave a Reply

Your email address will not be published.