רק ירושלים
אין בוכרי בירושלים שלא מכיר את מר יעקב מושייחוב, כיו"ר קונגרס יהודי בוכרה בירושלים הוא דואג במרוצת השנים לכל בעיה ומציאת פתרון בקהילה הבוכרית בעיר, את נדיבותו הרבה ורוחב הלב יעידו הירושלמים וגם כאלו שגרים מחוץ לעיר והאמת שהם לא מגזימים בכלל בכל הקשור אליו. לקראת יום ירושלים, טבעי היה לשוחח עימו לראיון מיוחד ולקבל זווית של תושב העיר ופעיל ציבורי. "הגעתי לארץ ב-7 בינואר 1972, נסענו ישר משדה התעופה לירושלים", מתאר מר יעקב מושייחוב וממשיך "קיבלנו דירה במבשרת ציון, בה גרנו כשנה, שם למדנו באולפן את השפה העברית ולאחר מכן עברנו להתגורר בדירת סוכנות בשכונת 'רוממה' בירושלים".
למה הגעתם דווקא לירושלים, היו לכם אפשרויות אחרות?
"אפילו ברכבת, כשהגענו לווינה ב-1 בינואר, הציעו לנו לנסוע לערים אחרות בארה"ב או בגרמניה. הרבה אנשים המשיכו לאמריקה. אבל אבא שלי אמר: "רק ירושלים". אבא שלי, אהרון ג'ורא היה וטרן מלחמת העולם השנייה במהלכה הוא נפצע וקיבל אותות שבח על תפקודו במהלך הקרבות, הוא הבין מה הכי חשוב לו בחיים ולכן עמד בדעתו -'רק ירושלים'. הייתה לנו משפחה במרכז ורבים ייעצו לנו לעבור לנתניה או בת ים, שם התנאים עשויים להיות טובים יותר. אבל אבא התעקש ונשאר איתן בדעתו, רק ירושלים!"
לאורך השנים היה מאתגר מאוד לגור בירושלים, איך היית מגדיר את ההתמודדות של תושב ירושלים?
"כמעט כל חיי גרתי בירושלים, המשפחה החליפה את טשקנט בירושלים. אומרים שירושלים היא לא העיר הכי רגועה וזה נכון, יש פיגועים והיו תקופות קשות כמו האינתיפאדה לדוגמה, שהיה ממש מסוכן להסתובב ברחובות, אבל איפה היהודים בטוחים עכשיו? באיזה מקום בארץ או בעולם? למרות כל האירועים והמתיחויות יהודים יכולים להרגיש בטוחים בירושלים. הקליניקה שלי ממוקמת במרכז העיר במדרחוב בן יהודה, סמוך אלינו היה אחד הפיגועים הגדולים והמזעזעים שידעה המדינה, מחבל מתאבד בפיצריית סבארו, ממש בלב ליבה של מרכז העיר ובמרחק מטרים ממקום העבודה שלי. רצנו לשם ועזרנו בפינוי של הפצועים, צלם ישראלי שידר ממקום הפיגוע וראו אותי הרבה מכרים ובני משפחה גם מהארץ וגם מחוץ לארץ, והתקשרו לוודא שאני בסדר". נזכר מושייחוב ומתאר מקרה נוסף בו נאלץ להתמודד מול אירוע טרור אחר בעיר "אני בעצמי נאלצתי לעמוד פנים אל פנים עם מחבל חמוש כמה חודשים קודם לכן, הוא ירה בעוברים ושבים ברחוב המרכזי סמוך לחנות הספורט ברחוב קינג ג'ורג'. הוצאתי את האקדח שלי. הרגעים האלה, כששנינו היינו חמושים והסתכלנו אחד על השני נראו כמו נצח. משם הוא רץ לרחוב יפו, ככל הנראה למחבל אזלה התחמושת, אנשים רבים עמדו לידי, כיוונתי אליו את האקדח, הוא הביט בי תוך שהוא אוחז רימון בידו. באותו הרגע בעל החנות שאני מכיר היטב יצא מהחנות אחוז בפאניקה. חששתי לפגוע בו והחלטתי לחכות עוד רגע. שוטר שהגיע מאחורי המחבל נטרל אותו".
