#” שומר נפש ילדיו ישים ליבו לקרותם בשמות של צדיקים שנמצאים בתנ”ך שבכך ייתן להם את האפשרות להצליח בחיים ללכת בדרך התורה והיראה”.

הגמרא במסכת ברכות אומרת שהקב”ה ברא בעולם כוח בשמו של האדם, שהשם משפיע על מעשיו והביאה הגמרא דוגמאות לכך כגון השם “ראובן” שקראה לאה אמנו לבנה הראשון שנולד מיעקב גרם בהמשך שנוצר מצב שאמרה ‘ראו מה בין בני לבין חמי’ שכוונתה היתה על עשיו, שהיה אחיו של יעקב והבן של חמיה. שעשיו מכר את בכורתו ליעקב מרצונו ובכל זאת שמר טינה על כך ליעקב, ואילו ראובן לקחו ממנו את הבכורה בעל כורחו ונתנו אותה ליוסף ובכל זאת הציל את יוסף ממות בטוח. פעולה זאת נגרמה מכוח השם שלו שיכלה לומר כזה משפט לשבחו של בנה.

ובהסבר ענין זה מבואר בספר המגיד של הבית יוסף בתחילת פרשת שמות, שמי שניתן לו שם אברהם יש לו נטייה לצד עשיית חסד. ומי שניתן לו שם יוסף יש לו נטייה להיות גיבור בעריות, או שיש לו נטייה לזון ולפרנס אחרים כמו הטבע של יוסף הצדיק, כלומר שמי שנקרא בשם של צדיק יש לו נטיות לדברים טובים ואם יקרא על שם רשע יהיה לו נטיות לדברים רעים שיגרמו לו חלילה שלא יצליח בחייו.

ולכן כתב החתם סופר שהוא תמה איך צדיקים כמו בני לוי קראו לבן שלהם בשם קורח, שהוא אחד מאלופי עשיו שזה שם של רשע והגמרא במסכת יומא אומרת שאסור לקרוא בשם של רשע שנאמר ‘ושם רשעים ירקב’ ולא יכולים להצליח בחיים בשם זה. וזוהי הכוונה ויקח קורח, שהשם קורח לקח את כל המעלות שהיה לו לקורח לקבל מכוח אבותיו.

ויש לבאר זאת יותר ע”פ משל שהביא המגיד מדובנא בפרשת שלח על ענין אחר וזה תוכנו: שני שכנים שהיו חשוכי בנים ונזדמן להם אדם גדול בשם ותפארת שברכם שבשנה זאת יולידו בנים ויקראו את שמותם פלוני ופלוני, והזהירם שכאשר יהיו הבנים בני שנתיים או שלש יביאו את הילדים להתברך כי הם חייבים להתברך ממנו וכך היה. שבאו לפניו ולקחם על זרועותיו ושמח בהם. לאחר מכן אמר על האחד הנער הזה יהיה צדיק, מואס ברע ובוחר בטוב, ועל השני עקם שפתיו ואמר הנער יהיה בעל תאוה. ויגדלו הנערים ונתנו אותם למלמד ועם הזמן ראו שהדברים הם להיפך הראשון היה בורח כל יום מבית הספר והשני היה רץ בחדוה ושמחה ולמד והבין.

ואבי הנער הראשון בראותו זאת נסע שנית אל החכם לשאול על משפט הנער ומעשהו. כאשר נכנס לבית הרב, החל בוכה ומספר איך לקח הוא ושכינו מלמד אחד והעוזר למורה נותן לילד השני תפוחים והולך עימו לבית הספר ואילו בנו הילד הראשון משליך אל פניו את התפוחים וגם את האגוזים ואינו הולך לבית הספר .

השיב לו הרב עתה תראה  שעומדים להתקיים דבריי אשר דיברתי. כי זאת תדע כי בלתי אפשר שיהיה לתינוק חשק אל הלימוד כל עוד שלא הגיע לגיל שידע מעלת הלימוד, אלא רק כשמפתים אותו באגוזים ודברי שחוק. ומי שתקפה עליו תאוותו מבטן ומלידה אותו אפשר לפתות שילך לבית הספר. אבל כשיגדל ויהיה לאיש ודאי אותה תאוה אשר הביאה אותו לבית הספר היא עצמה תבריחהו מבית הספר להורות לפניו תאוות אחרות. לא כן מי שנולד בלא תאוה ובלא חמדה איך יתפתה ללכת אל בית הספר ע”י התאוות המדומים, אבל אחר אשר יקנה לב וידע סגולת הלימוד מי יוציאנו מבית הספר אחר שאין תאוותו גדולה להביאו וכל שכן להוציאו .

וכמו כן בענין השמות, כשהנער עדיין קטן לא רואים את התוצאות הלא טובות שנגרם בעקבות קריאת שם לא טוב אולם כשהנער גדל ונהיה לאיש, אז התוצאות נראות בעליל. ולכן שומר נפש ילדיו ישים ליבו לקרותם בשמות של צדיקים שנמצאים בתנ”ך שבכך ייתן להם את האפשרות להצליח בחיים ללכת בדרך התורה והיראה.

הרב בנציון הכהן רבין שליט”א הרב הראשי לעדה הבוכרית בארץ ובעולם.

Leave a Reply

Your email address will not be published.