שנה לפטירתו של גדול החזנים יגאל בן חיים ז”ל

שנה לפטירתו של גדול החזנים והפייטנים רבי יגאל בן חיים ז”ל שפעל כל חייו להחדרת המוזיקה והפיוטים של העדה הבוכרית לכלל ישראל * הילד שגדל למשפחות עולי וכרה בשכונת הבוכרים והפך לגדול החזנים שהשפעתו היתה פרושה מקצה העולם ועד קצהו * השבוע התקיים אירוע יום השנה לזכרו בהשתתפות גדולי ישראל והחזנות * בני המשפחה סיימו את הש”ס ומזכרת נדירה חולקה לאורחים * ראיון עם בנו הפייטן ישיש בן חיים על דמות ההוד של אביו ועל ההמשכיות שהוא מייצר //

הפייטן והזמר יגאל בן חיים ז”ל, פעל זה עשרות שנים בעולם הפיוט והזמרה ויצירותיו מהוות נכס צאן ברזל בעולם הפיוט בקרב יוצאי עדות המזרח. הוא הצליח לפרוץ את גדרי העדה הבוכרית ולהתקבל בקרב כל עדות ישראל. בעשרות השנים בהן הוא פועל, יצאו מתחתיו עשרות תלמידים שהפכו לגדולי החזנים והפייטנים בעולם. בתקופה זו, עם תחילתן של ימי הרחמים והסליחות בהן נהגו בני ישראל יוצאי עדות המזרח לומר סליחות באשמורת הבוקר לאורך כל חודש אלול, יצירות הפיוט והזמר היהודי השורשי עולות ובוקעות שוב בעוצמה ובקדושה בתוך כתלי בתי הכנסת ברחבי הארץ והעולם.

לפני שנה נפטר יגאל בן חיים והשאיר אחריו מורשת מפוארת. חודשים ספורים לפני שנפטר, ערכה עיריית ירושלים אירוע מכובד להוקרת פועלו.  את האירוע, שהונחה על ידי הסופר ואיש התקשורת ג’קי לוי, כיבד בנוכחותו ראש העיר ירושלים, מר משה ליאון, ומכובדים נוספים. כמו כן, נציגי קונגרס יהודי בוכרה ורבים מבני העדה הבוכרית השתתפו גם הם בערב ההוקרה. כיאה לחגיגת היצירה הבוכרית, הופיעו על הבמה בערב המרגש הזה, משפחת אקילוב שהדהימו את הקהל בריקודים מופלאים ושורשיים. משפחת אלייב המפורסמת הופיעה אף היא בפני הקהל שקיבל באותו הערב מנה גדושה של תרבות יהודית בוכרית. בערב הופיעו גם גדולי הפייטנים של העיר ירושלים שבאו להוקיר את פועלו של יגאל בן חיים. בערב ההוקרה הופיע גם הזמר אביהו מדינה עם יצירתו המפורסמת ‘שבחי ירושלים’ שהוכנה לפני עשרות שנים לפי בקשתו של יגאל בן חיים.

לכבוד יום השנה הראשון, המנו את בנו וממשיך דרכו החזן ישי בן חיים שמספר לנו על אביו אגדול. “אנחנו נמצאים היום בדיוק ביום השנה לפטירתו של אבי מורי החזן והפייטן הדגול רבי יגאל בן חיים ז”ל. אבי מורי היה בעל כישרון נדיר מאוד, שנולד וגדל בשכונת הבוכרים בירושלים למשפחת חודדיטוב מצד אביו ומצד אימו למשפחת גליבוב. אבי נולד יחד עם אחות תאומה וראה זה פלא היא נפטרה ממש חודשים בודדים לאחר שאבי החזיר את נשמתו לבוראה, כמו היה ביניהם קשר חזק בל ייפרד”.

“השנה האחרונה, שנת האבל, הייתה שנה מאוד לא קלה עבורנו כמשפחה. הכבוד שעשינו לאבא כפי מנהג הבוכרים לערוך בכל חודש אזכרה בבית של הנפטר, וכך עשינו במשך שנה שלימה. בכל פעם הבאנו רב אחר שהוביל את האזכרה וקראנו קטעים מהתורה ומהזהר לפי המנהג. ביום השנה עצמו, עשינו סיום הש”ס על ידי כל צאצאיו ממשיכי דרכו של אבא ז”ל. לכבוד סיום הש”ס ויום השנה, עשינו אירוע מיוחד, אליו הזמנו את הרבנים החשובים כמו רבה הראשי של ירושלים הרב שלמה עמאר שליט”א, אב”ד העדה הבוכרית וראב”ד תל אביב-יפו הגאון זבדיה כהן שליט”א, ראש הישיבה הרב אבנר מרציאנו, הרב שערבני שליט”א, מזכ”ל איגוד הרבנים הרב יצחק שמלוב שליט”א ועוד רבנים מכובדים שבאו לכבד את זכרו של אבא”.

