התוועדות שנערכה בהפתעה בחצרו של הרבי מליובאוויטש בה נכח נשיא הקונגרס מר לב לבייב, הביאה להקמתה של רשת כוללים לאוכלוסייה הבוכרית המבוגרת ברחבי הארץ. לכבוד יום השנה להסתלקותו של רבי לוי יצחק שניאורסון- אביו של הרבי מליובאוויטש, 'מנורה' מפנה זרקור לפעילות רשת הכוללים 'תפארת זקנים' שהוקמה לזכרו
ביום שני השבוע חל יום השנה להסתלקותו של הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון זצ"ל אביו של הרבי מליובאוויטש. רבי לוי יצחק היה אחד הרבנים הבודדים בתקופתו ברוסיה שעמד בתוקף ובעוז על שמירת הגחלת היהודית קלה כבחמורה, על אף הרדיפות הקשות של השלטונות. בשנת תרס"ט (1909) הוא התמנה לכהן כרבה הראשי של העיר יקטרינוסלב שברבות השנים שינתה את שמה לדנייפרופטרובסק. רבי לוי יצחק שימש כרבה הראשי של העיר במשך 30 שנה ברציפות והיה דמות מרכזית בשימור חייה היהודיים של העיר וסביבותיה. בעקבות פעילותו הרבה להפצת היהדות, הוא נאסר על ידי השלטונות בשנת תרצ"ט (1939) ונשלח לגלות בעיר מרוחקת באזור קזחסטן.
בט' ניסן תרצ"ט – 28 במרץ 1939 – בשעה שלוש לפנות בוקר נשמעו דפיקות על דלת ביתו של רבי לוי יצחק. בפתח הופיעו סוכני הנ.ק.וו.ד. ובידם צו מעצר. במשך שלוש שעות הם סרקו את הבית, החרימו מאות ספרים, פירושים שכתב וכן חילופי אגרות; הם גם לקחו את ההסמכה לרבנות שלו, וגם פניה מקהילה ביפו שיבוא לשמש כרב בעירם, פניה שהכילה בקשת ויזות עבור כל משפחתו.
בשעה שש בבוקר הוא נאסר באופן רשמי על פעולותיו למען הפצת היהדות בברית המועצות. במשך שנה הוא נחקר ועונה בבתי כלא שונים; במשפט שנערך במוסקבה נגזרו עליו חמש שנות גלות במרכז אסיה. אשתו הרבנית חנה עשתה אף היא את דרכה לאותו כפר נידח כדי לתמוך בבעלה. השהות בכפר הקטן צ'אילי הייתה קשה במיוחד. בשל חוסר אמצעים, הם נאלצו לשכור חדר אצל אישה שלא אהבה יהודים בלשון המעטה ועשתה כל שביכולתה כדי להצר את צעדיהם. המקום היה מלא ביתושים, והם סבלו חרפת רעב. היו ימים בהם במשך חודש שלם לא באה לפיהם פיסת לחם. למרות הקשיים רבי לוי יצחק הוסיף לשקוד על התורה ועל העבודה, כשהוא מפגין התעלות רוח ומהווה מקור השראה. כשמלחמת העולם השניה פרצה נהרו פליטים יהודים רבים לאיזור וחיש מהר הם הכירו בגדולתו כשהם פונים אליו לעצה וברכה. הרבנית חנה השתמשה בעשבים כדי לייצר מעין דיו, ובעקבות מחסור בנייר הוא כתב את חידושי התורה שלו על שולי הספרים שהביא עמו.
מספר פרופסור רוסי שככל הנראה היה אסיר פוליטי באותה תקופה ושהה יחד עם רבי לוי יצחק באותו התא בבית הכלא. "היינו ארבעה אסירים בתא אחד, כולנו הבנו מהתחלה שההישרדות שלנו תלויה בהשפעתו ובאומץ רוחו של רבי לוי יצחק. הוא גרם לכך שלא ניפול ברוחנו, למרות כל הצרות והתלאות שעברו עלינו שם. אני זוכר איך הוא התעקש מאוד לשמור על עקרונות הדת שלו ללא חת. יום אחד הגיעה פקודה לכל האסירים השוהים בבית הכלא שעליהם לגלח את זקנם. כמה מהאסירים, וביניהם גם רבנים ויהודים דתיים, ניסו להתנגד לפקודה אך לא עזר להם מאומה והפקודה יצאה אל הפועל. לא כך היה אצל רבי לוי יצחק. כאשר הגיע תורו לגלח את הזקן, הוא עמד כסלע איתן והכריז בתוקף גדול: "את זקני לא תורידו בשום אופן". דבריו שנאמרו בתקיפות רבה, הבהילו מאוד את הממונים והם עזבו אותו לנפשו".
