ימים ספורים לאחר הפסקת האש וסיום מבצע ‘שומר החומות’ השקט הנשמר ביישובי הדרום ועוטף עזה נראה מתוח מתמיד* גם בערים המעורבות בישראל שספגו מכה קשה בדמות התפרעויות ואלימות מצד האוכלוסייה הערבית השקט והסדר חוזרים לשלוט אבל האווירה עדיין מתוחה* בראיון מיוחד ל’מנורה’ מעדכן מר רפי יקותיאל, המשנה לראש העיר לוד את המצב בשטח ואת הפעולות שיינקטו על מנת לשמור על השקט לטווח ארוך

למרות סיומו של מבצע “שומר החומות” ושקט יחסי בערים המעורבות בישראל, האווירה בלוד נותרה מתוחה. מתוך כ-800 שוטרים ולוחמי מג”ב שהוצבו בעיר, כ-450 נותרו בשטח נכון להיום.

“עיקר הכוחות שעזבו את העיר נותבו למחוז ירושלים, ושלוש פלוגות מג”ב הוחזרו בשבוע שעבר לאיו”ש בשל הירידה החדה באירועי האלימות בעיר”, אומר גורם במערכת אכיפת החוק. “השוטרים עדיין עם האצבע על הדופק, ראינו שסוף השבוע האחרון עבר בשקט באופן יחסי”.

רפי יקותיאל
מר רפי יקותיאל המשנה לראש העיר לוד

מי שנשארו בעיר, הם מתנדבי ‘השומר החדש’ שהחל מתחילת המתקפות כנגד יהודי העיר ועד לימים אלו, נמצאים בשטח על מנת להגביר נוכחות ברחובות העיר ולהבטיח את בטחונם של כלל התושבים.

גל עמיר, ש”ש בשומר החדש, היה מבין המתנדבים שהגיעו לאזור, סיפר: “למרות שזה אזור קרב, זה איפה שצריך אותנו, בסופו של דבר באנו גם לתמוך בקהילה, גם לתמוך באנשים שזה מפחיד אותם, גם אותי זה מפחיד אבל ביחד יש לנו הרבה יותר כוח”.

הילדים לא בטוחים

מר רפי יקותיאל, המשנה לראש העיר לוד ובן העדה הבוכרית, סיפר ל’מנורה’ על המצב כרגע בלוד ועל התכניות לעתיד אל עבר ימים שקטים יותר. “לפני כשבועיים קיבלנו את הפרעות בעיר לוד בהפתעה גמורה. ביומיים הראשונים הפורעים השתלטו על כל הרחובות העיר העתיקה של לוד. המשטרה לא היתה ערוכה לזה ובמשך יומיים התושבים של העיר לוד היו חסרי אונים מבלי שהם באמת זכו להגנה וביטחון. ארחים שהתקשרו למשטרה פשוט לא זכו למענה.  אחרי יומיים כל המדינה הבינה שהעיר לוד נמצאת במצוקה אמיתית וצריך לעזור לה. החלה תנועה של יהודים מכל מיני ארגונים על מנת לשמור על הסדר בעיר. הכניסה שלהם לעיר הכעיסה את הציבור הערבי שטענו שהם ‘מתנחלים’ שבאו להפריע לסדר. במקביל נכנסו לעיר כוחות מאסיביים של משטרה ומג”ב שהחלו לטפל בפרעות בעיר”.

כאשר אני שואל את מר יקותיאל האם יש שיתוף פעולה מצידם של נבחרי הציבור הערביים הוא עונה:  “אני יוכל לומר שכרגע יש אפס שיתוף פעולה מהצד הערבי של חברי מועצת העיר. הם לא הופיעו לישיבה שערך המפכ”ל עם כלל הגורמים בעיר וזה חבל. אני פוגש תושבים ערביים ברחוב שאומרים לי שהם לא קשורים לכל מה שמתחולל והם רק רוצים לחיות בצורה שלווה בעיר לוד. אני חושב שיותר מתשעים וחמישה אחוזים מתושבי לוד הערבים הם נורמטיביים, אבל הקומץ האלים הצליח לתת את הטון בשבועות האחרונים. נכון לרגע זה יש רגיעה בעיר ברוך ה’. יש כמה שכונות בודדות ששם עדיין נמצאים כוחות ביטחון בנוכחות כבדה על מנת לשמור על הסדר. ביום ראשון חזרו כל מוסדות החינוך לשגרת לימודים אבל מה שקרה זה שהילדים בבתי הספר לא נמצאים תחת אבטחה מספקת שתבטיח את הביטחון של הילדים ועל זה אנחנו נלחמים כעת”. מסיים מר יקותיאל.

