כאשר נדבק רפאל אדיק חיימוב בנגיף הקורנה הוא לא ציפה שכך זה ייגמר. תוך מספר שעות מצבו הדרדר ובמשך חודשיים וחצי שהה במחלקת הקורנה כאשר הוא מורדם ומונשם, חודשיים וחצי נוספים שהוא בתהליכי התאוששות ושיקום לאחר שכל המערכות קרסו והוא היה בין חיים ומוות. בראיון מרגש מתאר רפאל אדיק יחד עם אשתו יפית על המפגש עם הילדים, ההתעקשות של צוות הרופאים וכיצד נכנס למחלקה ו”פיספס” את יום ההולדת שלו. פייר התרגשנו

| בר דוד

מתי חלית, באיזה תקופה?

 “לקחתי את הבן שלי מהגן לאחר שהודיעו לנו על שהייה בסמוך לחולה קורנה מאומת, בבדיקה שעשו לו הוא נמצא חיובי ואני שלקחתי אותו מהגן נמצאתי גם חיובי לנגיף.  ב- 11 לפברואר יום חמישי, התחלתי להרגיש לא טוב, בהתחלה זה היה חום גבוה ולחצים בחזה, לאחר מכן כבר המצב הכביד וזה הקשה עליי לנשום. לא ציפיתי שזו תהיה התגובה של הגוף שלי. עוד באותו הערב נסעתי לבית החולים וולפסון, כשהגעתי למתחם הפנו אותי ישירות למחלקת קורונה ונשלחתי לעשות צילום חזה, החום כבר הגיע בדקות האלו ל-39.7, כאשר הגיעו התוצאות צוות הרופאים עדכן אותי שהמצב לא טוב, אני נמצא בהכרה מלאה ומבין את המתרחש, מתאר רפאל אדיק את המתרחש ואשתו מוסיפה, “אחרי שהקורנה חלפה הוא עדיין היה מורדם ומונשם,  לאחר שנגיף הקורונה הרסה את מערכות החיסון, אז כל חיידק שהגיע גרם להרבה נזק,  חיידקים שהגוף בדרך כלל יודע להתמודד איתם, השיא אמנם היה בסמוך להידבקות, שחיברו את רפאל אדיק למכשיר האקמו, הריאות שלו קרסו ומצבו הוגדר קשה”.

איך את מתמודדת עם המצב?

“אני מנסה לתמרן בשגרה בין הבית ושלושת הילדים לבין כל מה שמתנהל בבית החולים, בהתייעצות עם רב, הוספנו את השם רפאל לשם אדיק, בזמן הזה אנחנו מתחילים להעביר מסרונים בוואטס אפ לתפילות, מוסיפים פרקי תהילים, אנשים באמת ריגשו אותנו שלקחו לרפואת בעלי על עצמם לשמור כל מיני דברים. עד היום אנשים מתקשרים להגיד לנו גם בארץ וגם בקרב המכרים בארצות הברית. אמא שלי עברה לגור איתנו בשביל לעזור לי להמשיך ולגדל את הילדים זה תקופה של חמישה חודשים שיש חגים ושבתות ולאט לאט הכל חוזר לשגרה”.

” מאוד ריגש אותי הידיעה שאנשים ממש נרתמו לתפילה והקדישו מעצמם לרפואתי, בעיני, זה נס גלוי ממש. אני אסיר תודה ומרגיש שקיבלתי את חיי במתנה.”

מבחינתו של רפאל אדיק החודשיים וחצי האלו מעולם לא היו, כאילו שנרדם למספר שעות. “כשהתעוררתי אשתי הייתה לידי ואמרה לי שעברו חודשיים וחצי, ממש נכנסתי לפה בגיל 32 ואני יוצא בן 33 , רק שהיא הראתה לי את התמונות של הילדים מחופשים בפורים, ואת חגיגות יום העצמאות, הבנתי כמה זמן עבר, הייתה השפעה מאוד גדולה של כדורים וטשטוש שגרם לי לראות הכל במעורפל אבל אני זוכר היטב כמה רציתי לראות את המשפחה שלי, לחבק את הילדים שלי”.

