#עת הזמיר בא

הזמר והיוצר יעקב דוידוב בראיון חג מיוחד למנורה על הדרך המוזיקלית שעשה החל מגיל שש ועד לפריצה הגדולה שלו כנער צעיר * מהשושלת המשפחתית שאותה הוא נדרש לשאת על הכתפיים ולייצג בכבוד ועד לדמויות ההשראה שלו במוזיקה הבוכרית * וגם: מה הקשר המיוחד שלו עם חג הסוכות // ראיון חגיגי

את נשוא הכתבה הבאה, לא בטוח שצריך להציג. לא בגלל שהוא מסתתר מאחורי מסכה או מעבר לקיר, אלא דווקא בגלל היותו שם נרדף למוזיקה בוכרית אמיתית ומשמחת לבבות. כמו שניחשתם, הזמר יעקב דוידוב מפנה מזמנו לראיון חג מיוחד ל’מנורה’ לקראת חג השמחה. דוידוב יופיע במהלך החג הקרוב על במות ‘שמחת בית השואבה’ שמקיים הקונגרס בכל רחבי הארץ (ראו פרסום). לקראת החגיגות, תפסנו אותו לשיחה על הקריירה המוזיקלית המרתקת שלו. מימי ראשיתה בשחר ילדותו ועד לימים אלו בהם הוא בשיא הקריירה המוזיקלית שלו.

דוידוב, נשוי לרעייתו חנה ואב לתהילה, הודיה, שירה ואיילה. המשפחה מתגוררת במרכז הארץ ומשם יוצא מידי יום פרץ של יצירה ושמחה לכל בני העדה הבוכרית. דוידוב הוא בן לעולים חדשים שהגיעו לישראל מבוכרה בשנת 1978. הוריו הגיעו עם שתי אחיו הגדולים ממנו, והתיישבו בעיר רמלה, שם נולד וגדל. כאשר היה בגיל 6, הוא התעניין בכלי התיפוף שהיה מונח בבתים השונים של בני העדה אותם היה נוהג לבקר, ואף היה מנגן באירועים והשמחות של בני משפחתו. ‘כך בעצם החל הרומן שלי עם המוזיקה’ אומר דוידוב. ‘התחלתי להתעניין ב’דויירה’ שהוא כלי נגינה עתיק בעל סגולות מוזיקליות מופלאות. הוא היה הכלי שסלל לי את הדרך לכל עולם המוזיקה’. משם החל דודיוב לחפש עוד ועוד כלי נגינה עליהם יוכל לנגן. הוא עבר אצל מורים למוסיקה שלימדו אותו את הבסיס ומעבר. מוריו, שליוו את הליך ההתפתחות המוזיקלית שלו, ידעו לומר עליו כבר בגיל צעיר שהוא בעל כישרון ופוטנציאל רב.

מטעויות לומדים

לאור זאת, כשהיה בן 10 שנים בלבד, הוא כבר החל להופיע מול קהל. בתחילה היה חלק מהרכב ולאחר מכן כזמר בפני עצמו. ‘מה שהיה זה שאחרי שהופעתי כמה פעמים בהרכב, אבא שלי ידע שהחלום שלי הוא להיות זמר. ולכן הוא שאף לשם. באחד האירועים המשפחתיים הוזמנתי לשיר לבדי ועליתי לשיר בהתרגשות גדולה. ההתרגשות גרמה לי לעשות טעיות ו’לפשל’. הפאשלה הייתה בעיקר בשפה הבוכרית אותה לא הכרתי טוב כי בסופו של דבר נולדתי וגדלתי בישראל, מה שגרר נזיפות מהסובבים אותי. ציפו ממני להיות הכי טוב והרגשתי שאכזבתי אותם. סבא שלי דובידצ’ה אינויטוב היה זמר בארמון של אמיר בוכרה, והוא היה ממייסדי ה’ששמקום’ הבוכרי. לאחר מכן הוא העביר את מסורת המוזיקה לבני משפחתו ולצאצאיו. אביו של יעקב, היה החזן בבית הכנסת ‘קייקוב’ המפורסם. לאור זאת, הציפיות ממני שאהיה ראוי להמשיך את השושלת המכובדת היו גבוהות, והביצוע הזה היה משמעותי מהבחינה הזאת. הבנתי שאני צריך להתאמץ ולהשקיע יותר ויותר בפיתוח המוזיקלי שלי’.

