באמצע שנות השבעים אובחנתי עם אוושה בלב. זמן לא רב קודם לכן, מדענים פיתחו נוהל לטיפול בהפרעות מסוג זה. הקרדיולוג הראשי בבית החולים 'מאונט סיני' במיאמי, החליט לבצע בי את ההליך הרפואי וכך בתוך ימים ספורים אושפזתי בבית החולים. על פניו היה נראה שהכל הולך ומתקדם על פי התוכנית, ההליך הצריך הרדמה כללית ועדיין הייתי בהשפעתו כשהרופא דיווח לאשתי שאני חוזר להכרה. היא הלכה הביתה להביא כמה דברים, גרנו אז סמוך לבית החולים מרחק של שלושה רחובות, בשדרת צפון מרידיאן. כשחלף מספיק זמן והייתי צריך לחזור להכרה, היא החליטה להתקשר לחדר שלי בבית החולים ולשאול איך אני מרגיש. אף אחד לא ענה לטלפון, היא ניתקה והתקשרה שוב, היה איתי מטופל נוסף בחדר שבסופו של דבר השיחות העירו אותו והוא הרים את הטלפון.
-מה קורה לבעלי? איפה הוא?
"הוא כאן, לידי. יָשֵׁן." השיב האיש
-ובכן, תעיר אותו!
השכן שלי לחדר ההתאוששות ניסה לקרוא בשמי בקול כמה פעמים, אך לא קיבל תשובה.
"תשמעי," הוא אמר, "בעלך לא מתעורר".
-משהו לא בסדר כאן! תתקשר לאחות, לרופא, לכל אחד! אנא! – צרחה אשתי ורצה לבית החולים.
ברור – ואני, כמובן, לא שמעתי ולא ראיתי שום דבר מזה, האחות ניסתה להעיר אותי וכשכשלה הכריזה על "קוד כחול": מצב קריטי, דום לב או נשימה. רופאים ואחיות פרצו לחדר עם הציוד, המכשירים ושאר האביזרים שלהם והורו לאשתי שכבר הספיקה להגיע, לעזוב. היא רצה למחלקה הסיעודית, אמרה שהיא צריכה בדחיפות לבצע שיחה בינעירונית, וחייגה את מספר מזכירות הרבי. כשאחת המזכירים ענה לטלפון, היא הסבירה, מלווה בדאגה, מה קורה. היא אמרה שהרבי כבר ידע על הניתוח, שהוא נתן את ברכתו להצלחה, אבל משהו השתבש.
-אנא עזור, אמור לרבי! זה דחוף! -היא התעקשה.
-באיזה מספר טלפון אוכל להשיג אותך? – שאל הרב חודקוב, מזכירו של הרבי. כעבור כמה דקות הוא התקשר בחזרה.
אני צריך לדבר עם בעלך.
-עם בעלי?! כן. שמעת מה אמרתי? הם עדיין מנסים להחזיר אותו להכרה! אי אפשר לדבר איתו!
-שמעת מה אמרתי? יש לי הנחיות מהרבי לדבר עם בעלך! לרבי יש עבודה בשבילו.
המילים הללו הביאו את אשתי לשוב לעצמה ולהתעשת על המצב. "אם לרבי יש עבודה בשבילו, הוא יהיה בסדר", חשבה.
במצבים קריטיים, אשתי יכולה להיות מאוד אסרטיבית. היא חזרה למחלקה ממנה סולקה לאחרונה, מסרה את מספר הטלפון של המחלקה למזכירתו של הרבי, וכשהשיחה צלצלה הצמידה לי את השפופרת לאוזן. הדבר הראשון שאני זוכר אחרי הניתוח היה קולו של הרב חודקוב. זה היה על סרבן המצפון המפורסם, פרופסור לפיזיקה הרמן ברנובר, ממייסדי ההידרודינמיקה המגנטית. הוא היה הדוקטור היהודי הראשון למדע ופרופסור שהורשה לעזוב את ברית המועצות באותה תקופה, מה שאילץ אותו לשלם סכום משמעותי ככופר.
"הרבי אמר שאתה צריך להתקשר לאוניברסיטה בוויניפג ולארגן את פגישתו של פרופסור הרמן ברנובר כשיגיע לשם לביקור", אמר הרב חודקוב.
ברקע שמעתי את קולו של הרבי נותן הנחיות מה להעביר לי. לפי הבנתי, פרופסור ברנובר היה בסיור בצפון אמריקה ונסע מקנדה למיאמי. עם הגעתו למיאמי, על פי הנחיות הרבי, הייתי אמור לדאוג שיכירו אותו לקהילה המדעית, לפיזיקאים מדעיים וכו'. המטרה הייתה להציג את עבודתו בפני העוסקים באותו תחום.
עם ההנחיות האלה חזרתי להכרה, מלמלתי כמה שאלות הבהרה ולאחר שקיבלתי תשובות, חזרתי לאשתי על הנדון. היא לא האמינה למראה עיניה ואוזניה.
איך ולמה התעוררתי, אני לא יודע. כל מה שאני יודע זה שהייתי במצב רע, פנינו לרבי, והרבי דאג להכל.
