” האישה המיוחדת והמאירה הזאת, הופכת לעוד תמונה, לעוד שם במצעד הבלהות הזה של הנשים המתות, המחוללות, הנרצחות, הפגועות. מי הבאה בתור?”

“סיכום שנה? אני עוד לא מוכנה לסכם אותה באמת…

את השנה המאתגרת הזו לא חשבתי שאסכם כך

היו לי פנטזיות אחרות לגמרי.”

כך כתבה דיאנה רז ז”ל, ברביעי לינואר 2021. ממש לפני חודש.

אני חברה בהרבה קבוצות נשים בפייסבוק, וראיתי איך לאחר הרצח הזה במיוחד, מפלס החרדה הקיומית של הנשים עולה. מעבר לכך שלאיש לא היה שמץ של רמז לכך שאמיר רז מסוגל לרצוח את דיאנה, ההרגשה הכללית היא שאם *היא* לא קראה את הסימנים עליהם דיברה בתור מטפלת זוגית, כנראה שכולנו בסכנה. אף אחת לא יכולה לדעת אם היא מחבקת ואוהבת את הרוצח הפוטנציאלי שלה, ואם הוא יהיה זה שיביא עליה את קיצה. 

מפחיד.

***

דקירות סכין. חניקה. מכות פטיש. ירייה. מכות רצח.

אלו לא שיטות של מחבלי החמאס בביצוע פיגועי טרור נגד יהודים. אלו השיטות הברוטליות והאכזריות שבהם גברים השתמשו רק בשנה האחרונה כדי לרצוח את בנות זוגם. בשנה האחרונה (2020) נרצחו יותר נשים על ידי בני זוגן מאשר סך ניסיונות הרצח של ערבים נגד יהודים. אנחנו רגילים להילחם בטרור הערבי ביעילות ולהכניע אותו, כיצד ייתכן שהנשים בחברה שלנו חוות טרור ממש, ניסיונות רצח, אונס, אלימות, ואנחנו לא מצליחים למגר את התופעה? איך ייתכן שהן עד כדי כך מופקרות לגורלן?

מפחיד.

***

קראתי השבוע שאביעד משה מסרב לתת גט לשירה איסקוב, האישה שאותה ניסה לרצוח במו ידיו. איך ייתכן שהיא כלואה ברצונו לאמלל אותה? כיצד ייתכן שהכוח החוקי במסגרת הנישואין נמצא רק בידיו של הגבר ולאישה אין אפשרות להשתחרר ממערכת היחסים המאמללת אם אינו מאפשר לה? ויותר גרוע- כיצד במאה ה-21 מדינת ישראל המתקדמת, מאפשרת לקרקס הלא שוויוני והאכזרי הזה להתרחש במסגרת החוק שלה? כיצד היא מפקירה ככה נשים??

מפחיד.

***

מעבר לכל אלו, אני יודעת, ואת יודעת וכולנו יודעות, שברור שדיאנה ז”ל איננה האחרונה. האישה המיוחדת והמאירה הזאת, הופכת לעוד תמונה, לעוד שם במצעד הבלהות הזה של הנשים המתות, המחוללות, הנרצחות, הפגועות. מי הבאה בתור? מי תצטרף לשיירה ההולכת ומתארכת?

מפחיד.

***

“…רק 6% מקורבנות רצח בין בני זוג הם גברים” (ויקיפדיה, ערך “אלימות נגד גברים”)

קיימים מקרים רבים שבהם גברים סובלים מהתעללות במסגרת מערכות יחסים מצד בנות זוגם (המספרים הקיימים כנראה לא משקפים את המציאות, כי גברים מתביישים להתלונן ולהיתפס כחלשים), אבל העובדה המפלצתית היא ש-94% מקורבנות הרצח בתוך המשפחה הן נשים, והרוצחים הם גברים. זה בלתי נתפס. ד”ר רוחמה גוסינסקי, שערכה מחקר בנושא “רצח בין בני זוג”, כתבה שמבין סוגי הרצח הקיימים בעולם, סוג הרצח בתוך המשפחה הוא רצח אקספרסיבי- ביטוי של התפרצות רגשית. כיצד אצל גברים הוא יוצא מגדר הסערה הרגשית והצעקות, לכיוון מעשי של רצח אכזרי?

“ברחבי העולם, גברים הם *המבצעים והקורבנות העיקריים* של פשעים אלימים. כ-78.8% מקורבנות הרצח העולמיים הם גברים, על פי דיווחי האו”ם” (ויקיפדיה, ערך “אלימות נגד גברים”). גברים בעולם הם קורבנות של מלחמתיות ומיליטנטיות. המשחקים והמגזינים שלהם מחנכים לחיספוס, אלימות, תפיסת נשים כאובייקט, חוסר הבעת רגשות וטאבו על להראות חולשה.

אני חושבת שהגיע הזמן לתת לגברים שלנו הזדמנות שווה לחיות חיים שבהם מותר להם להתבטא בצורה רגשית. להיות חלשים לפעמים, לפחד. לזנוח את תדמית המאצ’ו הגברי ולהתחיל לפתח רבדים רגשיים ויכולת הבעה. העולם שלנו שבע ממלחמות. אקדחים זה לא מגניב. אגרסיביות זה רעל למערכות יחסים. “עדינות היא עניינו של גן עדן”. 

Leave a Reply

Your email address will not be published.