בשיא אירועי ההדלקה בהר מירון בליל ל"ג בעומר, ירד המשחית ולקח 45 קורבנות מהמובחרים שבמובחרים אל בית עולמם. כל אחד מהם הוא יחיד ומיוחד שהגיע במסירות נפש להתפלל על קבר הרשב"י בליל ההילולא* את מה שהתרחש ב'מסדרון המוות' באותו לילה נורא, יחקרו לעומק בתקופה הקרובה, אך למשפחות הנספים זה כבר לא ישנה דבר, מאות אנשים איבדו את יקיריהם והצטרפו למעגל השכול והאבל* משפחת מסטורוב מהעיר רמלה איבדה באסון את בנה יוסף ז"ל שהיה עילוי וגדול בתורה שרק רצה ללמוד בקדושה ובטהרה ליד הציון הקדוש למשך כל הלילה* דודו של יוסף, ומי שזיהה את גופתו, מספר על האישיות המיוחדת של אחיינו האהוב, ועל הרגעים הקשים במכון לרפואה משפטית

צילום: פוטו נסים

חגיגות ל"ג בעומר בכל הארץ ובהילולת הרשב"י בהר מירון נקטעו באבחה אחת עת אסון נורא נפל על החוגגים ועל עם ישראל כולו. סמוך לשעה אחת בלילה, בעקבות מחדל חמור של האחראיים, נדחסו במסדרון אחד מאות בני אדם. קצה המסדרון היה חסום על ידי שוטרים שלא נתנו לקהל לעבור בעוד עוד ועוד חוגגים נכנסים למעלה המסדרון על מנת לעבור דרכו ממתחם ההדלקות אל עבר קבר הרשב"י. ככל שעבר הזמן, החלו זעקות השבר להישמע ואנשים החלו להרגיש כי רק פסע עומד בינם לבים איבוד הכרה ומוות ח"ו.  עד לרגע זה, לא ברור מה גרם להחלטה האומללה של המשטרה לחסום  את קצה המסדרון ולא לאפשר לחוגגים לעבור. במח"ש פתחו בבדיקה שנמשכת עד לרגע זה, חוקרים של מחש עלו להר מירון כדי לראות את הזירה ולאסוף ממצאים. במח"ש בודקים רק את הפן המשטרתי כרגע חוקרי המחלקה לחקירות שוטרים אוספים מצלמות ומסמכים. במידה ובמח"ש יעלה חשד לפלילים, שוטרים וקצינים יזומנו לחקירות. מי שעומד בראש צוות הבדיקה הוא ראש ענף החקירות במח"ש ניצב משנה סלמאן איברהים, בשלב הזה בודקים את מידת אחריות מפקדי מחוז צפון לאסון הקשה.

ההשערות בנוגע לנסיבות האסון הכבד ממשיכות לעלות. על פי כמה נוכחים בליל ל"ג בעומר במירון, הגורם שיצר את הלחץ האנושי והמפולת שאחריו היה אירוע לבבי של אחד מהמתפללים מהשורה הראשונה שאיבד הכרה והתמוטט. על פי עדויות של מספר ניצולים מהאירוע אף אחד לא היה במעבר גם לא השוטרים בזמן הירידה של ההמון. הם היו בחלק התחתון של המתחם.

‏על פי אותו דיווח, מתפלל מהשורה הראשונה לקה באירוע לבבי, בשלב הזה הנוכחים צועקים לשוטרים ולחובשים לעזרה ומנסים להרים אותו תוך שהם עוצרים את ההמון. זה יוצר את הקריסה. על פי אותה עדות השוטרים מנסים למנוע מההמון לדרוס אותו ואז חוסמים חלק מהמסדרון. הגרסה הזאת מנסה להסביר את עניין הקריסה והמחסומים. על פי טענות אחרות שנשמעו בימים האחרונים, החליקו רבים על הגשר המשופע שהיה לח ורטוב שכולו ממתכת ובכך גרמו לנפילת האנשים ויצירת המפולת הקטלנית.

.