לאחר התקרית, החליט דוידוב לחזור שוב להופיע בהרכבים אך לא לבדו. הוא התרכז בפיתוח היכולות והרפרטואר המוזיקלי שלו, וידע שהרגע שלו לפרוץ עוד יגיע. כאשר היה בן 17, קיבל דוידוב הזדמנות שנייה להוכיח את איכותו של הבניין שעליו עמל בשנים אלו. ‘הוזמנו, אני וחברי ההרכב לאירוע גדול מאוד שנערך בקריית גת. מארגן האירוע ביקש שההרכב ינגן וישיר שיר ספיציפי בשפה הבוכרית, שהזמר הקבוע של הלהקה לא ידע לשיר, אז הוא ביקש ממני להתנדב ולבצע את השיר. כל זה קרה על הבמה במהלך ההופעה בלי להתכונן לכך מראש. כמובן שהרגשתי שיש לי כאן הזדמנות פז להוכיח את עצמי והשבתי בחיוב להצעה. כאשר עליתי לעמוד מול המיקרופון הבטתי לכיוון הקהל וחטפתי חום. היו שם מאות רבות של אנשים וכולם נושאים את עיניהם אלי. נורא התרגשתי מהמעמד אבל ידעתי שזה הרגע שלי ולא וויתרתי. וכך, בלי שהתכוננתי לכך מראש התחלתי לשיר את השיר המבוקש. הקהל הגיב בצורה מפתיעה והחל למחוא כפיים ולרקוד. כשראיתי את התזוזה בקהל זה פתח לי את הביטחון העצמי והרגשתי טוב יותר. לאחר מכן הקהל ביקש ממני לשיר עוד ועוד שירים בשפה הבוכרית”. לדברי דוידוב, הערב הזה היה נקודת המפנה בקריירה שלו. “הרגשתי שאם הקהל מגיב בצורה כל כך טובה למוזיקה שלי, אני חייב להמשיך ולתת לו את השמחה והפורקן הזה’.

לקדמת הבמה

מעודד מההופעה ומההצלחה של האירוע בו הופיע והצליח להשפיע שמחה על הקהל, הקים יעקב דוידוב את ‘להקת הצעירים’ ואת הפרסום להופעה הראשונה של הלהקה עשה דרך מודעות שתלה בבית הכנסת קייקוב ברמלה, בו שימש אביו כחזן וגבאי. ההופעה עברה בהצלחה רבה והגיעו אליה אנשים שהכירו את הערך המוזיקלי של יעקב וגם כאלו שנחשפו אליו בפעם הראשונה. לאחר ההופעה, עמל דוידוב על הוצאת האלבום הראשון שלו ‘חנדה,  לאחר שהאלבום יצא לאור ומכר עותקים רבים, דוידוב לקח את ההצלחה צעד אחד קדימה והחל להופיע באירועים ושמחות של בני העדה הבוכרית בישראל ובחוץ לארץ. ‘חלק מההצלחה שלי נבעה מכך שלקחתי שירים בשפות שונות כמו אוזבקית, פרסית או ארמנית והלבשתי עליהם מילים של השפה הבוכרית. מה שהיה חדשני ומרענן באותה התקופה. גם הלכתי על סגנון מוזיקלי צעיר וקליל יותר מהסגנון ששלט אז בכיפה, שהיה יותר עמוק ומורכב. בגלל שהייתי צעיר, התחברתי יותר לצד השמח והקליל וזה באמת עבד. לא רק עם הצעירים, אלא המבוגרים גם כן התחברו לסגנון הזה ונמשכו אחריו’.

