הפרשה פותחת בדיני פרה אדומה ומתארת את הצורך לטהר את כל מי שנטמא בטומאת מת, כיצד מזים עליו ביום השלישי וביום השביעי ממי אפר הפרה אדומה ורק כך הוא נטהר. התורה מגדירה את זה במילים: זאת "חוקת" התורה, רש"י מביא בשם חז"ל: חוקה חקקתי וגזירה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה.
השאלה הנשאלת היא, למה בורא עולם לא גילה את טעם המצווה הזו, הרי יש לה טעם, שהרי מובא במדרש שהקב"ה אמר למשה רבינו, לך גיליתי ולאחר לא גיליתי, ומובא ששלמה המלך החכם מכל אדם, חקר וניסה למצוא את טעם המצווה ולא מצא וכתב את הפסוק "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" שכמה שחקרתי ודרשתי, לא הצלחתי לגלות מה עומד מאחורי המצווה הזו. יתרה מכך, רש"י מקשה ומביא שאומות העולם מונין את ישראל, כלומר מזלזלים על ישראל לומר, מה הטעם יש במצווה הזו, ובמיוחד שהעוסקים בה שהיו טהורים נטמאים והטמא שהיזו עליו נטהר, והרי בפרשת "ואתחנן" כתוב "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשרי ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", א"כ למה השאירו את מצוות פרה אדומה ללא טעם ובגלל זה הגויים מזלזלים בישראל? ועוד קשה, למה התורה כתבה "זאת חוקת התורה" הרי מדברים כאן על פרה אדומה היה צריך לכתוב זאת חוקת הפרה?
אלא שההסבר הוא שהתורה העלימה והסתירה את טעם המצווה, כדי להרגיל את עם ישראל שאת התורה והמצוות מקיימים גם כשלא מבינים אותם, וכן כל האירועים שקורים לאדם והוא לא מבין ויש לו שאלות, התורה נתנה לנו מצווה כזו שרגילים יום יום, כי אין אדם שלא נטמא למת, ונתרגל ונבין שמקיימים את התורה לא כי אנחנו מבינים אלא כי בורא עולם ציווה, כמו בפרה אדומה שמקיימים על אף שלא מבינים. וזה יסוד גדול בקיום התורה ובאמונת הבורא, שמקיימים גם כשלא מבינים, אלא מקיימים את התורה והמצוות כי זה רצון ה'. ולכן הכל מיושב, שבכוונה לא גילו לנו את הטעם של פרה אדומה, כדי שנתרגל לקיים מצוות אף על פי שלא מבינים את הטעם ולכן כתבה התורה זאת חוקת "התורה", כדי ללמד אותנו על כל התורה כולה, שנקיים כי בורא עולם ציווה ולא כי אנחנו מבינים.
