“פורים פורים,

פורים לנו,

ברוך אשר בחר בנו”.

מילים אלו מציפות בי זיכרונות נעימים. פיוט זה מזוהה אולי יותר מכל דבר אחר, עבורנו, בני העדה הבוכרית, עם חג הפורים.

חג פורים מעלה בי זיכרונות רבים.

אני נזכר בתכונה הרבה שהייתה בבתים, לקראת החג. ריחות הבישולים, בקבוקי ה’משקה’ שנפתחו, האורחים השמחים שנכנסו לביתנו, מגשי משלוחי-המנות המהודרים, המלבושים המפוארים, כולם מסמלים עבורי עד היום זיכרונות ילדות מרגשים.

מגילת-אסתר עטופה בקופסת עץ, עליה חרוט ציור של ירושלים עיר הקודש, סמל לכמיהה של אלפי שנים לשוב אל ארץ אבותינו, נשלפת מהארון. וכולם יחד צועדים בשמחה אל בית הכנסת.

“איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי”… נעימת קולו של החזן קורא את פסוקי המגילה שבני העדה הבוכרית נוהגים לקרוא בהטעמה מיוחדת, מעבירה רטט של התרגשות.

אני זוכר כשהיינו חוזרים מקריאת המגילה, את אמי עליה השלום, עומדת במטבח ומטגנת כיסוני “סמוסה” פורימי מלאים בבשר טחון, מניחה אותם בקערת הגשה מרכזית לכבוד בני המשפחה שסיימו זה עתה צום ממושך. טעם שלא שוכחים.

*

איך ייראה חג פורים תשפ”א? סביר מאוד להניח ששונה ממה שהתרגלנו כל השנים.

אני משער שעוד שנים רבות נזכור את התקופה הזו כחלק בלתי נפרד מההיסטוריה שלנו. אנחנו רגילים להיפגש בשמחות, באירועים, במופעים. להתחבק, להתנשק, ללחוץ יד. אך בתקופה זו גילינו את ה”זום”, השידורים החיים, הקשר הווירטואלי.

תקופה שבה אפשר לחבק את הנכדים רק דרך “שיחת וידאו” בווטסאפ או ב’זום’.

עבורי, יש משהו נוסף שמסמל את התקופה, והיא ההחלטה של הנהלת הקונגרס לפתוח בשורה של שידורים חיים, ישירים, עבור רבבות בני הקהילה, כדי להביא להם שמחה, התרגשות ואור, היישר אל הכורסה בסלון.

נודע לי שבאחד הקונצרטים של הקונגרס השתתפו כ-140 אלף איש! במילים אחרות, כמעט כל הקהילה הבוכרית צפתה בשידור החי של הקונגרס. זה מרגש אותי באופן אישי, לדעת שאנחנו נמצאים ומשמעותיים גם ברגע כזה.

אז איפה שלא תהיו בפורים תשפ”א, תרימו ‘לחיים’, ונתפלל שזה הפורים האחרון שיש עלינו מגבלות כאלה. נתפלל שבשנה הבאה כבר נוכל לחגוג יחד שוב את מופעי הקונגרס בבנייני האומה בירושלים. או כמו שההורים שלנו היו מאחלים זה לזה כשמרימים ‘לחיים’ – “בשמחויי ירושלים”.

Leave a Reply

Your email address will not be published.