כמו תרנגולות

"הייתי במרחק מטר מהגדר, הצפיפות של האנשים כיווצה לי את הבטן והיה ממש בלתי אפשרי לנשום", שיתף צבי כהן תלמיד ישיבת פוניבז' שנפצע באירוע וחברו של משה בן שלום ז"ל שנהרג. "הרגשתי, שהנשימה שלי נגמרת סופית, היו לי קשיי נשימה והייתה לי עמימות בגרון. הייתי מאוד חלש, מד"א פינו אותי. השאירו אותי להשגחה של כמה שעות".

כהן ניסה לתאר את הצפיפות והדוחק הרב שהייתה במקום: "זה לא היה דוחק, אנשים היו מכווצים כמו מאה תרנגולות בתוך מקום לעשר. אנשים העיפו את הכובעים שלהם כי הכובעים גרמו לחניקה של האנשים מאחוריהם, היו אנשים שמתו בעמידה. הירידה הייתה כל כך תלולה שהאנשים מאחוריי, לא היו מאחוריי אלא מעליי. זה כיווץ לי את כל הגוף ברמה שכלי הנשימה התכווצו ונפגעו. חבר שלי עמד מטר לפניי על הגדר, לא ראיתי אותו בשעת המעשה, לא ראיתי כלום. זה היה חוסר אונים מוחלט. הרגשתי כאילו בן אדם מכניס אותי מתחת לבריכה למשך 10 דקות ולא נותן לי לצאת מהמים".

"כשאנשים הבינו שלמטה לא הולך להשתחרר התחילו לעלות חזרה למעלה וכך לאט לאט השתחרר. מישהו צעק למעלה לאנשים לחזור למתחם ההדלקה וכך זה השתחרר. ברגע שהשתחרר ברחתי כל עוד נפשי בי למרות שלא היו בי כוחות. וכשהתחלתי לחזור לעצמי, הנשימה התחילה לחזור, הלכתי לחפש את אח שלי. באתי למקום מהצד השני, חיפשתי אותו בכל מקום ומצאתי אותו. ברגע שמצאתי אותו נפלתי על הרצפה, נגמר לי הכוח".

מפקד מחוז הצפון והמ]פכ"ל בסיור באזור האסון. צילום: דוברות המשטרה

מראות שלא ישכחו

אבי ביסמוט, המשמש חובש באיחוד הצלה והיה בזירת האירוע ברגעים הדרמטיים סיפר: "זה התחיל כמו עוד ערב סטנדרטי, נסעתי למירון וההתרגשות אחזה בי מלראות את כל עם ישראל עולה להילולת הרשב"י. אחרי נסיעה קצרה ירדתי מהאוטובוס ובחצות התחלתי משמרת לילה. תוך כדי ההכנות למשמרת, נשמעו צעקות לסיוע ממכשיר הקשר. המשפט היחיד שהצלחתי לשמוע זה 'קרס מבנה, יש עשרות פצועים'. יצאנו לשם בריצה כששוטרים מפלסים לנו את הדרך".

"הייתי מהראשונים שהגיעו לזירה ולא האמנתי למראה עיניי", סיפר ביסמוט. "קבוצה של עשרות אנשים וביניהם ילדים קטנים שוכבים אחד על השני, חלקם בשקט, חלקם מנסים לנשום אוויר. הבנתי שלא אצליח להוציא אותם לבד וזעקתי לחברים שלי שיעזרו לי להוציא אנשים. בינתיים פתחתי נתיב אוויר לכל הפצועים שראיתי, בניסיון למנוע מהם להמשיך להיחנק".

"התחלנו להוציא מבוגרים וילדים. חלקם חיים וחלקם לא, צרחתי לשוטרים ולחובשים שיבואו לתת יד ונוציא יחד את הפצועים. הצלחנו להיחלץ הרבה אנשים והעברתי אותם להמשך טיפול במרפאה הצמודה. אחרי שהגיעו מספיק כוננים, לקחתי ילד כבן 16 והבטחתי לעצמי שלא אעזוב אותו עד לבית החולים. לצערי הילד היה בלי דופק, עשיתי פעולות החייאה ופינינו אותו לבית החולים. שם הרופא הודיע לי: אין מה לעשות, תשכיבו אותו באגף המתים".