תקיפות עדינה

עם הזמן אנחנו מגלים דברים שלא ידענו על אישיותו וחייו של אבא. בחגים האחרונים נסעתי כמידי שנה להיות חזן בקהילה בניו יורק. אבי ז”ל שימש שם כחזן במשך 20 שנה ברצף. אנשים שם לא הפסיקו לגשת אלי ולספר לי בהתפעלות עד כמה הם מתגעגעים. מוקירים ומכבדים את זכרו של אבא. אחד האנשים שניגש אלי לא מזמן, אמר לי שכשעברה הבשורה בניו יורק שמגיע החזן יגאל בן חיים לניו יורק, כולם היו מתקבצים ובאים לשמוע את הסליחות ואת התפילות מפיו של אבא. בשנה אחת אבי הגיע לעמוד חזן בקהילה ועימו צירפו עוד חזן נוסף. אנשי הקהילה שמו את אבי ואת החזן הנוסף באותה אכסניה. בין הימים שהם שהו יחד, אבי שם לב שהחזן הזה מתגלח בתער. בעדינות רבה וברגישות אין קץ אבי הציע לו שיקנה לו מכונה שמותרת על פי ההלכה, כך שיעמוד חזן בלב שלם ויהיה ראוי לכך. החזן השני מיד קיבל את דבריו של אבי ועשה תשובה שלמה על הדבר הזה. כשאני עמדתי חזן בקהילה בקווינס, אני כמובן הולך לפי הנוסח המיוחד של אבא. כאשר אני התפללתי לפני העמוד את תפילת כל נדרי, לא יכולתי להמשיך מרוב התרגשות לנגן את הניגונים המיוחדים של אבא.

כשסיימתי את תפקידי בניו יורק, ועברו הימים הנוראים, יצאתי מהקהילה אל עבר שדה התעופה קנדי. שם פגשתי קבוצה גדולה של חזנים שהגיעו לניו יורק והרבה מהם נגשו אלי ואמרו לי שהם למדו אצל אבא, מי באופן ישיר או דרך הסרטונים שעלו לרשת. תמיד אבא היה אומר את הפסוק ‘אדם לעמל יולד’ ללמוד על מנת ללמד. כל אדם צריך לדעת להעביר הלאה את המתנות היקרות שהוא קיבל מאת הקב”ה.

מקצה לקצה

“יש עוד כל כך הרבה סיפורים על אבא ששמענו בפעם הראשונה בשנה האחרונה שזה ממש פלא” אומר ישי וממשיך:  “בקיץ האחרון הוזמנתי לעמוד חזן בים המלח באחד המלונות. בסוף התפילה ניגש אלי בחור אחד ואמר לי שאני מזכיר לו את החזן יגאל בן חיים. כשאני אמרתי לו שאני הבן שלו הוא נדהם ממש והוא אמר שהוא מאוד התרגש כי הוא למד אצל אבא לפני כמעט שלושים שנה את יסודות החזנות”.

“פעם אבא הוזמן לקהילה בקווינס לעמוד חזן ואני הצטרפתי אליו. בבוקר החג, היו גשמים מאוד עזים ואני אמרתי לאבא שזה פשוט לא ייתכן ללכת בגשם הזה הליכה של חצי שעה. אבא, שהיה איש של מסירות אין קץ לציבור אמר לי כך “הבט, אנחנו לא יכולים עכשיו להתפנק, אנחנו נמצאים כאן על תקן של שליחי ציבור והציבור שלנו מחכה לנו ואסור לנו בשום אופן לעכב אותו ולתת לו להמתין”. ואכן כך היה, צעדנו בגשם שוטף ושוצף במשך יותר מחצי שעה עד שהגענו לבית הכנסת”

“לפני כמה שבועות הוזמנו לקהילה של עולי מרוקו בדרום הארץ. כאש הגעתי לשם, אמר לי ראש הקהילה שאבי ז”ל היה במקום והתפלל לפני העמוד והרים את כל הקהילה על הרגליים לפני עשרים שנים ויותר. אבי התפרש ימה, צפונה קדמה ונגבה. את כל המורשת המוזיקלית של אבא, ההקלטות המיוחדות שלו של חזנות ספרדית ירושלמית שירת הבקשות הירושלמית, פרקי אבות בנוסח ירושלמי, הקלטות ופיטוים של הימים הנוראים, כל קטעי הזוהר הנאמרים על ידי הבוכרים ועוד. את כל זה עשה אבא על מנת להנחיל את הנוסח המיוחד לדורות הבאים. את כל האוצר הבלום הזה, הענקנו לאנשים שהגיעו לכבד את זכרו של אבא ביום השנים עשר חודש. שמענו גם במהלך השנה הזאת שאבא החזיק הרבה אברכים שישבו ולמדו תורה מידי יום. כמו כן, הוא הכשיר עשרות רבות של אברכים צעירים מבני העדה ומבני עדות המזרח לשמש כחזנים”.

