רועי בני היקר … 19 שנים חלפו ולא כל כך מהר הזמן עובר מהר רק שנהנים ובמקרה הזה אי אפשר לומר זאת הזמן עובר לאט ומכה בגעגועים בכל בוקר צהריים ערב כמעט בכל רגע במהלך היום. ם 19 שנים של התמודדות עם השכול הנורא והעצב הקשה והכל ברצף עם יום הזיכרון שחל ממש כמה ימי לפניי שנפלת והפכת חלל ויום העצמאות כבר איבד את החוויה הטובה והפך ליום קשה מלא זיכרונות כואבים.

בערב זה יום הזיכרון בכל פעם שאני עוצמת את עיניי אני רואה את התמונה שחוזרת שוב ושוב אתה עומד במטבח במדיי צבא ומצדיע בזמן הצפירה לזכרם של הנופלים. מי חשב והעלה על דעתו שכמה ימים אחריי תצטרף ותיהיה אחד מהם. עד היום אני מחכה שיעירו אותי מהחלום הרע הזה ושיגידו שהכל היה סתם מוצלחת ..מבטיחה שלא אכעס רק עוד חיוך חיבוק רק עוד להיות ולהנות ממך. כולנו במשפחה חושבים ומדברים עליך כאילו עוד רגע תיכנס ותחזור ותשב איתנו. אני כל הזמן חושבת לו הייתי כאן מה היה ..איזה משפחה יפה היית מטפח ומגדל איך כולנו היינו מאושרים.

השנה בצל הוירוס שהגיע “הקורונה” נבצר מאיתנו להגיע לבית העלמין ביום הזיכרון ולהתייחד ביחד עם שאר המשפחות זר לא יבין זאת ואמן שגם לא יבין לעולם זאת מציאות נוראית ולא קלה רועי ,ילד יפה שלי כל כך מיוחד הייתי וכך תישאר לעולם.

אוהבת מתגעגעת אמא.

Leave a Reply

Your email address will not be published.