בלילה של ה-22 באוקטובר 1948, #היום_לפני 72 שנים, במהלך ההפוגה השנייה במלחמת העצמאות, הוטבעה “האמיר פארוק”, אונית הדגל של הצי המצרי, מול חוף עזה. שירתה בה האליטה המצרית, הקצונה הבכירה של חצר המלכות המצרית וקרובי משפחה של המלך פארוק. היא התכוונה להנחית גדוד לוחמים לטובת הכוחות המצריים שלחמו בישראלים במבצע יואב בדרום. זו היתה הפעולה המפוארת ביותר של חיל-הים הישראלי הצעיר – יותר נכון, של שלושה לוחמים יחפים, שבקושי ידעו לשחות, שאומנו בכלל על ידי פשיסט איטלקי. הם יצאו למשימה בלב ים, בלילה חורפי מול חוף עזה, חמושים במכנסים קצרים, ללא ציוד צלילה ואפילו בלי נשק אישי, רכובים על טורפדו מאולתר, שבבטנו 300 קילו חומר נפץ; דוהרים אל אונית האויב על מנת לקפוץ למים כמה שניות לפני ההתנגשות ולפני שמטען ההשמדה העצמי יהפוך אותם לחללי מלחמה שמקום קבורתם לא נודע. לפי התכנית המקורית סירת נפץ אחת הייתה אמורה לפגוע במשחתת, שניה בשולת המוקשים והשלישית נועדה לגיבוי. בהתאם לתכנית, תקפה הסירה הראשונה את המשחתת, אך בניגוד לתכנית גם הספינה השנייה עשתה זאת. בעוד שהספינות תוקפות את המשחתת החליט בן-נון לתקוף את שולת המוקשים והצליח לפגוע בה, למרות שקפץ במרחק שונה מהמתוכנן והסתכן בטביעה ופיצוץ בעצמו. המבצע להטבעת המשחתת “האמיר פארוק” הצליח וכל משתתפיו חזרו בשלום לבסיסם בעוד שהמשחתת הוטבעה ועליה 500 מלחים, ובהם קצינים ובני אצולה המקורבים למשפחת המלוכה המצרית. בעקבות האירוע ספג הצי המצרי מכה קשה ולא ניסה לחדור למים הטריטוריאליים של ישראל עד סוף המלחמה.

חמשת המבצעים הומלצו על ידי חיל הים לצל”ש – “הנ”ל הצטיינו בשבוע שעבר בטבוע שתי אוניות אויב על ידי הסתכנות אישית. נא להעניק להם את אות הכבוד הגבוה ביותר בצבא ההגנה לישראל. “שר הביטחון דוד בן-גוריון קבע שיוענקו במהלך מלחמת העצמאות רק 12 עיטורי גבורה, כמספר שבטי ישראל, ולכן היה על חיל הים להסתפק בעיטור אחד, שהוענק ליוחאי בן-נון. ב-17 ביולי 1949 היה בן-נון אחד משנים עשר לוחמי מלחמת העצמאות שעוטרו באות גיבור ישראל. חמשת המבצעים זכו למכתב הוקרה מראש הממשלה דוד בן-גוריון. “לחברים יוחאי פישמן זלמן אברהמוב יצחק ברוקמן יעקב ורדי יעקב ריטוב שביצעו במימי עזה 22.10.48 מפעל קרבי נועז והטביעו שתי אניות אויב, לאות הוקרה ד. בן-גוריון 1949.אז הפשיסט האיטלקי בכל הסיפור? וכך, סמוך להכרזת המדינה, גילו שליחי הרכש במפעל סמוך למילנו כמה סירות נפץ שהוחבאו אחרי המלחמה. זאת היתה מציאה ששווה זהב – היתה זו סירה עם קרקעית שטוחה עם מנוע אלפא רומאו, שהטיס אותה על הגלים למהירויות של 32 קשר בשעה. מפעיל הסירה היה מכוון אותה אל דופן אוניית האויב וקופץ ממנה כמה שניות לפני הפגיעה. המפעיל היה קשור לסירה בחבל והיה צריך לעלות על מצוף, שנועד לסייע לו לשרוד את הדף הפיצוץ במים. שיטה זאת הביאה כמעט לאובדנם של גיבורי סיפורנו.

אבל כדי להפעילן צריך היה שני דברים נוספים: מדריך איטלקי מיומן, כלומר בוגר השייטת הפשיסטית, ולוחמים ישראליים מתאימים.המדריך שנמצא, פיורנצו קפריוטי, לוחם לשעבר בשייטת העשירית של הצי האיטלקי ופשיסט מוצהר, נפל ביולי 1941 בשבי הבריטי, שבו הוחזק כארבע שנים. ביוני 1948 גויס כשכיר חרב להדריך את אנשיו של בן-נון בהפעלת סירות נפץ במלחמת העצמאות שלהם. קאפריוטי התנדב להשתתף במבצע, אך בסופו של דבר הבין שאם ייפול בשבי המצרים יסבך את איטליה בתקרית דיפלומטית. ב-27 באוקטובר 1948 חזר לאיטליה ודיווח לראשי המודיעין בארצו על פעילותו בישראל.אחרי שובו לאיטליה עסק קאפריוטי בפיתוח אמצעי לחימה, ובשנת 1952 חזר לישראל, הפעם בשמו האמיתי, ושהה בה שישה חודשים.קאפריוטי ציין תמיד את הידידות הטובה שנרקמה בינו לבין לוחמי שייטת 13 ואכן הקשרים הללו נשמרו עשרות שנים.

Leave a Reply

Your email address will not be published.