לא חששת לגדל ילדים ולנסוע כל יום למרכז העיר באותה התקופה?
"לחיות כאן בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט, זו לא רק בחירה, זו שליחות. אנחנו מבינים שכל יום חדש יכול להביא איתו אתגרים חדשים, אבל זה לא עוצר אותנו. אני גאה לחיות בעיר הקודש הזו שחשיבותה הדתית והלאומית ייחודית כל כך לכל העם היהודי. ירושלים מסמלת את אחדותנו, ההיסטוריה שלנו ועתידנו. אנחנו כאן כדי להישאר ולהגן על הבית שלנו. הייתי אומר שירושלים היא לא רק עיר, אלא סמל לתקווה ואמונה לכל העם היהודי. לחיות כאן פירושו להיות חלק ממשהו גדול מאיתנו. זו הזדמנות בכל יום להרגיש מחוברים לאבותינו ולהיסטוריה שלנו. וכן, זה יכול להיות קשה, אבל זה גם חשוב ומיוחד. כפי שאמר הרבי מליובאוויטש, ירושלים היא הלב של העם היהודי ועלינו לדאוג לזה כאילו זה הלב שלנו.
מרחק נגיעה
אתה מכיר היטב את ירושלים, מה המקום האהוב עליך?
"יש לי שני מקומות אהובים, איפה שאני גר ואיפה שאני עובד. אבל שני המקומות האלה מספיק קרובים כדי שאוכל לומר שמרכז העיר ירושלים הוא המקום האהוב עלי".
מרחק של הליכה רגלית?
"כן, אני מרבה ללכת ברגל, במיוחד כשיורד שלג בירושלים. אבל אני צריך רכב, כי בעבודה אני לא יושב במקום אחד, אני נפגש עם לקוחות ורופאים. לכן אני נוסע בעיקר ברכב.
היום ירושלים עמוסה בפיתוח ובפרויקטים רבים בעיר כמו לדוגמה רובע הכניסה לעיר ופרויקט הרכבת הקלה, מאוד קשה להיכנס לעיר עם רכב, לא כך?
"הפכנו לעיר גדולה שבה פקקים הם תופעה נפוצה מאוד כל יום ובכל שעות היום. אני גר בירושלים 52 שנה ואני מכיר את הדרכים טוב אבל בשנים האחרונות ירושלים מתפתחת כל כך מהר שלפעמים אני נוסע למקומות שאני לא מזהה".
איך אתה מרגיש לגבי שינויים כאלה בעיר?
"אני מאמין שפיתוח העיר הוא תהליך בלתי נמנע וחיובי. זוהי עדות לכך שירושלים נותרה מרכז חשוב ומשמעותי לא רק עבור העם היהודי, אלא עבור העולם כולו. כמובן שיש קשיים, אבל חשוב לזכור שכל כביש חדש, כל בלוק חדש הוא צעד קדימה. ירושלים היא עיר עם היסטוריה גדולה ופוטנציאל עצום. עלינו להיות מוכנים לשינוי ולהסתגל לתנאים חדשים".
אומרים שירושלים במשבר דמוגרפי ושיהודים רבים לא רוצים לגור בה. האם לדעתך זה נכון?
"הייתה תקופה שירושלים האטה את ההתפתחות שלה, אבל היום זה לא רלוונטי, די להסתכל על מחירי הדירות שמזנקים פה וכמות המשרדים החדשים שבונים פה. כן, יש הגירה מסוימת בין ערים, אבל זה טבע החיים. בין מכרי, בקרב יהודי בוכרה, לא פגשתי אף אחד שלא רצה לגור בירושלים. אולי אני פשוט נתקל באנשים כאלה, אבל אישית אני לא מרגיש משבר".