בצה”ל מודים: ההסדרה כשלה

השקט המתוח ששורר בעוטף עזה מאז הפסקת האש מרמז אולי על החלק החשוב ביותר בהקשר לעתיד הקרוב והרחוק בתולדות הסבבים מרצועת עזה, שהחל ביום שני השבוע, עת נפגש שר הביטחון בני גנץ עם הרמטכ”ל אביב כוכבי לאחר שזה סיים הערכת מצב וגיבוש עמדה באשר למדיניות ישראל ביום שאחרי מבצע “שומר החומות”.

נושא הליך ההסדרה מול הרצועה והאפשרות שהכּנסת תוסיף לאפשר את הכְנסת מיליוני הדולרים מקטאר הישר לידיים של חמאס (והם ככל הנראה ישתמשו בכסף להתעצמות מחודשת), עלו בשיחה של שר הביטחון עם הכתבים הצבאיים ביום ראשון: “הגיע תורו של המעשה המדיני. הרעיון העליון צריך להיות שלא חוזרים למצב כמו שהיה בערב המבצע. מה שהיה הוא לא מה שיהיה, לא בתחום הביטחוני, וצריך שלא יהיה כך בתחום המדיני”.

גם בצה”ל מודים שההסדרה כשלה, אולם עדיין אפשר להשתמש בה כמנוף לחץ על ארגון הטרור בעזה, וזאת לאחר שחמאס באמת יבין את המכה הקשה שספג.

הטענה העיקרית של גנץ היא שחמאס לא צריך להיות חלק מההליך, וכל נושא ההסדרה צריך לעבור דרך הרשות הפלסטינית. כלומר, התעלמות והחלשה של חמאס לצד הכרה וחיזוק אבו מאזן בעזה. “ננהיג מדיניות מחזקת רש”פ”, אמר גנץ בנושא, ולשאלת אתר מקור ראשון האם ראש הממשלה איתו באותה עמדה זה ענה גנץ: “זו עמדתי. אני לא חושב שראש הממשלה חושב כמוני”.

במצב בו שני ראשי מערכת הביטחון הגדולים בישראל לא מסכימים – צה”ל נכנס לתמונה, ובמקרה הזה גם המל”ל, כיוון שהעומד בראש המל”ל הוא איש הקשר של ישראל לעזה. מאיר בן־שבת הוכיח כבר בעבר שעמדתו חזקה יותר משל שרי הביטחון: אביגדור ליברמן, למשל, ספג תבוסה בקבינט מצד בן־שבת, עת החליט לסגור את החמצן הראשי לעזה, ובן־שבת חזר בו.

בסופו של דבר הקבינט יצביע לעמדה אחת, וככל הנראה יאמץ את עמדתו של ראש הממשלה והמל”ל. בניגוד לעמדתו של גנץ, כדי שנתניהו יחזיר את הרשות הפלסטינית להיות שחקנית מרכזית בהליך צריך לקרות אירוע דרמטי. ובכל זאת, מהפכים פוליטיים יכולים גם הם לשנות את המצב.

חילוקי הדעות בדרג הגבוה מעלים את השאלה כיצד תגיב ישראל אם יִשנה הטרור מרצועת עזה מחר בבוקר, חלילה. “נאמץ מדיניות פעולה מבצעית בוחנת, תקיפה מאוד. וגם אם נידרש למערכות עוקבות לא נחשוש מהן בכל מה שקשור בירי או כל מה שפוגע בביטחון או בריבונות שלנו”, אמר בני גנץ, אבל לא התכוון. כי מיד לאחר המשפט הנחרץ הזה הוא הבהיר כי “ישראל תגיב בזמן שלה ובעוצמה שנוח לה”. במילים אחרות התשובה היא שלא תהיה תגובה. ובמילים יותר ברורות אמר גנץ שהוא “לא מתחייב עכשיו שכל כל רקטה ובלון שיפלו בשעה 3:00 בבוקר – אתקוף בהכרח ב-4:00. יכול להיות שאתקוף בזמנים שנוחים לי”. כלומר בניינים לא יופגזו בעזה אחרי שיגורים, ואם עד היום נראתה תגובה צבאית מסוימת, לא בטוח שנראה כזו בפעם הבאה שישוגר טיל לעוטף.

Leave a Reply

Your email address will not be published.