רבי שלמה יהודה לייב אליעזרוב זצ”ל, מדמויות ההוד של העדה הבוכרית לאורך ההיסטוריה, שימש כרבה של העיר חברון, סמרקנד ושכונת הבוכרים בירושלים. לכבוד יום פטירתו שחל השבוע, ‘מנורה’ מביא חלקים קטנים מסיפור חיים גדול של דמות ההוד של הרב אליעזרוב וראיון עם נכדו הרב יעקב אליעזרוב, לשעבר אב בית דין ירושלים.

בר דוד

את העוני ששרר בערי חברון וירושלים לפני מאה וארבעים שנים היה קשה לשרוד אלמלא כספי התרומות של יהדות הגולה. בירושלים באותה התקופה התיישבו מספר משפחות בוכריות מבוססות, אך גם הם לא יכלו לצמצם בצדקה את הפער בערי הקודש הנוספות, לשם כך שלחו ראשי הישיבות שד”רים (שליחי דרבנן) לערים עם ריכוז אוכלוסייה יהודית מבוססות גבוהה על מנת להתרים במקומות אלו עבור היישוב היהודי בארץ ישראל. בחברון שנת תרנ”ב (1892) נשלח לראשונה הרב שלמה לייב קזרנובסקי לעיר סמרקנד בעצת הראשון לציון דאז הרב יעקב שאול אלישר המכונה ‘ישא ברכה’.

בראיון מיוחד ל’מנורה’ מתאר הרב יעקב אליעזרוב, אב בית הדין ירושלים לשעבר, ונינו של הרב שלמה לייב אליעזרוב, קווים לדמותו של השליח שהתמסר לקהילה עד כדי סכנת חיים ולא פעם נאלץ להגיע בדרכים עוקפות על מנת להעמיד רבנים בעיר סמרקנד ולהקים ישיבות וכן להעמיד שוחטים. “הישא ברכה’ שלח אותו על מנת שהוא ינסה לקבל תרומות מהיהודים בבוכרה מאחר והיו שם הרבה אנשים עמידים שמוכנים לעזור ולשלוח כספים כמו כן גם ביקש ממנו להרים שם את הרמה של היהדות שלא הייתה במצב הכי טוב, כמובן שלא היו ישיבות שם, היו יהודים טובים מה שנקרא”. מתאר הרב יעקב אליעזרוב וממשיך  “אחרי שהיה בקהילה התחיל להעמיד שוחטים ולהכשיר אנשים לכך. כמובן שהיו לו הרבה מתנגדים, הקצבים והשוחטים המקומיים. במשך שנתיים הוא הגיע לחמישה ביקורים שבכל אחת מגיע ומשתקע לזמן קצר. על פי תחלופת המכתבים ששלח מובן מדבריו שלא היה לו קל לראות את המצב של יהודי בוכרה הוא מתאר אפילו במילים “ועתה שנכנסתי קשה לצאת”.

שקוראים את המכתבים או את הסיפורים העולים מהגעתו של הרב לסמרקנד מצטיירת תמונה של קהילה שלא הייתה בקיאה בהלכות השחיטה אבל מאוד נכונה לסייע ליהודי ארץ ישראל. “כאשר הגיע לעיר סמרקנד שינה את שם משפחות לאליעזרוב (בן אליעזר) כהזדהות עם הנהוג במקום, לפני בערך ארבעים שנה אבא לי רצה לשנות את שם המשפחה לבר שיל”א שזה ראשי התיבות של ר’ שלמה לייב אליעזרוב אבל הרבי מליובאוויטש המליץ והעדיף שנשאיר את שם המשפחה הזה. כך נשארנו עד היום אליעזרוב. הסבא רבא למד כאשר היה בסמרקנד את השפה הבוכרית על מנת שלא תהיה לו למכשול בהסבר דבר הלכה, בשביל להעביר לך את הרעיון כמה התמסר לכל דבר בהלכה, יום אחד בשכונת הבוכרים שבה התגורר הוא פתח שולחן בסמוך לקצבייה והסביר לעוברים ושבים כצד נכון להמליח את הבשר ומה עושים לאחר שקונים מהקצב, על מנת שילמדו מהרב על ידי מעשה ולא על ידי שמיעה”.

הרב יעקב שיחי’ אליעזרוב

#שליחות בסמרקנד

“בכל הפעמים שנסע לסמרקנד היה מתייעץ לפני עם רבותיו כיצד לנהוג עם הקהילה הבוכרית, הוא לא כפה את ההלכות האשכנזיות על הקהילה הספרדית אבל איפה היה צריך להחמיר הוא החמיר, גם עם מנהגי האשכנזים היה להקל בזה. הוא תמיד נסע בלי משפחה. יתרה מזו, משם הוא היה שולח כסף למשפחתו על מנת להתקיים כאן. הוא הרגיש שיש לו שליחות בעיקר מאחר והעמיד שם הרבה רבנים ואנשי שחיטה. גם לנסוע לשם לא היה פשוט, פעם אחת הוא היה צריך לנסוע עד למרוקו בשביל להגיע לשם. אנשי העיר מאוד כיבדו אותו עד כדי שהסמיכו אותו כרבם, הפעם האחרונה שממנה יותר לא שב לסמרקנד הייתה בתקופת הרדיפות של השלטון הקומוניסטי ולשם כך נאלץ לברוח בשנת תר”פ לאפגניסטן ומשם להודו לעיר בומבי ובהפלגת אונייה לאלכסנדריה מצרים ואז רק לשוב לארץ ישראל”.

