החטא העיקרי של המרגלים היה הפגיעה החמורה במורל העם. כשחזרו המרגלים משליחותם תיארו "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" ומה המסקנה: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ". הם ניצלו את האמון שנתנו להם, כדי לשטוף את מוחו של העם למאוס בארץ חמדה וכפי שכתוב (תהלים-קו) "וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו" וסיפרו להם שהארץ אוכלת יושביה, והכניסה אליה מלאה סכנות. העם הגיב: "וַתִּשָּׂא כָּל-הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת-קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" וזה היה בליל ט' באב ועל הבכייה של חינם, ה' קבע בכיה לדורות וכפי שהעם עצמו מעיד עליו: "אחינו המסו את לבבנו".
עוון חמור מאוד הוא להוריד מורל לאדם וכל שכן לעם, דוגמא נוספת אנו מוצאים במגילת רות, בה מסופר שבתקופה קשה לעם ישראל שהיה שרוי ברעב, אלימלך שהיה עשיר ולפי מדרש רבה היה מסוגל לספק מזון לעם במשך 10 שנים, ובמקום זה הוא ברח מהפחד שירד מנכסיו. "וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי". ובהמשך מסופר שירד מנכסיו ומת אלימלך וגם בניו מתו אחריו.
המדרש שואל: "לָמָּה נֶעֱנַשׁ אֱלִימֶלֶךְ? עַל יְדֵי שֶׁהִפִּיל לִבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם" ומובא שם משל שהעם סמך על אלימלך שבשעת צרה יעזור לעם, וכשברח הפיל את לבבות העם שפשוט נשברו מהמעשה שעשה.
הגמרא מספרת על ר"ע שהיו לו 24 אלף תלמידים וכולם מתו. נתאר לעצמנו אדם זקן שמפעל חייו נהרס מול עיניו והוא צריך לדאוג ליתומים ואלמנות של תלמידיו שמתו. יכל ר"ע להבין את הרמז מלמעלה, שכאלו תלמידים לא רצויים לפני ה' וללכת לפנסיה. אבל הגמרא מספרת שר"ע לא ויתר, הוא הבין שיש לעבוד על האיכות ולא על הכמות, ובנה 5 תלמידים אלופים, שמהם יצא כל התורה שבעל פה שאנו לומדים היום.
דוגמא נפלאה אנו רואים אצל יעקב אבינו, בימי האבות הקדושים היה מנהג שנשים קוראות שמות לילדיהם וכפי שרואים גם בשמות השבטים. התורה מספרת שיעקב אהב את אשתו רחל מכל נשיו, והיא הייתה עקרה הרבה שנים, וכשנולד לה הבן הראשון, קראה לו בשם יוסף "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר" ואכן זכתה לבן נוסף ובלידתו נפטרה והספיקה לקרוא לו בֶּן אוֹנִי, "וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא־לוֹ בִנְיָמִין" ולכאורה, למה שינה יעקב ממשאלתה האחרונה של אשתו האהובה שנתנה לו שם 'בן אוני'? רש"י מסביר 'בן צערי' שהרי על ידי לידתו מתה. והרמב"ן מבאר- ואביו עשה מן אוני הכח ולכן קרא אותו בנימין "בן-הכח" כי החוזק הוא בימין, ולכך קראו 'בן הכח' או 'בן החוזק', כי הימין בו הגבורה וההצלחה "יְמִין ה' רוֹמֵמָה יְמִין ה' עוֹשָה חָיל". יעקב לא היה מוכן שבנו כשיגדל תמיד יחשוב שהוא הסיבה למיתת אימו וכפי שהשם שלו בן עוני היה אמור להעיד. ולהיפך, עם כל הכאב קרא לו בנימין בן הכח. כמה חשוב לחיות ולשמור על מורל במשפחה ובסביבה.
ומעניין, כלב בן יפונה ניסה לחזק ולהרים מורל בעם "וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" ולמרות שלא הצליח וכולם נענשו בעונש חמור אבל על הניסיון שניסו כלב ויהושע קיבלו שכר גדול. והמסר הוא- עיקר ההצלחה בחיים האישיים והכלליים תלוי במורל גבוה ובאמונה בצדקת הדרך. הנביא יחזקאל אומר: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי". לא להתרגש מנפילות ומעידות, "נֶצַח יִשְרָאֵל לֹא יְשַקֵר".
ה' יזכנו להיות תמיד עם אמונה ומורל גבוה "עם ישראל חי" וביחד ננצח אמן.