מאז ועד היום, הזמר יעקב דוידוב עוסק בלשמח לבבות ועשיית מוזיקה. מאז שהקים את להקת הצעירים, הוא הפך עם השנים לשם נרדף למוזיקה בוכרית אותנטית ושמחה. כזאת שכל אחד לא יוכל להתנגד לה ויזיז את הגוף לפי קצב הדויירה כשהוא שומע אותה. ‘את המוזיקה שלי אני עושה מכל הלב והנשמה. כשאני רואה אנשים ששמחים ורוקדים לשמע המוזיקה שלי, זה פשוט ממלא לי את הלב בצורה שאני לא יכול להסביר. זה הסיפוק הכי גדול בעולם שיש לאמן ויוצר, לראות את היצירה הרוחנית שלו מתחברת לעולם הפיזי וגורמת לאנשים להרגיש טוב ולשמוח’.

גם תקופת הקורונה, בה ישב הרבה בבית ולא נפגש עם הקהל וההופעות שעשו לו כל כך טוב לאורך השנים, הוא לא נשבר והמשיך לחלום בגדול. ‘עד הרגע שהגיעה הקורונה. הנגיף שהכה בעולם שינה לחלוטין את שגרת החיים שלי והביא לי תחושות של תסכול וייאוש. בתחילה כמו כל עם ישראל הייתי שרוי בבלבול וחוסר וודאות לגבי העתיד. ככל שהזמן חלף, הבנתי שעולם השמחות והאירועים תקוע, והוא יהיה האחרון לחזור לשגרה. כאמן, ידיעה זו הייתה קשה לי מאוד. אך תמיד בליבי ידעתי שהכל מאת הקדוש ברוך הוא והוא הזן ומפרנס לכל. השתדלתי להיות מרוכז בהמשך עשייה חיובית וטובה למען הקהילה שלי, הופעתי היכן שיכולתי לפי מגבלות התו הסגול וכמובן ההופעות שלי באירועים הבלתי נשכחים שארגן הקונגרס בשידור חי לקהילה הבוכרית בישראל ובעולם כולו דרך אתר בוכרים.קום. במשך הזמן, החלו האופציות להופיע לגדול יותר ויותר. ואני המשכתי לעשות את מה שאני יודע הכי טוב- לשמח את עם ישראל בכלל ואת בני העדה בפרט’ .

להופיע בית המקדש

כשהיה נער צעיר, חלק דוידוב להיות כמו גדולי הזמר הבוכרי, אברהם טולמסוב ורושל רובינוב. כיום, הוא מופיע איתם יחד על הבמות ומרגיש שהוא הגשים לחלוטין את החלום הגדול שלו. ‘רק לפני חודש הופעתי עם ענק הזמר הבוכרי מישל רובינוב באירוע מיוחד בוינה, אני לפעמים צובט את עצמי ולא מאמין’ אומר דוידוב בהתרגשות. בימים אלו מוציא דוידוב קליפ ואלבום חדש שחוגג את התרבות הבוכרית ‘מה שמייחד את העדה שלנו זה המסורת העתיקה והייחודית שנשמרה במשך שנים רבות ולא זזה בכיהוא זה. המנהגים, המאכלים הריחות והצבעים זה דבר שנכנס לך ללב ומשפיע על כולך’.

הזמר והיוצר יעקב דוידוב בראיון חג מיוחד למנורה על הדרך המוזיקלית שעשה החל מגיל שש ועד לפריצה הגדולה שלו כנער צעיר * מהשושלת המשפחתית שאותה הוא נדרש לשאת על הכתפיים ולייצג בכבוד ועד לדמויות ההשראה שלו במוזיקה הבוכרית * וגם: מה הקשר המיוחד שלו עם חג הסוכות // ראיון חגיגי

את נשוא הכתבה הבאה, לא בטוח שצריך להציג. לא בגלל שהוא מסתתר מאחורי מסכה או מעבר לקיר, אלא דווקא בגלל היותו שם נרדף למוזיקה בוכרית אמיתית ומשמחת לבבות. כמו שניחשתם, הזמר יעקב דוידוב מפנה מזמנו לראיון חג מיוחד ל’מנורה’ לקראת חג השמחה. דוידוב יופיע במהלך החג הקרוב על במות ‘שמחת בית השואבה’ שמקיים הקונגרס בכל רחבי הארץ (ראו פרסום). לקראת החגיגות, תפסנו אותו לשיחה על הקריירה המוזיקלית המרתקת שלו. מימי ראשיתה בשחר ילדותו ועד לימים אלו בהם הוא בשיא הקריירה המוזיקלית שלו.

