” רוצים להצליח ושידברו עליכם? תעשו דברים קיצוניים באופן וולגרי כדי להשביע את סף הריגוש הציבורי שעולה למקומות בלתי נתפסים. אל תמכרו מוצר או כישרון. תמכרו את הגוף. תמכרו בזול. זה מוכר, ומוכר מהר. ככה תהיו מישהו בעולם ותזכו בתהילה”.

בעולם הפרסום והידוענות יש כלל: מדברים עליך, משמע אתה קיים. אם אתה קיים בתודעה של אנשים, זה נותן לך כוח- כוח למכור בעיקר ולעשות כסף. אז כן, לא משנה מה יגידו עליך. העיקר שיגידו. העיקר שיתייחסו אליך באיזושהי צורה.

אני לא רוצה לכתוב על עדי ביטי והקליפ שלה. כל תא בגופי מתנגד לזה. אני לא רוצה לקחת חלק בשיח הציבורי על כך, כי הרי ברור שזאת המטרה של 2:26 הדקות המחרידות האלה: לצאת בבום מתדמית הילדה הטובה, ולטפס לראש השיח הציבורי. אני חושבת שברור כשמש שקליפ כזה, שנעשה באופן מחוצף דווקא מול הנורמות החדשות והאופנתיות של ״me too”, בא להתריס ולדרוש תשומת לב וזעקה ציבורית כדי להישאר קיימת בתודעה.

היא ומנהליה בחרו להשתמש בכל קלישאת זימה סקסיסטית אפשרית והם הצליחו: ״עדי ביטי קליפ״ הפך להיות חיפוש נפוץ בגוגל, ואפילו חברי כנסת ומהדורות חדשות התעסקו בו. אפילו העובדה שאני כתבתי על זה ואתם קוראים על זה, היא חלק מהניצחון של המהלך. נוצר בום. הייתה נסיקה. אבל מה שמנהליה של ביטי לא סיפרו לבחורה המוכשרת, שאחרי בום יש שקט צורם, וכמהירות הנסיקה, כך גם ההתרסקות.

נרמול הזילות

ביום ראשון השבוע, בישר בחיוך מגיש התוכנית ״חי בלילה״, נדב בורשטיין, על כך שהדוגמנית האנונימית ששימשה בתור מגש הסושי בקליפ, והייתה בשירות דימוי מחפיץ וסקסיסטי להחריד, קטפה קמפיין ראשון. השיח על כך היה סלחני מאוד ואפילו מעריץ, כאילו מדובר בתעלול יחצני לגיטימי שהצליח לה.

באותה התוכנית, כוכב הרשת והמשפיען יבגני זרובינסקי קרא למבקרי הקליפ להפסיק עם הצדקנות וההתחסדות, שהרי הילדים חשופים לתכנים מיניים זולים תוצרת חו״ל בתמונות, סרטונים ומוסיקה, אז מה פתאום כולם מתרגשים כשזה תוצרת ישראל? אומר זרובינסקי, והוא גם צודק לדעתי, שאין לנו באמת דרך להגן על ילדינו מהזימה והזוהמה שנמצאת היום במרחק של מסך מגע מהם. הילדים שלנו יודעים הכל בגיל מאוד צעיר וזה העולם החברתי שהם חיים בו.

למכור את הערכים

מה שזרובינסקי, לדעתי, מפספס, הוא שהמסר של הקרנבל הזה לילדינו הוא לא סתם וולגרי, שובניסטי או מתירני. המסר עצוב יותר מכך. כל הסאב טקסט הבלתי נסתר של הסיפור דוחק בילדינו: רוצים להיות משהו בעולם הזה? רוצים להצליח ושידברו עליכם? תעשו דברים קיצוניים באופן וולגרי כדי להשביע את סף הריגוש הציבורי שעולה למקומות בלתי נתפסים. אל תמכרו מוצר או כישרון. תמכרו את הגוף. תמכרו בזול. זה מוכר, ומוכר מהר. ככה תהיו מישהו בעולם ותזכו בתהילה.

לא משנה אילו מתנות קיבלתם מאלוהים, הן לא נחשבות. הכישרון שלכם, מתת האל שלכם שאיתה אתם יכולים לעשות את העולם למקום צבעוני וטוב יותר, לא תזכה לתשומת לב אם לא תעשו משהו יוצא דופן. יש לכם אפשרות להיות יוצאי דופן באמצעות פיתוח עצמי וגאונות, ויש לכם אפשרות לעשות את זה בדרך מהירה, להגיע לפסגה כשאתם מוכרים את הגוף שלכם לעיניו הרעבות של הציבור.

זה לדעתי המסר הזועק של הקליפ.

והזווית פמיניסטית 

הרעב והצורך לשרוד מוציאים מאנשים אמת שלא תמיד מוסרית וטובה. נראה שעדי ביטי רעבה להצלחה ושבסביבתה גרמו לה להבין דבר עצוב: להיות אישיות נעימה וכשרונית זה לא מספיק לבחורה שרוצה לשרוד. בחורה שרוצה להיות משהו בתעשיית התרבות ובעולם בכלל, צריכה לקחת את הכוח המיני שלה ואיתו למשוך את הצופים להיות מודעים לקיומה. צריכה לזחול דרך תעלולים יחצנים זולים שמשתמשים בה לצורך עשיית כסף. נועה קירל עשתה את זה בגיל 14, לביטי לקחו עוד כמה שנים להבין את הכלל העצוב הזה ולשתף איתו פעולה.

לפי התפיסה הפמיניסטית שאני מאמינה בה, חושניות האישה תמיד היו כוח עצום וחלק בלתי ניתן להסתרה מהוויית העולם. לכל אישה שמורה הזכות לבטא אותן כפי שמתאים לאופייה. יהיו נשים מוחצנות יותר ויהיו מופנמות יותר מבחינה זו ואין זה מצדיק אלימות מינית כלפיהן.

אבל ביטי לא הפגינה את מיניותה בצורה אישית ולגיטימית. כל הסיפור של הקליפ הזה מפגין מסרים של ניצול והחפצת נשים מהסוג הנמוך ביותר ומטרתו היא אחת: להשיג פרסום. כשהיא עושה את זה, היא מבזה את כולנו, את כל הנשים בעולם, ובכך מכתימה את מוסריות הצופים שלה. אין זה משנה שכל העולם מסביבנו כבר מאולחש לגבי זה, מתפקידנו ומחובתנו להוקיע את זה כשזה מופיע אצלנו בחברה הישראלית.

Leave a Reply

Your email address will not be published.