יריד התעסוקה שהתקיים השבוע בבית הקונגרס הוכתר בהצלחה רבה לאחר שרבים יצאו ממנו עם התאמה פוטנציאלית גבוהה למקום עבודה מתאים* לאחר הטלטלה שעבר השוק בישראל בעקבות המגפה, רבים מבני העדה שמצאו את עצמם בבית ללא עבודה הגיעו ליריד התעסוקה ויצאו קרובים מתמיד לחתימת החוזה* סיפורם של שניים ממבקרי היריד ודיווח מצולם

צילום: פוטו נסים

ביום שלישי השבוע התקיים יריד תעסוקה מיוחד במינו בבית הקונגרס בתל אביב. מטרת היריד היתה להנגיש ככל הניתן את המעסיקים השונים אל העובד ולתת למועסקים פוטנציאלים, שבמהלך ימי הקורונה פוטרו מעבודתם בעקבות צמצומים, וכעת נותרו ללא דמי אבטלה וללא עבודה. הרעיון להפקת היריד, הגיע בעקבות פניות רבות שהגיעו לקונגרס מבני העדה הבוכרית שמצאו את עצמם מחוסרי עבודה בעקבות משבר הקורונה. בהחלטה אמיצה. הוחלט להנגיש להם את מקומות העבודה הנחשקים ביותר במשק במקום אחד וביום אחד, ובכך להגביר דרמטית את הסיכויים שהם ימצאו עבודה המתאימה להם.

על הפקת היריד עבדו צוות הקונגרס בראשותו של הסמנכ”ל הרב יוסי ניאזוב, עו”ד אדי מרדכייב והגב’ שרית מיתר. סמנכ”ל הקונגרס אומר ל’מנורה’: “שמחנו לראות את הקהל הגדול שהגיע וגם את מקומות התעסוקה הרבים שבאו להציע את שירותיהם לעובדים הפוטנציאלים. קונגרס יהודי בוכרה רואה את עצמו כגורם מוביל במכלול התחומים וכמובן לאחר שהרגשנו את המצוקה שהגיע מהשטח בעקבות הקורונה, אנשים רבים חוו משבר בגלל המצב ומצאו את עצמם חסרי עבודה ופרנסה. אנשים שהיו רגילים לקום כל בוקר לעבודה ולכלכל בצורה מכובדת את בני משפחתם, מצאו את עצמם ללא עבודה וללא יכולת לשלם חשבונות. לכן לקחנו על עצמינו את המשימה הזו על מנת לאפשר לאותם אנשים לחזור לחיים שהם היו רגילים עליהם”. ויש גם תכניות לעתיד אומר ניאזוב “אנחנו רוצים לייצר פלטפורמה נגישה אונליין לאנשים מהעדה הבוכרית שמוגדרים כמחפשי עבודה, ולעזור להם עם מקומות העבודה הפוטנציאלים עבורם, זה פרויקט שאנחנו עובדים עליו ומקווים שבקרוב הוא יצא לדרך”. עו”ד אדי מרדכייב שלקח חלק נכבד בהפקת היריד אומר כי:  ” לטובת בני הקהילה נרתמתי יחד עם הגב’ שרית מיתר ממחלקת הרווחה של הקונגרס, לגייס כ-15 מקומות תעסוקה נחשקים מתחומים מגוונים לטובת הקהילה. אני תמיד כאן למען הקהילה הבוכרית , שמחתי לראות אנשים שנכנסים לקונגרס ויוצאים עם חיוך ואף באים ללחוץ לי יד ולמר תודה, בעזרתך ובעזרת הקונגרס אולי נצליח להביא כסף  מעבודה הביתה ולא דמי אבטלה, אני  שמח להיות חלק מהקונגרס עם הפנים קדימה לטובת העדה כולה.

שוחחנו עם נ’, אחת מהנשים המתגוררת באזור תל אביב,  שבאו ליריד התעסוקה על מנת למצוא עבודה איכותית ומכניסה. נ’ מספרת שבהתחלה היו עבודות שפסלה בגלל אי התאמה של שעות העבודה, התחום והשכר, אבל עכשיו היא מתפשרת והולכת על כל מה שיתאים ויכניס מספיק כסף הביתה. “כבר שנה שאני שולחת קורות חיים כל יום. בתיירות, בחינוך, מזכירות, ניהול משרד, כל מה שאפשר”, היא אומרת. “אני שולחת לכל דבר שאני רואה. כל פרויקט, כל מכללה, גמישות, ניידות, להכל אני מוכנה. יש לי בממוצע חמישה ראיונות עבודה בשבוע, וכלום לא הולך. בסוף שומעים שיש לי חמישה ילדים, הקטנה בת שנתיים, וזה מתפוצץ”.