מה קושר את הקהילה הבוכרית לירושלים בימים אלו?
"ירושלים היא הלב של עמנו, זה לא היה מקרי שאבי היה כל כך להוט לגור בירושלים. עכשיו אמנם אני מבין את זה טוב יותר, את כל המאמצים של זקני העדה, נכבדיה ומנהיגיה שאספו כספים רבים על מנת לתרום ולחזק את היהודים בירושלים וכן בניית שכונת הבוכרים בעיר. רק חבל שכיום שכונת הבוכרים פחות ופחות קשורה לקהילה שלנו, יש שם מבנים שהורישו לכל יהודי בוכרה, אבל הם מנוהלים על ידי אנשים רחוקים מהקהילה. אני מקווה שקונגרס יהודי בוכרה העולמי ישיב את הדברים למקום הראוי, אני מבין שזו דרך לא פשוטה, אבל הקונגרס כבר הצליח להחזיר את הסדר על כנו בעניין קבורת יהודי בוכרה בבית הקברות בעיר. הקונגרס ביצע ביוזמת מר לב לבייב נשיא הקונגרס עבודות שיקום בבית העלמין היהודי העתיק בהר הזיתים. אני מקווה שנוכל לפתור גם את הנושא הזה".
שליח ציבור
למעלה מעשרים שנה מכהן מר מושייחוב כיו"ר קונגרס יהודי בוכרה בירושלים, זמן שנרתם כמו רבים מבני העדה הבוכרית לקחת חלק ולשמש כחבר נשיאות בקונגרס יהודי בוכרה "עוד לפני כן הייתי מעורב בפעילות ציבורית וטבעי היה שאשתלב בפעילות הקונגרס" אומר מושייחוב וממשיך, "עוד בשנת 1998, קיבלנו את נשיא אוזבקיסטן מר אסלם קרימוב, וחיברתי בין הגורמים השונים על מנת להוציא את הכנס לפועל. ברור שהקונגרס שלנו עדיין לא היה קיים כמבנה ארגוני, אבל הרעיון היה באוויר. ארגנתי מי ישב איפה, הייתי בקשר עם השירותים המיוחדים ושימשתי כמתרגם במהלך כל המפגש. במהלך השנים שמרתי על קשר עם ראשי הערים של ירושלים, תמיד עזרתי בארגון ישיבות הקונגרס בבירה שלנו וכמובן, פעילות הקונגרס בעיר הבירה- טיולים, ערבי מפגש, קונצרטים וכד'".
כמה יהודים בוכרים חיים בירושלים? האם יש אומדן כל שהוא?
"לצערי, אין לנו נתונים מדויקים וזו לא בעיה רק בירושלים. מזמן דרשנו לערוך מפקד אוכלוסין כדי להבין כמה יהודים בוכרים חיים בערי ישראל ובמדינות אחרות, אבל אני מעריך שלפחות 3,000 יהודים בוכרים חיים בירושלים".
איך אתה רואה את עתיד ירושלים לעם היהודי?
"ירושלים תמיד הייתה ותהיה הלב של העם היהודי. העיר הזו היא סמל לאמונה שלנו, להיסטוריה שלנו ולעתיד שלנו. למרות כל הקשיים והאתגרים העומדים בפניה, ירושלים נותרה המרכז הרוחני והתרבותי של יהודים ברחבי העולם. חשוב שנמשיך לפתח ולחזק את עירנו ולשמור על המורשת ההיסטורית והתרבותית שלה. אני מאמין שירושלים תמשיך לצמוח ולשגשג, שתישאר לא רק מרכז דתי, אלא גם מרכז כלכלי, חינוכי ותרבותי. עלינו להיות מאוחדים באהבתנו ובמסירותנו לעיר הגדולה הזו כדי להעבירה לצאצאינו כמקור לגאווה והשראה".