ביסמוט שיתף בתחושות הקשות שליוו אותו באירוע: "הייתי בהחייאות ובאירועים קשים, אבל תחושת חוסר האונים שהייתה שם – קשה מנשוא. מתוך הר האנשים שמעתי אבא צועק לי 'תעזור לי, הילד שלי נעלם', עוד ועוד קריאות, אני מנסה להגיע ולא מצליח לעזור לכולם. כשקיבלתי את הקריאה הראשונה לא האמנתי שזה הסתיים בעשרות הרוגים".

"אני בזק"א חמש שנים, אני מטפל באירועים קשים אבל מעולם לא חוויתי מצב של 40 הנשמות ברגע", סיפר אליעזר סמט, מתנדב זק"א שהיה בזירה. "אנחנו רצים מפצוע לפצוע וברקע נשמעות זעקות. אזרחים שהיו במקום סחבו את הפצועים עד לנקודת הריכוז של מד"א. פתאום נהיה שקט. עוד איקס שמסמנים על הרצפה ועוד איקס. הנחתי את ההרוגים בצד כדי שאנשים לא ידרכו עליהם"

משלחת הקונגרס בראשות הרבנים שליט"א בביקור הניחומים אצל משפחת מסטורוב

סמט שיתף בכאוס שהיה במקום רגעים לאחר האסון: "בהתחלה אף אחד לא הבין בכלל מה קורה. הורדנו את ההרוגים לנקודת ריכוז חללים. אנשים לא הבינו מה קורה. ראיתי 15 החייאות בבת אחת ופתאום אני רואה ילד ללא רוח חיים. ברקע נשמעים ללא הפסקה צלצולי טלפון מתוך השקיות שלנו של ההרוגים, זה היה אכזרי ומטורף. יותר משמונה שעות הייתי בשטח, טיפלנו בהם יחד עם המז"פ. פתאום ניגש אליי אבא אחד שעמד ובכה. חיבקתי אותו ואמרתי לו 'תהיה חזק, יכול להיות שהבן שלך נמצא בין הפצועים', למרות שאני כבר זיהיתי את פרטיו. התפללנו יחד שאולי עוד נמצא אותו. אי אפשר לעכל דבר כזה: אנשים הגיע לשמוח במירון ובסופו של דבר יצאו בשקיות".

העדה הבוכרית אבלה

בין הנספים באסון מירון, הוא הנער יוסף מסטורוב ז"ל, בן למשפחת מסטורוב המפוארת מהעיר רמלה. סגן ראש העיר רמלה, מר אבהרם דז'ורייב הספיד את יוסף ז"ל וכתב: "הנער המתוק והמובחר, מלאך, צדיק , בן ונכד למשפחה נפלאה, כמה נועם ושמחה הוא שידר בנוכחותו, זכיתי להכיר אותו, צפיתי לו עתיד גדול.

יוסף מסטורוב הצדיק ז"ל , אחד ההרוגים באסון מירון, היה מתפלל איתנו בבית כנסת "שבת אחים גם יחד" , בנו של הרב היקר, המסור והעניו ברוך מסטורוב שמזכה רבים ומעביר שיעורי תורה בבית הכנסת, האמא מאיה בלנית במקווה השכונתי ועובדת עיריית רמלה, נכד של חברנו היקר הסבא יונה מינגוב , איש חסד אהוב שזכה להכניס ספר תורה לבית הכנסת ואחד מעמודי התווך של קהילת "שבת אחים גם יחד". אין לי ספק שהאבידה הקשה והגדולה הזו , ביום כזה , מחייבת את כולנו לחשבון נפש. יוסף היקר ואהוב , תנוח על משכבך בשלום, כולנו עצובים. , מזועזעים ומתגעגעים אליך מאוד.

אריה מניגוב, הוא דוד של יוסף מסטורוב ז"ל. הוא ומשפחתו מתגוררים מזה שנים בסמכות למשפחתו של יוסף. "היה לנו קשר מאוד קרוב ויוסף היה בשבילי כמו בן ממש" אומר אריה בדמעות ל'מנורה'.

מגדל של אור

ספר לנו קצת על המשפחה של יוסף ז"ל.