דוידוב, נשוי לרעייתו חנה ואב לתהילה, הודיה, שירה ואיילה. המשפחה מתגוררת במרכז הארץ ומשם יוצא מידי יום פרץ של יצירה ושמחה לכל בני העדה הבוכרית. דוידוב הוא בן לעולים חדשים שהגיעו לישראל מבוכרה בשנת 1978. הוריו הגיעו עם שתי אחיו הגדולים ממנו, והתיישבו בעיר רמלה, שם נולד וגדל. כאשר היה בגיל 6, הוא התעניין בכלי התיפוף שהיה מונח בבתים השונים של בני העדה אותם היה נוהג לבקר, ואף היה מנגן באירועים והשמחות של בני משפחתו. ‘כך בעצם החל הרומן שלי עם המוזיקה’ אומר דוידוב. ‘התחלתי להתעניין ב’דויירה’ שהוא כלי נגינה עתיק בעל סגולות מוזיקליות מופלאות. הוא היה הכלי שסלל לי את הדרך לכל עולם המוזיקה’. משם החל דודיוב לחפש עוד ועוד כלי נגינה עליהם יוכל לנגן. הוא עבר אצל מורים למוסיקה שלימדו אותו את הבסיס ומעבר. מוריו, שליוו את הליך ההתפתחות המוזיקלית שלו, ידעו לומר עליו כבר בגיל צעיר שהוא בעל כישרון ופוטנציאל רב.

מטעויות לומדים

לאור זאת, כשהיה בן 10 שנים בלבד, הוא כבר החל להופיע מול קהל. בתחילה היה חלק מהרכב ולאחר מכן כזמר בפני עצמו. ‘מה שהיה זה שאחרי שהופעתי כמה פעמים בהרכב, אבא שלי ידע שהחלום שלי הוא להיות זמר. ולכן הוא שאף לשם. באחד האירועים המשפחתיים הוזמנתי לשיר לבדי ועליתי לשיר בהתרגשות גדולה. ההתרגשות גרמה לי לעשות טעיות ו’לפשל’. הפאשלה הייתה בעיקר בשפה הבוכרית אותה לא הכרתי טוב כי בסופו של דבר נולדתי וגדלתי בישראל, מה שגרר נזיפות מהסובבים אותי. ציפו ממני להיות הכי טוב והרגשתי שאכזבתי אותם. סבא שלי דובידצ’ה אינויטוב היה זמר בארמון של אמיר בוכרה, והוא היה ממייסדי ה’ששמקום’ הבוכרי. לאחר מכן הוא העביר את מסורת המוזיקה לבני משפחתו ולצאצאיו. אביו של יעקב, היה החזן בבית הכנסת ‘קייקוב’ המפורסם. לאור זאת, הציפיות ממני שאהיה ראוי להמשיך את השושלת המכובדת היו גבוהות, והביצוע הזה היה משמעותי מהבחינה הזאת. הבנתי שאני צריך להתאמץ ולהשקיע יותר ויותר בפיתוח המוזיקלי שלי’.

לאחר התקרית, החליט דוידוב לחזור שוב להופיע בהרכבים אך לא לבדו. הוא התרכז בפיתוח היכולות והרפרטואר המוזיקלי שלו, וידע שהרגע שלו לפרוץ עוד יגיע. כאשר היה בן 17, קיבל דוידוב הזדמנות שנייה להוכיח את איכותו של הבניין שעליו עמל בשנים אלו. ‘הוזמנו, אני וחברי ההרכב לאירוע גדול מאוד שנערך בקריית גת. מארגן האירוע ביקש שההרכב ינגן וישיר שיר ספיציפי בשפה הבוכרית, שהזמר הקבוע של הלהקה לא ידע לשיר, אז הוא ביקש ממני להתנדב ולבצע את השיר. כל זה קרה על הבמה במהלך ההופעה בלי להתכונן לכך מראש. כמובן שהרגשתי שיש לי כאן הזדמנות פז להוכיח את עצמי והשבתי בחיוב להצעה. כאשר עליתי לעמוד מול המיקרופון הבטתי לכיוון הקהל וחטפתי חום. היו שם מאות רבות של אנשים וכולם נושאים את עיניהם אלי. נורא התרגשתי מהמעמד אבל ידעתי שזה הרגע שלי ולא וויתרתי. וכך, בלי שהתכוננתי לכך מראש התחלתי לשיר את השיר המבוקש. הקהל הגיב בצורה מפתיעה והחל למחוא כפיים ולרקוד. כשראיתי את התזוזה בקהל זה פתח לי את הביטחון העצמי והרגשתי טוב יותר. לאחר מכן הקהל ביקש ממני לשיר עוד ועוד שירים בשפה הבוכרית”. לדברי דוידוב, הערב הזה היה נקודת המפנה בקריירה שלו. “הרגשתי שאם הקהל מגיב בצורה כל כך טובה למוזיקה שלי, אני חייב להמשיך ולתת לו את השמחה והפורקן הזה’.

