” גבאים יקרים, אתם הבסיס של הקהילה שלנו. אתם אלו שנמצאים שם תמיד, לפתוח את בית הכנסת בבוקר, לנעול אותו בערב. לכם אין חופשות מחלה. אין לכם את הלוקסוס להתמתח עוד שעה במיטה”.

מסופר על גבאי בעיר לודז’ שנפגע פעם באופן קשה מאחד היהודים בקהילה. הוא הגיע שבור אל רב העיר, הרב מייזל, וביקש להודיע על התפטרותו מהגבאות. “נמאס לי לקבל תלונות מאנשים, ונמאס לי לספוג רק צעקות וכעסים מהקהל. אני מבקש להפסיק את תפקידי כגבאי”, הוא אמר לרב.

הרב ענה לו: “יש גמרא מפורשת שאומרת שגבאי ועסקן ציבור, לא רשאי להתפטר מתפקידו”.

תשובתו של הרב עוררה סערה גדולה בקרב הלמדנים של העיר. כל תלמידי החכמים של העיר יגעו וחיפשו ולא מצאו אף גמרא כזו.

באחד הימים הגיעו כמה מהלמדנים של העיר אל ביתו של הרבי וביקשו לשמוע ממנו תשובה לשאלה שהעסיקה אותם: איפה כתוב בגמרא שלגבאי ולעסקן ציבורי אסור להתפטר?

השיב להם הרב: “כתוב בגמרא במסכת סנהדרין, שכאשר אלדד ומידד התנבאו במחנה, יהושע כעס על כך שהם משיגים כביכול את הגבול של משה רבינו בכך שהם מתנבאים, וביקש מרבו: “אדוני משה, כלאם” (בהעלותך, י”א כ”ח).

מסבירה הגמרא למה התכוון יהושע במילה “כלאם”? לא הכוונה להכניס אותם לכלא אמיתי, אלא, מסבירה הגמרא, יהושע ביקש שמשה יטיל עליהם צרכי ציבור ואז הם יתכלו מעצמם… כלומר, ההתעסקות בצרכי ציבור היא מעין “כלא” שינטרל אותם לגמרי.

המשיך הרב ושאל את הלמדנים: לכאורה איזה מין פתרון מציע יהושע? הרי תמיד יש להם את האופציה להתפטר. אלא, מכאן ראיה, שעסקן וגבאי אינו יכול לעולם להתפטר מעצמו…

*

כלפי מה הדברים אמורים?

השבוע ראיתי פרסום שבקרוב יתקיים כנס הגבאים של הקהילה הבוכרית. אני חייב לציין כי מאז שהוקם הקונגרס, מתקיים כל שנה כנס גבאים. מרשים ומדהים ומרגש אותי לראות את כנס הגבאים תמיד מלא וגדוש בגבאים בני עדתנו מכל רחבי הארץ. אנשים אכפתיים, מסורים, מלאי חיות ומרץ נעורים.

השבוע החלטתי להקדיש את הטור שלי לאותם גבאים נפלאים ויקרים שלנו. האנשים שעושים את העבודה בשטח מידי יום ומידי שבת.

אנשים שיודעים היטב שעבודה של גבאי זה לתמיד. אין אפשרות להתפטר, וגם אין מי שמשלם לך משכורת. לא תמיד יש מי שאומר מילה טובה. לפעמים אפילו להפך, סופגים ביקורות, תלונות וכעסים.

אבל אתם, גבאים יקרים, אתם הבסיס של הקהילה שלנו. אתם אלו שנמצאים שם תמיד, לפתוח את בית הכנסת בבוקר, לנעול אותו בערב. לכם אין חופשות מחלה. אין לכם את הלוקסוס להתמתח עוד שעה במיטה.

אתם אלה שתמיד תדאגו לניקיון של בית הכנסת, תעשו את העבודה הקשה והמאתגרת של גביית הנדרים. אתם תתמודדו עם חשבון החשמל, ועם המזגן שמתקלקל באמצע הקיץ.

עליכם נאמר “העוסקים בצרכי ציבור באמונה, הקב”ה ישלם שכרם”. אין אדם שיכול לשלם את שכרכם, אלא רק הקב”ה.

אין לי מילים לשבח ולהודות לכם בשם כל הקהילה.

גבאים יקרים. אנחנו מעריכים אתכם! אנחנו אוהבים אתכם!

Leave a Reply

Your email address will not be published.