הכישורים של נ’ ככל הנראה אינם הבעיה. “במהלך החל”ת לא נחתי ועשיתי קורסים של שירות התעסוקה כדי להתקדם, ואין סיבה שאני לא אמצא עבודה! אני עובדת מעולה, מאוד חרוצה, קפדנית, תקתקנית, אוהבת אנשים ואהובה על הבריות, אבל עובדה, אני לא מוצאת”, היא מוסיפה בכאב. המעסיקים פשוט הפכו להיות רעים. השכר על הפנים, מינימום. הכי הרבה שמצאתי היה 6,000 שקלים, וגם זה עם עבודה בסופי שבוע ובימי חול עד 19:00 בערב. יש לי חמישה ילדים והם בחופש עכשיו, איך אפשר לעשות את זה?”

נ’ מספרת מספרת שאנשים מסביבה מסתכלים עליה ואומרים: “מה הבעיה? תיהני מהחל”ת עם הילדים בבית”. אבל מי שלא נפגע לדבריה, לא מבין. “מעבר לכסף, זה גם לא פשוט נפשית לשבת בבית, במיוחד למישהי כמוני שכל החיים רגילה לעבוד. גם כשרואים בקורות חיים שיש זמן ממושך של אבטלה זה משפיע. שואלים אותך, רגע, למה זה? מה עשית בזמן הזה”?

למרות הקושי, נ’ מסרבת לוותר על האופטימיות. “אני אדם מאמין, אני מאמינה שאני אמצא משהו, ואני מקווה שמשהו ישתנה ומישהו יתעורר ויבין שאין לנו אופציה אחרת. אנחנו ממש מתחבטים עכשיו על מה נעשה בחגים, שיגיעו שניה אחרי הראשון בספטמבר. אבל בעזרת השם יהיה בסדר”.

היא מאמינה גם שתמצא עבודה בקרוב, ולא מתכוונת לשבת בבית. “אני עדיין מחפשת ופתוחה להצעות מכל מקום. תחום התיירות אמנם עוד לא התאושש, ולא רואים את התאוששות באופק, אבל אני מחפשת כל עבודה שיכולה לאתגר, לעניין ולהתפתח”.

אין קול ואין עונה

ב-15 למרץ הוצא דוד ק’ לחל”ת ולאחר מכן פוטר, ובמהלך הקורונה עשה גם קורס הסבה מקצועית דרך לשכת התעסוקה. אבל גם בתחום הישן וגם בחדש, הוא לא מצליח למצוא עבודה. “יצאתי לחל”ת כמו כולם במרץ וביוני, אחרי שבעלי המקום כבר הבינו שזה לא הולך לשום מקום. גם פוטרתי, אחרי 20 שנה באותו מקום”, הוא מספר ל’מנורה’.

“מאז לא הצלחתי למצוא עוד עבודה בתחום. אני מחפש ומחפש, ואין קול ואין עונה. אני שולח קורות חיים, נמצא בקבוצות, מנסה דרך חברים, וכלום”. דהן מסביר שתחום האירועים אמנם כבר חזר, אבל הוא אחרי שנה של קריסה טוטאלית, ועכשיו, שוב מתחילים להטיל עליו מגבלות. “היו המון הפסדים, מקומות שנסגרו, צמצמו כוח אדם, לכן מאוד קשה למצוא עבודה בתחום הזה גם עכשיו, במיוחד שיש את התו השמח, ובעלי האולמות מרגישים שהולכים להגבלות ולא רוצים להתחייב ולהצטרך שוב להוציא עובדים לחל”ת”.

אז הוא הלך ללשכה, שם המליצו על הסבה מקצועית לתחום התיירות. “תחום התיירות מאוד קרץ לי, ובחרתי בקורס סוכני נסיעות. אמרו לי שהקורס בתשלום, 10,000 שקלים בהשתתפות שלהם של 50% מהסכום, והבטיחו גם השמה, ושכשאעבוד בתחום, אחרי הקורס, אקבל החזר”.

דוד ק’  אומר שהוא מנסה למצוא מקום עבודה זמני בינתיים, כשהוא עוד במהלך הקורס. “אני מנסה עכשיו למצוא עבודה. הולך עכשיו למקומות של כוח אדם, וזה ממש קשה לי. אני רוצה לעבוד במשהו שאני טוב בו, במקצוע שלי, שהשקעתי כדי ללמוד אותו.  למרות שעוד לא סיימתי את הקורס, ואני עוד לומד ויש לי מבחנים. אני אומר לעצמי, הלשכה שלחה אותי עכשיו לקורס, אז מה, לא מגיע לי איזושהי עזרה? זה מרגיש לי מוזר”.

“יש צעירים רווקים שיכולים לחזור להורים ולחתוך בהוצאות, אבל אני, שמחזיק שלושה ילדים קטנים,  מה אני אמור לעשות?”, הוא אומר לבסוף בדמעות. “חייבים להחזיר את דמי האבטלה למי שיש ילדים. זה באמת המינימום של המינימום, לא מדובר במיליונים, אבל זה איכשהו מצליח להחזיק אותנו מעל המים” מסיים דוד בכאב.

Leave a Reply

Your email address will not be published.