לקדמת הבמה

מעודד מההופעה ומההצלחה של האירוע בו הופיע והצליח להשפיע שמחה על הקהל, הקים יעקב דוידוב את ‘להקת הצעירים’ ואת הפרסום להופעה הראשונה של הלהקה עשה דרך מודעות שתלה בבית הכנסת קייקוב ברמלה, בו שימש אביו כחזן וגבאי. ההופעה עברה בהצלחה רבה והגיעו אליה אנשים שהכירו את הערך המוזיקלי של יעקב וגם כאלו שנחשפו אליו בפעם הראשונה. לאחר ההופעה, עמל דוידוב על הוצאת האלבום הראשון שלו ‘חנדה,  לאחר שהאלבום יצא לאור ומכר עותקים רבים, דוידוב לקח את ההצלחה צעד אחד קדימה והחל להופיע באירועים ושמחות של בני העדה הבוכרית בישראל ובחוץ לארץ. ‘חלק מההצלחה שלי נבעה מכך שלקחתי שירים בשפות שונות כמו אוזבקית, פרסית או ארמנית והלבשתי עליהם מילים של השפה הבוכרית. מה שהיה חדשני ומרענן באותה התקופה. גם הלכתי על סגנון מוזיקלי צעיר וקליל יותר מהסגנון ששלט אז בכיפה, שהיה יותר עמוק ומורכב. בגלל שהייתי צעיר, התחברתי יותר לצד השמח והקליל וזה באמת עבד. לא רק עם הצעירים, אלא המבוגרים גם כן התחברו לסגנון הזה ונמשכו אחריו’.

מאז ועד היום, הזמר יעקב דוידוב עוסק בלשמח לבבות ועשיית מוזיקה. מאז שהקים את להקת הצעירים, הוא הפך עם השנים לשם נרדף למוזיקה בוכרית אותנטית ושמחה. כזאת שכל אחד לא יוכל להתנגד לה ויזיז את הגוף לפי קצב הדויירה כשהוא שומע אותה. ‘את המוזיקה שלי אני עושה מכל הלב והנשמה. כשאני רואה אנשים ששמחים ורוקדים לשמע המוזיקה שלי, זה פשוט ממלא לי את הלב בצורה שאני לא יכול להסביר. זה הסיפוק הכי גדול בעולם שיש לאמן ויוצר, לראות את היצירה הרוחנית שלו מתחברת לעולם הפיזי וגורמת לאנשים להרגיש טוב ולשמוח’.

גם תקופת הקורונה, בה ישב הרבה בבית ולא נפגש עם הקהל וההופעות שעשו לו כל כך טוב לאורך השנים, הוא לא נשבר והמשיך לחלום בגדול. ‘עד הרגע שהגיעה הקורונה. הנגיף שהכה בעולם שינה לחלוטין את שגרת החיים שלי והביא לי תחושות של תסכול וייאוש. בתחילה כמו כל עם ישראל הייתי שרוי בבלבול וחוסר וודאות לגבי העתיד. ככל שהזמן חלף, הבנתי שעולם השמחות והאירועים תקוע, והוא יהיה האחרון לחזור לשגרה. כאמן, ידיעה זו הייתה קשה לי מאוד. אך תמיד בליבי ידעתי שהכל מאת הקדוש ברוך הוא והוא הזן ומפרנס לכל. השתדלתי להיות מרוכז בהמשך עשייה חיובית וטובה למען הקהילה שלי, הופעתי היכן שיכולתי לפי מגבלות התו הסגול וכמובן ההופעות שלי באירועים הבלתי נשכחים שארגן הקונגרס בשידור חי לקהילה הבוכרית בישראל ובעולם כולו דרך אתר בוכרים.קום. במשך הזמן, החלו האופציות להופיע לגדול יותר ויותר. ואני המשכתי לעשות את מה שאני יודע הכי טוב- לשמח את עם ישראל בכלל ואת בני העדה בפרט’ .