פטירתו
בשנת 1944, כשעונשו עמד להסתיים, החלה לקנן בו מחלה קשה ללא ידיעתו, הוא הפך להיות חולה וחלש, והיהודים באזור התגייסו כדי להביא לשחרורו. באמצעות שוחד הם השיגו עבורו אישור לעבור לעיר אלמא אטא (נכתב גם: אלמטי) הגדולה יותר, לשם הם עברו מיד לאחר חג הפסח. למרות שהתנאים בעיר היו טובים בהרבה, מחלתו של הרב התגברה. הוא המשיך להשיב לכל אלו שביקשו את עצתו ולשקוד על התורה, וביתם של הרב והרבנית היה פתוח לרווחה לכל דורש. בכ"ף מנחם אב ה'תש"ד מצבו התדרדר; ברגעיו האחרונים הוא מלמל דברי תורה ופסוקי תהילים עד שהחזיר את נשמתו ליוצרה.
כתביו ומורשתו
במשך עשרות שנות מנהיגותו כרב וכן בגלותו בקזחסטן, העלה רבי לוי יצחק על הכתב עשרות אלפי דפים של חידושים בסגנון ייחודי השוזר רעיונות מן התלמוד, ספרי ההלכה, תורת החסידות והקבלה. הרוב המכריע של אותם כתבים הוחרם על-ידי הסובייטים או הושמד על-ידי הנאצים שכבשו את עיר מגוריו. כשאשתו, הרבנית חנה, הצליחה לצאת מרוסיה, היא הביאה עמה אוסף קטן של כתבים אותם כתב רבי לוי יצחק בשנות גלותו.
בנו, הרבי מליובאוויטש זצ"ל, פרסם את הכתבים בסדרת ספרים בשם "ליקוטי לוי יצחק", ובהתוועדויות שהיה עורך בשבתות הוא אף היה לומד אחד מחידושי אביו, מבאר אותם ומסיק מהם לקח לעבודת השם.
ההתוועדות המפתיעה
לא ניתן לתמצת את חייו ופועלו של רבי לוי יצחק בכתבה אחת בעיתון. הספרים שחיבר, הדרך בעבודת השם שטווה, הסיפורים המרתקים שקרו עימו יכולים למלא כרכים עבי כרס של עשרות ספרים. לכבוד יום השנה להסתלקותו, נפנה זרקור למפעל הכוללים 'תפארת לוי יצחק' אותו מפעיל קונגרס יהודי בוכרה מזה שנים.
הכל החל בהתוועדות אחת של הרבי מליובאוויטש בבית מדרשו שבברוקלין ניו יורק, בה נכח נשיא קונגרס יהודי בוכרה העולמי מר לב לבייב. וכך מספר מר לבייב "זה היה בקיץ תש"מ (1980), בפעם הראשונה שהייתי בארצות הברית. בשבת כ”ף אב, יום ההילולא של אביו של הרבי, הייתי אורח של משפחת ניאזוב בבורו פארק ואחרי השבת קיבלנו הודעה, כמדומני בהפתעה, על התוועדות של הרבי לכבוד יום ההילולא. מיד יצאנו ל-770 והגענו להתוועדות. אגב, אחד הדברים שזכורים לי במיוחד, זה המכשיר עם האוזניות דרכו ניתן היה לקבל תרגום סימולטני לעברית.
בהתוועדות ההיא הכריז הרבי על המבצע להקמת כוללים ‘תפארת לוי יצחק’ והרבי המשיך מיד ואמר שמי שייקח על עצמו לממן כולל כזה יזכה להרבה ברכות. הרבי גם הוסיף שמי שמקבל על עצמו לייסד כולל כזה, יקבל ממנו בקבוק ‘משקה’. מיד התנדבתי למשימה והרמתי את היד. לאחר מכן עליתי לבמה של הרבי וקיבלתי ממנו בקבוק ‘משקה’ מלווה בצרור ברכות. ברוך השם ניתן לומר בפה מלא שהברכות של הרבי התקיימו אחד לאחד".
ואכן, כיום רשת הכוללים 'תפארת לוי יצחק' שמתפעל הקונגרס כוללת מספר סניפים ברחבי הארץ בהם נלמדים שיעורי תורה מידי יום ביומו על ידי מגיד שיעור שמעביר את החומר הנלמד למשתתפי השיעור שהם בעיקר אנשים מבוגרים הבאים לקבל את מנת התורה היומית שלהם לפני ואחרי התפילות בבית הכנסת.
