” כשמתבוננים בפניהם של הילדים הללו וחושבים על מה שעבר על הוריהם שנאלצו להסתיר את יהדותם במשך עשרות שנים, עד כדי כך שלא עשו לילדיהם ברית מילה, מבינים את סיפור התחיה היהודי הגדול ביותר של הדור שלנו. תחיית יהודי ברית המועצות”.

בפרשת השבוע פרשת ואתחנן, אנו קוראים על מעמד עשרת הדיברות, בו התגלה בורא לעולם בפעם הראשונה והיחידה בהיסטוריה, בפני עם שלם, ומסר להם את תורתו.

עם שלם שמע את קולו של הקב”ה מדבר אליו. התורה מתארת את הקול של הקב”ה במילים “קול גדול ולא יסף”. את פירוש המילים “קול גדול”, אין צורך להסביר. אבל מה זה “ולא יסף”? אחד הפירושים הוא שהקול של הקב”ה פשוט לא נגמר.

בניגוד לקול של בני אדם שהקול של האדם הוא מוגבל ובסופו של דבר מתפוגג ונגמר, הקול של הקב”ה היה לא מוגבל. זאת אומרת, הוא לעולם לא נחלש. הוא נשאר תמיד חזק ובתוקף.

מה הכוונה הפנימית העמוקה בזה? מוסבר בתורת החסידות שהקול של הקב”ה במתן תורה הוא קול של שעדיין מהדהד. הקב”ה למעשה מדבר עד לרגע זה אל כל אחד ואחת מאיתנו, בכל דור ובכל מקום בעולם.

במילים אחרות: מתן תורה זה לא אירוע חד פעמי שהיה ונגמר, אלא הוא ממשיך בכל רגע נתון ובכל דור. הרעיונות והערכים של התורה שלנו לעולם לא מתיישנים, הם תמיד רלונטיים. רעיונות כאלה ואחרים באים והולכים, הקומוניזם, לדוגמה, בא והלך. בשנות המהפכה הקומוניסטית היה נדמה שאין שום דבר בעולם מלבד הרעיון הקומוניסטי. והנה, עברו שנים ספורות והוא נעלם והתפוגג כלא היה. והתורה שלנו? נשארה נצחית ורלוונטית. היא רלוונטית ירושלים של לפני אלפיים שנה. לגלות בבל, לימי הביניים, למנהטן 2022, וגם למחנה קיץ בקזחסטן של תשנ”ד (1994).

*

מחנה קיץ “אור אבנר” בקזחסטן, שנת תשנ”ד (1994), הוא רגע שעליו ארצה לכתוב השבוע.

בימים הקרובים יחול יום פטירתו של רבי לוי יצחק שניאורסון זצ”ל, אביו של הרבי מליובאוויטש. רבי לוי יצחק נאסר על ידי השלטון הסובייטי בעוון הפצת יהדות. הוא הוגלה לאלמא אטא בקזחסטן וגם חלה, נחלש ונפטר בייסורים. מאז ועד היום הפכה אלמא אטא למוקד המזוהה עם חסידות חב”ד.

מוסדות “אור אבנר” הגיעו לקזחסטן עם פתיחת שערי ברית המועצות בתחילת שנות התשעים. הוקמו מוסדות והחלה תחייה של הקהילה היהודית על ידי שלוחי הרבי ובהם הרב ישעיהו כהן. אבל כמו כל מהפכה יהודית היא מתחילה בקטן ובצעדים ראשונים. והצעדים הראשונים של תחיית הקהילה באלמא אטא התחילו במחנה קיץ שהתקיים בה בשנת תשנ”ד.

אומרים שתמונה אחת שווה יותר מאלף מילים. השבוע קיבלתי תזכורת לאותו מחנה קיץ בתמונה הזו בה נראים עשרים וחמישה ילדים ובני נוער יהודיים שעברו ברית מילה, לעילוי נשמתו של אבי ר’ אבנר לבייב ז”ל. כל אחד מהילדים אוחז את השם היהודי אותו הוא בחר לעצמו. אפשר לראות כיצד רבים מהילדים בחרו את השם מנחם מענדל על שם הרבי, לוי יצחק, על שם אביו של הרבי, או אבנר, על שם אבי ז”ל.

כשמתבוננים בפניהם של הילדים הללו וחושבים על מה שעבר על הוריהם שנאלצו להסתיר את יהדותם במשך עשרות שנים, עד כדי כך שלא עשו לילדיהם ברית מילה, מבינים את סיפור התחיה היהודי הגדול ביותר של הדור שלנו. תחיית יהודי ברית המועצות.

כשרואים את התמונה הזו מבינים כיצד התורה שלנו רלוונטית לכל דור ולכל יהודי. גם אם הוא מכוסה בשכבות רבות, גם אם הוא עבר ייסורים, גם אם ניסו להכחיד לו כל זכר יהודי. בסופו של דבר ה”קול גדול ולא יסף” של הקב”ה, מתעורר ומעורר.

אשרינו שזכינו.

Leave a Reply

Your email address will not be published.