"אביו של יוסף, יבדל"א הרב ברוך מסטורוב הוא אברך כולל בעיר רמלה. הוא מוכר על ידי כל בני הקהילה הבוכרית כאיש שעוסק בצרכי ציבור באמונה. אדם ישר והגון שפיו וליבו שווים. הרב ברוך אף מוסר שיעור שבועי בבית הכנסת 'שבת אחים גם יחד' של בני העדה הבוכרית ברמלה. האם, מאיה גם היא עוסקת במצוות כבלנית בשעות הערב במקווה השכונתי ברמלה. בשעות היום היא עובדת בצוות הנדסי מטעם עיריית רמלה. אלו ההורים היקרים של יוסף ז"ל שהקנו לא את הערכים הטובים והישרים עליהם גדל".

איזה סוג ילד היה יוסף ז"ל?

"כילד, יוסף היה ילד שקט ומופנם. לא היה בולט בחברה ובמשפחה. המהפך באישיות שלו החל כאשר הוא החל לגדול והפך לנער. מאז האישיות שלו התפתחה והוא קיבל הרבה ביטחון. בכל פעם שהיית רואה אותו, הוא ידע לפרגן ולתת את המילה הטובה בזמן הנכון ובמקום הנכון. הפנים שלו היו מאירות תמיד וכולו היה אהבה אחת גדולה. הוא לא ידה מה זה רוע או כעס, רק רוך וטוב היו בו. הוא שידר לכל מי שסביבו אווירה חיובית כל הזמן. פשוט היה תענוג צרוף להיות בסביבה שלו. יוסף היה 'פריק' של שמחות ואירועים משפחתיים. הוא היה 'מסמר הערב' באירועים הללו והיה שמח ורוקד ללא הפסקה. הוא תמיד אמר לכולם שהוא רוקד בשמחות של כולם והוא מצפה שבחתונה שלו כולם ירקדו וישמחו לפחות כמוהו… כמה חבל שאת החוב שלנו כלפיו לא נוכל לשלם לעולם" אומר הדוד אריה בדמעות.

גם בתחום הלימודי, התעלה יוסף עוד ועוד לאורך שנות חייו. "יוסף היה ברמה לימודית גבוהה מאוד. הוא התברג בישיבה אשכנזית ליטאית נחשבת מאוד והיה שם לאחד מטובי הבחורים. ראינו את זה בלוויה כשבאו שלושה אוטובוסים מלאים של בחורי הישיבה שלו, שבכו בכי תמרורים על חברם המצוין שהלך מהם בדמי ימיו. גם לאחר שהמשפחה עזבה את חלקת הקבר לאחר מסע הלוויה, הם לא עזבו את המקום למשך שעה ארוכה. הוא היה המצטיין  שבחבורה. זה גם בא לידי ביטוי באירועי הלילה הנורא במירון. חבריו, שנסעו עימו למירון מספרים שהוא נורא התרגש מהנסיעה ואמר להם שהוא מעוניין ללמוד לאורך כל הלילה על הציון הקדוש של רשב"י עד לתפילת השחר בנץ החמה ולהספיק לחזור לישיבה שלו עד לכניסת השבת. כשלפני כן הוא רוצה לטבול במקווה. העיניים שלו היו נוצצות מהנסיעה הזו, כך מספרים חבריו. אימו ניסתה לשאול אותו על הנסיעה, הוא השיב לה שהוא מרגיש שהוא חייב להיות שם ולהתפלל על משפחתו ועל עם ישראל".

#רצה ללמוד כל הלילה

איך הוא נקלע למסדרון המוות?

"מה שקרה זה, שחבריו מהישיבה שהיו איתו בדבוקה אחת, פרשו ממנו באיזשהו שלב של הלילה כשהוא נשאר ללמוד בתוך מבנה קבר הרשב"י כמו שרצה לעשות. שהרי הוא בא לשם במטרה אחת בלבד, ללמוד תורה כל הלילה על הציון הקדוש של התנא האלוקי. לאחר קצת זמן, הוא אכן נקלע למסדרון המוות הנורא הזה. אנחנו לא יודעים לומר במדויק איך הוא הגיע לשם".