הדברים מתוארים בספר ‘שאילת שלמה’ שהמשפחה המורחבת הוציא לאור ובו מתוארים כל פסקי ההלכה ותולדותיו וכן נסיעותיו לסמרקנד. לפני חודשיים בעקבות אירוע של פיצוץ צינור בחברון נמצאו עשרות מכתבים וכתבים של הרב שלמה לייב אליעזרוב. כאן המקום להודות למשפחת אליעזרוב על הנכונות לחשוף מכתבים חדשים ולשפוך אור נוסף על מפעל חייו האדיר של הרב שלא היה מוכן לוותר על הקהילה הבוכרית בסמרקנד ולעמוד מנגד מבלי לפעול על מנת לקיים בה אורח חיים יהודי על פי ההלכה. במשך זמן כהונתו הקים ישבה ומקווה בעיר וכן מינה את תלמידו הרב יונה אהרונוב כמדריך בבית הספר ללימודי שחיטה שייסד. יחד עם הרב פנחסוב (‘באבאג’אן כאבולי’) ועם הרב פילוסוף והרב יוסף חיים כימאגרוב הקים בית דין ואף כיהן בו כדיין.  במסמכים שנמצאים כיום מתואר כיצד נתפס בגרוזיה בתקופת חג החנוכה, וכן את המודעות שפירסם לאיסוף הכספים על מנת להקים בית מטבחיים. בגיל 29 החל את מפעל חייו האדיר ובמשך עשרות שנים לא הפסיק במלאכתו. הסיפור הבוכרי בחייו של הרב שלמה לייב  אליעזרוב הוא רק פרק אחד מתוך עשרות מפעלים ומוסדות יהודיים שהקים, הרב שלמה לייב נפטר בגיל 89 בעיר ירושלים שנת 1952 ונטמן בהר המנוחות.

המסמכים הנדירים שנחשפו#

לפני מספר שנים, בהשגחה פרטית מופלאה, התגלו מסמכים נדירים הקשורים לרב אליעזרוב. המסמכים נמצאו בארכיון של הרב משה שפירא אביהם של הרב יהושע שפירא ומתניה שפירא סמנכ”ל מועצת יש”ע. “אבא שלי עשה לפני עשרות שנים עבודת מאסטר על היישוב היהודי החב”די בחברון ובמסגרת העבודה עבר על הרבה מאוד מסמכים”, מספר מתניה שפירא, “לפני כמה שבועות היה פיצוץ צינור מים בעליית הגג של אמא שלי ונמצאו ארגזים עם כל מיני מסמכים וכל מיני חומרים שכתב ועבד עליהם ובין השאר מצאנו גם את המסמכים האלה”.

“בין המכתבים שנמצאו יש גם מכתבים של האדמו”ר הרש”ב מחב”ד נשלחו לרב אליעזרוב. הוא כתב כל מיני תשובות והצאצאים שלו אף עשו מזה ספר. הוא נשלח ליהדות בוכרה כדי לגייס כספים לטובת היישוב היהודי בחברון ונשאר שם לבקשתם במשך שנתיים כדי לשמש כרב. הוא עצמו היה נין של הרבנית מנוחה רחל סלונים, נכדתו של האדמו”ר הזקן. אבא שלי ביחד עם הרב שטיינזלץ היו קשורים לנכדו של הרב אליעזרוב, כך כנראה השיג אבי את המסמכים הנדירים”.

ההרש”ב שיגר את ברכתו ואישורו במברק חוזר, ובמקביל שלח הרש”ב אגרת ארוכה ל”שדי חמד” כי אכן רבי שלמה לייב אליעזרוב מתאים להיות רבה של חברון: “הסכמתי אשר שאר בשרי, ידיד נפשי הרה”ג הרש”ל נ”י, יהיה רב בעיר הקודש חברון ת”ו. והאמת ניתן להודיע אשר גם מראשית כזאת נפשי אוותה שיהיה ש”ב הרש”ל נ”י רב בעיה”ק חברון ת”ו”. באגרת מוסיף הרש”ב “ומצאתי אשר נאה לעיה”ק הנ”ל להיות לה לרב ש”ב הרב הרש”ל, ותקוותי שעל ידו יוטב אי”ה מצב העיר והתקווה קרובה לבוא אי”ה אל חפצי האמיתי”.

הרש”ב מציין כי לכתחילה אמנם לא רצה להתערב במינוי לאחר שקיבל מכתבים מתושבי חברון שמבקשים לעצמם רב שאינו תושב העיר; אך לאחר שהתושבים הסכימו כי רוצים את הרב אליעזרוב, “שמחתי על זה באמת, והיה לי היום הזה ליום בשורה”.

Leave a Reply

Your email address will not be published.