להופיע בית המקדש

כשהיה נער צעיר, חלק דוידוב להיות כמו גדולי הזמר הבוכרי, אברהם טולמסוב ורושל רובינוב. כיום, הוא מופיע איתם יחד על הבמות ומרגיש שהוא הגשים לחלוטין את החלום הגדול שלו. ‘רק לפני חודש הופעתי עם ענק הזמר הבוכרי מישל רובינוב באירוע מיוחד בוינה, אני לפעמים צובט את עצמי ולא מאמין’ אומר דוידוב בהתרגשות. בימים אלו מוציא דוידוב קליפ ואלבום חדש שחוגג את התרבות הבוכרית ‘מה שמייחד את העדה שלנו זה המסורת העתיקה והייחודית שנשמרה במשך שנים רבות ולא זזה בכיהוא זה. המנהגים, המאכלים הריחות והצבעים זה דבר שנכנס לך ללב ומשפיע על כולך’.

כאמור, בלילות חג הסוכות יצא דודיוב לשמח את העדה בחגיגות ‘שמחת בית השואבה’ שמארגן הקונגרס ברחבי הארץ. ‘אני אוהב מאוד את חג סוכות ולו בשל העובדה שזכיתי בזכות גדולה להיוולד בחג הזה. אני זוכר איך בילדותי הייתי אוהב להאזין לשירה הבוקעת מהסוכות של השכנים הבוכרים שלנו. לא אשכח את נעימת ה’סוכה בלולב’ בסגנון הבוכרי המפורסם והאהוב. עד היום כשאני שומע את השיר הזה הלב שלי מתרחב בצורה אוטומטית. חג סוכות הוא חג של שמחה, כתוב בתורה ‘ושמחת בחגיך והיית אך שמח’. בגמראה גם מספרים על השמחה הגדולה שהייתה בירושלים בזמן שבית המקדש היה קיים. יש לי חלום שאוכל יום אחד להופיע בבית המקדש בשמחת בית השואבה, לייצג את היהדות הבוכרית בחגיגות הגדולות בירושלים הבנויה בעז”ה’ במילים אלו מסיים יעקב דוידוב את הראיון המיוחד. אכן חלום מיוחד שנזכה כולנו לראות אותו מתגשם במהרה בימנו.

כאמור, בלילות חג הסוכות יצא דודיוב לשמח את העדה בחגיגות ‘שמחת בית השואבה’ שמארגן הקונגרס ברחבי הארץ. ‘אני אוהב מאוד את חג סוכות ולו בשל העובדה שזכיתי בזכות גדולה להיוולד בחג הזה. אני זוכר איך בילדותי הייתי אוהב להאזין לשירה הבוקעת מהסוכות של השכנים הבוכרים שלנו. לא אשכח את נעימת ה’סוכה בלולב’ בסגנון הבוכרי המפורסם והאהוב. עד היום כשאני שומע את השיר הזה הלב שלי מתרחב בצורה אוטומטית. חג סוכות הוא חג של שמחה, כתוב בתורה ‘ושמחת בחגיך והיית אך שמח’. בגמראה גם מספרים על השמחה הגדולה שהייתה בירושלים בזמן שבית המקדש היה קיים. יש לי חלום שאוכל יום אחד להופיע בבית המקדש בשמחת בית השואבה, לייצג את היהדות הבוכרית בחגיגות הגדולות בירושלים הבנויה בעז”ה’ במילים אלו מסיים יעקב דוידוב את הראיון המיוחד. אכן חלום מיוחד שנזכה כולנו לראות אותו מתגשם במהרה בימנו.