” אחד היהודים שהיה ידוע כאדם הנוהג להלשין לשלטונות מפעם לפעם על יהודים, הוא זה שהביא את המקהלה עם כלי הנגינה. כולם פחדו ממנו ואיש מהמתפללים לא העז להתעסק עמו.

כל שנה בתקופה זו בה אנו אבלים על חורבן בית המקדש ואסורים לשמוע מוזיקה עם כלי נגינה, אני נזכר בסיפור עם אבי רבי אבנר ז”ל שהתרחש בילדותי.

פעם אחת, בעיצומו של חג שמחת-תורה הגעתי יחד עם אבי לתפילה בבית-הכנסת של הקהילה בטשקנט. נכנסנו אל בית הכנסת והנה במרכז הבימה עומדים כמה אמנים, עם כלי נגינה בידיהם ומנגנים.

אבא נדהם, פנה מיד לגבאים ושאל אותם: מי הביא אמנים וכלי נגינה בעיצומו של החג? זהו חילול החג.

התברר כי אחד היהודים שהיה ידוע כאדם הנוהג להלשין לשלטונות מפעם לפעם על יהודים, הוא זה שהביא את המקהלה עם כלי הנגינה. כולם פחדו ממנו ואיש מהמתפללים לא העז להתעסק עמו.

אבא התיישב בכסאו והמוזיקה המשיכה לנגן בבית הכנסת, מידי פעם עבר אותו אדם ליד אבא ושאל: נו, מה אתה אומר? אתה מרוצה מהמנגינה?

אני חששתי מאוד ממה שעלול להתרחש והתחננתי בפני אבי: אבא, בבקשה אל תענה לו, הוא אדם מסוכן.

אך אבא החליט שהוא אינו יכול לשתוק, והחל לחולל במקום מהומה גדולה. הוא קם וזעק מעמקי ליבו כלפי אותו אדם, לעיניי מאות המתפללים שנכחו במקום: זהו חילול החג! אתה חוטא ומחטיא את הרבים!

פרצה מהומה בבית הכנסת, מאות יהודים נכחו באותו חג בבית הכנסת ורבים מהם קמו ממקומותיהם כדי לראות מה התרחש.

אותו אדם זעם ועיניו הביעו כעס גדול. ליבי החסיר פעימה. חששתי ממה שעומד להתרחש. אני זוכר את הנשים הזקנות ניגשות לאבי בחשש גדול – מה אתה עושה? יכולים להשליך אותך לכלא! הוא אדם מסוכן.

אך הנגנים ירדו מהבמה, התפילה המשיכה כסדרה עד לסיום, ובסופו של דבר הסיפור נגמר בלא כלום ואבי לא ניזוק מהמאורע.

עבורי זה היה שיעור גדול ל”גאווה יהודית” במסירות נפש וקידוש השם.

אם מגיעים מתוך אמת פנימית, כבר נאמר “ניכרים דברי אמת”, ואפשר שהדברים יכנסו אל תוך הלב. אם לא מוכיחים מתוך מקום של אגו וגאווה, אלא מתוך גאווה-יהודית! התוכחה האוהבת מתקבלת ופועלת את פעולה.

יהי רצון שנזכה שימים אלו יהפכו לששון ולשמחה, על ידי תיקון סיבת החורבן, בהגברת אהבת חינם.

Leave a Reply

Your email address will not be published.