שיפור ניכר

לנוכח גרף הירידה של כלל החולים והמאומתים וכן מקדם ההדבקה הנמוך מאוד נסגרו בזה אחר זה כל מחלקות החירום שייעודו למגפת הקורונה, המאושפזים שהיו במצב קשה, שבו למחלקות המיון לאחר שתקופת המחלה חלפה אך מלאכת השיקום עדיין מחייבת את אלו שנדבקו והתאשפזו לנקוט במקדמי זהירות. “כרגע אני לפני שיקום” מספר רפאל אדיק, “עדיין מתלבטים אם זה יהיה תל השומר או איכילוב. תבין, במשך תקופה כל כך ארוכה לא קמתי מהמיטה עדיין יש רפיון שרירים ומאוד קשה לי להפעיל את האברים לכדי תנועה מלאה, בשיקום אני מיועד לחזור לתפקוד מלאה ואני מאוד מקווה שלא יהיו סיבוכים נוספים, מאוד ריגש אותי הידיעה שאנשים ממש נרתמו לתפילה והקדישו מעצמם לרפואתי, בעיני, זה נס גלוי ממש. אני אסיר תודה ומרגיש שקיבלתי את חיי במתנה. במיוחד מי שהייתה הלביאה האמיתית שדאגה וטיפלה במסירות זו אשתי, אין עליה. היא יצאה גדולה מהחיים בכל מובן אפשרי. גם צוות הרופאים שממש נלחמו ובראשם ד”ר אריה סורוקסקי, מנהל היחידה לטיפול נמרץ בבית החולים וולפסון, הוא אמר לי שבמחלקה הייתי במצב כל כך גרוע ביחס לגיל שלי, שזו הייתה מלחמה של ממש. הוא סיפר לי על התהליך, בעיקר על כמה שחשוב היה הטיפול המהיר יעיל, הדלקת ריאות הייתה מאוד קשה וכך גם התגובה של המערכת החיסונית שלי וההתמודדות של הגוף , די מהר הם חיברו אותי למכונת ההנשמה וגם המכונה הצליחה לחמצן אותי, אז חיברו אותי למכונת האקמו, מכונה שמחליפה את פעולת הלב והריאות. אחרי שהשתפר המצב באופן ניכר, שוחחתי עם הילדים דרך שיחות וידיאו, הבת הגדולה מבינה מה קורה והיה קל יותר להסביר לה אבל הבת הקטנה פחות הבינה, זה ממש שבר אותי , היא ההרגישה שאני רחוק ממנה. יום אחד ביקשתי מהרופאים אם ניתן שאוכל לצאת לפגוש אותם בחצר בית החולים, קשה לי לתאר כמה זה נתן לי כוחות, כל כך התגעגעתי לחבק אותם, זה היה מפגש ראשון אחרי שלושה חודשים.  יצא לי לשמוע הרבה מאוד אנשים שמזלזלים בדברים האלו ואומרים לי זה לא יקרה, גם אני חשבתי שלי זה לא יקרה. היום הרוב מאחורינו וכבר חזרנו לשגרה בהרבה תחומים אבל אסור לזלזל בדברים האלו, בתקופה שחליתי החיסון ניתן לגיל 35 ומעלה ולכן לא מיהרתי להתחסן, בתפר הזה נדבקתי אני והבן שלי”.

מספר המאושפזים במצב קשה מנגיף הקורנה עומד כיום על מקרים בודדים, לעומת זאת כפי שהתפרסם המאושפז האחרון שסוגר אחריו את האור במחלקה הוא רפאל אדיק חיימוב.  במהלך התקופה יצא לזוג להתראיין גם לערוצי הטלוויזיה, “אשתי התראיינה כמה פעמים במהלך הגל השלישי שהיה מאוד בולט במספר הצעירים שנדבקו, היא קראה לרבים לצאת ולהתחסן והביעה את חומרת מצבי, לפני כמה ימים בראיון משותף עם מנהל מחלקת טיפול נמרץ תיארת לאולפן החגיגי כיצד לאחר 60 ימי אשפוז נותרתי החולה קורונה האחרון בבית החולים. ד”ר סורוקסקי אמר שהייתי בין חיים ומוות וכל לילה הוא היה יוצא עם דפיקות לב בתקווה שהוא יראה אותי ביום למחרת,  יוצא לי לקבל עכשיו הרבה תמיכה מהרבה אנשים את חלקם אני מכיר וחלקם בכלל לא, אנשים ששמעו על המקרה שלי והתפללו וקיבלו על עצמם כל מיני דברים, זה ציצית וזאת כיסוי ראש אפילו שלחו לי על הפרשות חלה זה מאוד ריגש אותי, אין לי מילים להודות לכולם. באמת זה מאוד משמח לדעת שזו הקהילה שלי החברים שלי והעם שלי, זו הייתה הרפתקה מאוד לא נעימה ואני בהחלט אומר שלום ולא להתראות לכל החוויה ולכל מה שקרה”.

Leave a Reply

Your email address will not be published.