ביום שבת וראשון יחול ראש השנה שנת תשפ”א בו אנו אומרים בתפילה : “היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם, אם כבנים – רחמנו כרחם אב על הבנים, אם כעבדים – עינינו לך תלויות, עד שתחוננו ותוציא לאור משפטינו קדוש”.

ובהמשך התפלה אנו אומרים :  “על המדינות בו יאמר, איזו לחרב איזו לשלום, איזו לרעב איזו לשבע, ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמוות, מי לא נפקד כהיום הזה!”. הרי לנו, שראש השנה הוא  יום הדין הנורא, שבו נקבעים חייו ומותו של האדם הפרטי, וגורלם  של מדינות שלימות, למלחמה או לשלום, לרעב או לשבע. לחולי או לבריאות.

טבעו של עולם, ביום שיש לאדם משפט החורץ את גורלו לעתיד, הוא מצוי באימה ופחד, בחרדה גדולה, ואכן, בעקבות זאת גם אנו לא אומרים הלל בראש השנה.

מנגד, אנו רואים בדברי רבותינו הפוסקים, מבט שונה על ראש השנה.

בשלחן ערוך (סימן תקצ”ז סעיף א), פסק מרן בזו הלשון: “אוכלים ושותים ושמחים ואין מתענים בראש השנה”. והסביר המשנה ברורה, שאף שהוא יום הדין, מכל מקום המצווה של “ושמחת בחגך”, שייכת גם ביום ראש השנה, שאף הוא בכלל “חג”, וכדברי הפסוק בתהלים, “תקעו בחודש שופר בכסא  ליום חגינו”. וכן בספר נחמיה (פרק ח) נאמר: “אכלו משמנים ושתו ממתקים כי קדוש היום לאדונינו, ואל תעצבו, כי חדות ה’ היא מעוזכם”, ואכן בראש השנה אנו לובשים בגדי חג , אוכלים בשר ושותים יין אוכלים סימנים לשנה טובה דבר שלכאורה לא עולה בקנה אחד עם יום דין ומשפט.

אם כן מתחזקת השאלה: יום ראש השנה, הוא יום הדין או יום חג?

כדי להסביר זאת, עלינו להקדים את דברי הטור (אורח חיים סימן תקפא) שכתב בזו הלשון:

אמר רבי סימון, כתוב “כי מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו כה’ אלוהינו בכל קוראינו אליו” (דברים ד’ ז’). רבי חנינא ורבי יהושע אומרים, איזו אומה כאומה זו (עם ישראל), שיודעת אופייה של אלוהיה מנהגיו ודיניו, שמנהגו של עולם, אדם שיש לו משפט, לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ולא גוזז ציפורניו, לפי שאינו יודע איך יצא גזר דינו, אבל עם ישראל אינם כן, אלא לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם וגוזזים ציפורניהם ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, לפי שיודעים שהקדוש ברוך הוא יעשה להם נס. לפיכך נוהגים להסתפר ולכבס ערב ראש השנה ולהרבות מנות בראש השנה ואין מזכירים חטא ועוון בתפילת ראש השנה.

פירושם של דברים, אדם שיש לו דין אצל שופט בשר ודם, נמצא בדאגה גדולה, שהרי אינו יודע מה יהיה גזר דינו, והדברים אינם תלויים בו, מניין ידע אם יתקבלו טענותיו? האם העדים שיביא יהיו אמינים מספיק כדי לשכנע את השופט בצדקתו? מה יחליט השופט בסופו של דבר?

אבל בבית דינו של הדיין הגדול הקדוש ברוך הוא אין הדבר כן, אלא הכול תלוי באדם עצמו והכל בידו של הנידון לשנות ברגע אחד את גזר דינו ממוות – לחיים, מרעב – לשבע. מחולי – לחיים טובים. וזאת על ידי הכלל הידוע: “ותשובה, ותפילה, וצדקה, מעבירים את רוע הגזירה”. ובאמצעות עיקרי התפילה של ראש השנה, שהם “מלכויות” – שנמליך את הקדוש ברוך הוא עלינו, “זיכרונות”, – שיעלה זיכרוננו לפניו לטובה, “שופרות” – שמיעת קול שופר, וכדברי הרמב”ם בהלכות תשובה (פרק ג’ ה”ד) אע”פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב היא יש בו רמז, כלומר, “עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו מעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם”.

עיקרם של דברים, כל נידון שיש בידו את המתכון וההדרכה מהשופט עצמו היאך לזכות בדין, אומנם יש בו יראה ופחד ביום הדין, כי סוף סוף עומד הוא למשפט, אך בתוך לבו הוא שמח, כיון שיודע שיש בידו הדרכה מהשופט עצמו כיצד לזכות בדין, והכל תלוי בו, ואם יעשה כן מובטח לו שיצא זכאי.

כך עם ישראל בראש השנה, יראים הם מן הדין, אך שמחים, כיון שיודעים את הדרך היאך לזכות בדין אם רק יעשו את הנדרש מהם. הוא אשר אומר דוד המלך בתהילים (פרק ב פסוק יא) “עבדו את ה’ ביראה וגילו ברעדה”, גם גילה וגם רעדה, בראש השנה אין דברים אלו סותרים אחד את השני, אם רק נזכור כי תשובה תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.

העולם כולו בכלל ועם ישראל בפרט עבר השנה שנה קשה של מגיפה וביום ראש השנה הקרב ובא יוכרע הדין מה יהיה בשנה הקרובה נתפלל כולנו מעומק הלב ” אבינו מלכנו מנע מגיפה מנחלתך” ושלח רפואה שלימה לכל חולי עמך ישראל בארץ ובעולם.

“ובספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וישועה ונחמה וגזרות טובות ניזכר ונכתב לפניך אנחנו וכל עמך ישראל לחיים טובים ולשלום”.

שנה טובה ומבורכת!

הרב זבדיה כהן

אב”ד העדה הבוכרית.

Leave a Reply

Your email address will not be published.