סניפים בכל רחבי הארץ
הרב יוסי ארבוב, שמנהל את הפרויקט הזה מטעם הקונגרס מספר לנו על שגרת לימודים יומית וקבועה לה זוכים המבוגרים בני העדה הבוכרית ברחבי הארץ. "יש כיום שישה כוללים פעילים בערים רמלה, באר שבע, קרית גת, קרית מלאכי, רחובות ונתניה. הכוללים פעילים חמישה ימים בשבוע כאשר הרעיון הוא לאפשר לאוכלוסייה המבוגרת להשתתף בשיעורי תורה בסמוך לתפילות בבית הכנסת, לפניהן או אחריהן. השיעורים הללו הם באורך של כשעתיים מדי יום, חמישה ימים בשבוע. הקונגרס מאוד מעורב בפעילות הזו, ואנו רואים את המיזם כחוד החנית של העשייה עם האוכלוסייה המבוגרת בקהילה הבוכרית בישראל. אנחנו גם מתקצבים בסכום של כמה אלפי שקלים מידי חודש כל שיעור שכזה וסומכים על המשתתפים ומגידי השיעורים שישתמשו בכספים למטרת תחזוק ותפעול השיעורים החשובים הללו. הקבוצות של התלמידים מונות בדרך כלל עשרה אנשים והשיעורים נלמדים בשלל שפות. היות והתלמידים הם בעיקר מבוגרים, יש מקומות בהם השיעורים מועברים בשפה הבוכרית כדי לעניין כמה שאפשר את האוכלוסייה המבוגרת". מתאר ארבוב את הפרויקט.
בסניף העיר נתניה המתקיים בבית הכנסת 'היכל אבנר' שבשכונת אזורים בעיר, ניתן לראות מידי יום ביומו מחזה נפלא. אנשים מבוגרים מתקבצים בהיכל בית הכנסת הגדול ומתעמקים בשיעור תורה היומי הנמסר מאת הרב יעקב סימנטובוב שליט"א, מגיד השיעור של בית הכנסת.
"הכולל שלנו פעיל במתכונת הנוכחית מזה כמה שנים" אומר הרב סימנטובוב ל'מנורה'. "יש לנו בכולל עשרה אנשים מבוגרים שמתייצבים מידי יום כדי להשתתף בשיעורים הקבועים שלנו שאליהם מצטרפים 'אורחים' לא קבועים מידי יום. האוכלוסייה ברובה מורכבת מפנסיונרים שבוחרים למלא את שגרת יומם בלימוד התורה הקדושה. אני מוסר את השיעורים מידי יום ומשתדל לגוון תכנים. אם זה לימוד חסידות וספר ה'תניא', או לימוד של הלכות משולחן ערוך או ימים של התוועדות שעמוסה בסיפורים וחיזוקים בעבודת השם. יש גם ימים בהם אנו לומדים שיחות של הרבי מליובאוויטש על פרשת השבוע".
הרב סימנטובוב משתף בסיפור מרגש שמבטא היטב את המשמעות הגדולה שמהווה השיעור היומי למשתתפים הקבועים שלו. "יש אצלינו יהודי מבוגר שאפשר לומר עליו שהוא 'זקן השבט' הוא האדם המבוגר ביותר בין התלמידים וגילו נושק ל-90 בלי עין הרע. אותו יהודי היה סובל מבעיות בזיכרון בעקבות גילו המתקדם. לאחר שהוא החל להשתתף באופן קבוע בשיעורים, הוא אמר לי שבעיית הזיכרון שלו נעלמה כליל והוא מסוגל היום לזכור הכל עד כדי כך שהוא חוזר על נקודות מהשיעור באוזני אנשים אחרים. היהודי הזה חי לבד בביתו לאחר שאשתו נפטרה זה מכבר והוא מתייצב הראשון בכל יום לשיעור ומשתתף בו בצורה חיה וערנית. כשאני מגיע למסור את השיעור אני רואה אותו ממתין לי כבר עם הספר פתוח וחיוך גדול על פניו". מסיים הרב סימנטובוב.
אין ספק כי הדרך בה בחרו בקונגרס להנציח את זכרו של רבי לוי יצחק, היא הדרך הטובה ביותר להעביר את המסר עליו הוא עמל כל חייו – להגדיל תורה ולהאדירה, ולמרות התנאים הלא פשוטים להמשיך ולהתמיד.