התפילה האחרונה

“התפילה האחרונה של אבא היתה, כאשר הוא עבר לפני התיבה בבית הכנסת ‘בבא תמא’ בשכונת הבוכרים בירושלים, ביום כיפור לפני שנה, בנוכחותו של אב”ד העדה הבוכרית הרב זבדיה כהן שליט”א. אבא התעקש להתפלל את תפילת המוסף של יום הכיפורים, למרות הקושי הגדול שהיה שרוי בו בעקבות הצום והגיל שלו” משתף ישי. “מעבר לכך שאבא היה חזן ופייטן, היה לו גם מטרה לקרב אנשים לאביהם שבשמיים על ידי השירה והפיוט. באחת הפעמים, לפני יותר מ-30 שנים, משפחה של עולים חדשים מבוכרה, הזמינה אותו ואת המוזיקאי אלי בלחיוב לזמר לפניהם בשבת חתן שהם ערכו בעיר אור יהודה. בזמנו, העולים מבוכרה לא ממש היו בקיאים בכל ההלכות לצערנו. לאחר התפילה, ניגשו המשפחה ואבא לסעודת השבת, ואבא החל לזמר כמו שסוכם. לפתע הוא שם לב, כי נכנסה לאולם להקה בוכרית עם כלי נגינה באמצע השבת. מה רבה היתה תמיהתו על העניין, הוא מיד קם ואמר לבעל השמחה, שמדובר בשבת קודש וזה לא מתאים לנגן מוזיקה בשבת. הוא הבטיח לבעלי השמחה, כי הוא יעמוד וישיר ללא הפסקה עד לצאתה של השבת, וייתר את הצורך בלהקת המוזיקאים, ובכך ימנע חילול שבת. וכך היה. הלהקה יצאה מהמקום והוא המשיך לזמר עד לצאתה של השבת”. 

וכאן מספר לנו ישי סיפור מדהים “אבא היה מוזמן ומקובל בכלל קהילות ישראל. פעם אחת הוא הוזמן לקהילת ‘חזון יחזקאל’ ברחובות. לשם הוא הוזמן באופן קבוע לשבתות שירה. לאבא היה מנהג קבוע בל ישונה, שהוא היה מקפיד מאוד על עריכת סעודה שלישית. בכל מקום בו הוא היה, הוא היה נוטל את ידיו על הפת ואוכל חתיכת דג בשביל הסעודה. כאשר ראו בני הקהילה את ההקפדה היתרה שלו על סעודה שלישית, הם באו לשאול אותו על העניין והוא כמובן הסביר להם בסבר פנים יפות, את חשיבותה של סעודה זו. לאחר מכן, כל בני הקהילה, ללא יוצא מן הכלל, קיבלו על עצמם, להקפיד בקיומה של הסעודה השלישית ביום שבת קודש”.

מסע הלוויתו של ר יגאל יצא מבית הכנסת בו הוא עצמו נולד, בית הכנסת ברחוב עזרא בשכונת הבוכרים, שקרוי על שמו של סבו הרב ראובן מלמד. גדולי ישראל ומכובדים נוספים הגיעו לחלוק כבוד אחרון לדמות ההוד שלו. הרב מוצפי שליט”א והרב ראובן אלבז שליט”א, אב”ד העדה הבוכרית הרב זבדיה כהן שליט”א וראש הכולל הרב אבנר מרציאנו, שהיה מקורב אליו. כמה סמלי היה לראות את האיש שנולד וגדל בשכונת הבוכרים הירושלמית, כאשר הוא יוצא לדרך האחרונה בחייו, בדיוק מהמקום בו הוא נולד, ומשאיר מאחוריו מורשת מפוארת של יצירות, תפילות ומשפחה ההולכת בדרכו. במשך ימי השבעה, זרמו לבית משפחת בן חיים עשרות רבות של מוזיקאים, חזנים ופייטנים שבאו לחלוק כבוד למשפחה היקרה, ולספר עד כמה הם אהבו והעריכו את יגאל, ועד כמה טוב הוא היה אליהם. כולם מספרים שהוא היה אוזן קשבת בעבורם ועזר להם בתקופות לא משמחות. שעינו הייתה טובה בהם ולא היה לו שום צד של צרות עין או קנאה חס וחלילה בחזנים אחרים, להיפך, הוא העביר בצניעות ובענווה את הידע והמקצועיות שלו באהבה רבה לכל מי שהיה זקוק לכך.