שתף אותנו בחוויה הקשה של המשפחה ברגעים הכואבים של יום חמישי בלילה ושישי

"באמצע הלילה התחילו להגיע ידיעות על אסון נורא שהתרחש בקבר הרשב"י. מיד אמא של יוסף התחילה לנסות להשיג אותו בטלפון, אך לא היה מענה. היא ניסתה שוב ושוב ושוב, אך אף אחד לא הרים את הטלפון בצד השני. כאשר הבינו שבנם יכול להיות מבין הנפגעים באירוע, ההורים החלו ליצור קשר עם בתי החולים השונים ומוקדי החירום. כך, לאורך שעות הבוקר המוקדמות ועד לשעה 13:00 בצהריים של יום שישי, היתה למשפחה שלנו תקווה שיוסף נמצא בין החיים והוא מטופל באחד מבתי החולים. בשעה 13:00 התייצבו בבית שוטרי משטרת ישראל, והמליצו להורים להתפנות למכון לרפואה משפטית באבו כביר, על מנת לבדוק אם בנם נמצא בין אלו ששילמו בחייהם באסון הנורא. מיד לקחתי איתי את האבא של יוסף ויצאנו לאבו כביר.

רגעים בלתי נתפסים

שמענו על כאוס ואווירה קשה שם, תוכל לשתף אותנו?

אריה מניגוב שיחי'

"מה שהיה שם, זה שהיו עשרות אנשים שבאו כדי לזהות את  יקיריהם. לאחר שהמתנו מעט, קיבלנו תמונות שעל פיהן ידענו לזהות שאכן יש סיכוי גבוה שיוסף שלנו ז"ל נמצא בין ההרוגים. לאחר המתנה של כמה שעות טובות, נכנסו פנימה אל המכון עצמו ושם, ראינו את הנורא מכל. יוסף האהוב והמתוק שוכב ללא זיע על מיטה. אלו היו רגעים קשים מנשוא שלא הייתי מאחל לאף אדם לעבור אותם. אלו היו רגעים בלתי נתפסים. כאן הבנו באופן סופי שיוסף כבר אינו בין החיים. כיוון שהזמן כבר היה פחות שעה לפני כניסת השבת, יצרנו קשר עם הרב יעקב אבוחצירא, שהורה לנו להמתין עם עריכת הלוויה עד למוצאי השבת. עברה עלינו שבת מאוד קשה, הלב סירב להאמין שיוסף כבר לא איתנו".

במוצאי השבת התקיימה הלוויתו של יוסף ז"ל שנטמן בבית העלמין החדש ברמלה. בהלוויה השתתפו מאות רבות של אנשים ונשים. אישי ציבור ורבנים. סגן ראש העיר רמלה אברהם דז'ורייב השתתף גם הוא בלוויה כמו גם מנכ"ל קונגרס יהודי בוכרה הרב יהודה בלוי. נציגים מכלל הקשת הישראלית הגיעו להשתתף בלוויה, כולל כאלו שלא היכרו את יוסף ומשפחתו ובאו להזדהות עם האבל. במהלך ההלוויה קרא האב הרב ברוך בדמעות שליש לקהל ולעם ישראל להתחזק באהבת ישראל ובאחדות העם. עוד אמר """חלמנו לראות אותו מתחת לחופה, היה לנו חלום לראות אותו עם אחיו ואחיותיו. הוא אמר לי 'אני הולך למירון', שאלתי אותו – 'מה אתה צריך ללכת לשם?'. הוא ענה לי 'אבא, אני רוצה להתפלל כל הלילה ואז אחזור לישיבה'. אני יודע שעכשיו הוא לומד למעלה". סיים בבכי קורע לב.

המשפחה יושבת שבעה בביתה ברחוב חיים בן עטר 13 בעיר רמלה. ביום שני הגיעה משלחת מכובדת מטעם קונגרס יהוד בוכרה להביע תנחומים למשפחה הכאובה. בראשות המשלחת עמד הרב זבדיה כהן שליט"א, אב"ד העדה הבוכרית. מנכ"ל קונגרס יהודי בוכרה הרב יהודה בלוי ומזכ"ל איגוד הרבנים הרב יצחק שמלוב. המשלחת הביעה את השתתפותם המלאה של כל בני העדה הבוכרית בצער המשפחה. כמו גם העבירו דברי ניחומים מנשיא הקונגרס מר לב לבייב.

עיתון 'מנורה' שולח תנחומים כנים למשפחת מסטורוב. 'המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.

Leave a Reply

Your email address will not be published.