בעוד ישראלים רבים חשים עייפות משמירה על תקנות הריחוק החברתי והסגר, יהיו אזרחים אחרים שישלמו על כך את המחיר, אפילו במחיר חייהם. לאור ציווי 'כבד את אביך ואת אמך' המובא בפרשת השבוע, קיימנו ראיון מטלטל עם אירה פוזיילוב, שאביה, דמות מוכרת ואהודה בעדה הבוכרית בתל אביב, הלך לעולמו לאחר שנדבק.

בעוד מיליונים מאזרחי ישראל כבר מחוסנים נגד נגיף הקורונה, נתוני התחלואה משתוללים ונשארים גבוהים במיוחד למרות הסגר שהתארך כבר למעלה מחודש. במשרד הבריאות מדברים על תחושה בקרב האזרחים שהקורונה כבר נגמרה ואפשר כבר להקפיד פחות על הנחיות הסגר והנחיות הריחוק. ישראלים רבים טוענים שהתעייפו משמירת ההנחיות והם חוזרים לשגרה גם אם המגפה משתוללת בחוץ. מצב זה הוא מסוכן ביותר, שכן חלק גדול מהאוכלוסייה בישראל טרם התחסן פעמיים כנדרש, וישנם קשישים ובעלי מחלות רקע שיכולים להינזק קשות מהדבקה בשלב הזה.

כדי להמחיש את גודל הזהירות הנדרשת, שוחחנו עם אירה פוזיילוב, שאביה, אמנון שמסייב ז"ל נפטר לאחר סיבוכים של נגיף קורונה. אירה, בת 40, גרה בחולון, נשואה ולה 4 ילדים.

'לאבא לא היו מחלות רקע'

"אבא שלי היה אדם בריא וללא מחלות רקע. הוא לא היה שותה, או לוקח תרופות או כל דבר אחר.  הוא היה ספורטאי ומתאמן הרבה והוא אדם בריא לחלוטין, ובכל זאת המחלה גברה עליו. יש כאלו שהמחלה תוקפת אותם בצורה מאוד אלימה וזה כנראה מה שקרה לו." אומרת אירה, ומיד מבהירה את הכוונות שלה. אני מתראיינת לעיתון רק כדי להגביר את המודעות של אנשים לסכנה החמורה שיש בהדבקה בקורונה. לצערי, אני נחשפת לאנשי רבים מהעדה הבוכרית שמרשים לעצמם להסתובב ללא מסכה בחוץ. אני אומרת להם גם כשאני פוגשת אותם וגם מעל גבי העיתון : זה לא צחוק!  מדובר במחלה קשה שיכולה בקלות להרוג אנשים בריאים. את אמא שלכם, או את אבא שלכם. תקפידו בבקשה על כללי הריחוק והמסכות. אם אתם מכירים אנשים מבוגרים שרוצים להתחסן ולא יכולים, אל תחשבו פעמיים לפני שאתם לוקחים אותם להתחסן מיידית. זה כיבוד ההורים של כולנו, וכולנו יחד מחויבים אליו"  אומרת אירה ברגש.

התקופה בה חלה אביה, אתגרה את אירה ואת משפחתה שרצו מאוד לכבד אותו, אך לא יכלו לעשות זאת כיוון שאביה היה סגור במחלקת הקורונה כשהוא מורדם ומונשם וללא יכולת לבקרו.

"אבא התאשפז בתחילת חודש יולי לאחר שירדה לו הסטורציה. הגיע לבית שלנו אמבולנס ואשפזו אותו בבית החולים וולפסון. לאורך כל התהליך הזה, אבא היה בהכרה מלאה והוא הלך על שתי רגליים, לא היה נראה בכלל שהגרוע מכל עומד לקרות. ביום הראשון לאשפוז, הוא היה עם מכונת הנשמה שהחדירה לו חמצן. במהלך היום הזה, היה לו קצת קשה עם הנשימה אבל הוא היה בסדר חוץ מזה. יום לאחר מכן, ביום השני של האשפוז כבר הכפילו לו את כמות החמצן וראו שזה לא מספיק לו. לכן הרדימו אותו וחיברו אותו למכונת הנשמה שאיתה הוא היה שלוש וחצי שבועות.

במשך כל הזמן שאבא היה מאושפז, יכולנו לראות אותו רק דרך החלון, כל המחלקה הייתה סגורה. רק ביום הראשון שוחחנו איתו בשיחת וידאו קצרה כדי לא להעמיס עליו ולקחת ממנו כוחות. לפני שחיברו אותו למכונת הנשמה, הוא אמר לי "אירה תשמעי אני מאוד אוהב אתכם תבואו לבקר אותי". אמרתי לו "אבא, אנחנו באים כל יום, אבל אתה לא רואה אותנו כי אנחנו רואים אותך או מהחלון או מהמצלמות". הוא כל הזמן אמר לי "אירה אני אוהב אתכם אני אוהב אתכם"

התאוששות והתדרדרות מהירה

לאחר כמה שבועות בהרדמה, החלו הרופאים להוריד את המכונות מאמנון ז"ל, במטרה לייצב את מצבו ולעזור לו לנשום בכוחות עצמו. "אחרי שהורידו לו את כל ההרדמות, הוא התחיל קצת להתאושש לאט לאט.  אבל לאחר יומיים, מצבו החל להתדרדר במהירות. הרופאים אמרו לנו שהם לא יכולים לייצב את מצבו… זה היה רגע קשה במיוחד עבורי ועבור כל בני המשפחה שלי. בתור הבת שלו, אתה לא קולט שזוהי המציאות,  אתה בטוח שהכל יהיה בסדר. אבא היה במצב קריטי והחל לאט לאט לחזור לעצמו והיה נראה שזה מסתדר, אבל לצערי זה כבר היה חמור מידי כדי להציל אותו והוא נפטר לדאבוני ולדאבונה של כל המשפחה"

בתקופה בה שהה אביה באשפוז, התמודדה אירה עם הקושי בקיום מצוות כיבוד הורים. "לא ידעתי איך אפשר לעזור לאבא. אתה נמצא במצב שאתה רוצה לעשות כיבוד הורים ואתה לא יכול. היו גם ימים שלא היו נותנים לנו להיכנס לכניסה של הבית חולים. זה היה כמו סיוט מתמשך ותחושה של חוסר אונים, אתה רוצה נורא לעזור לאבא שלך, אבל אין לך איך". 

שמרו על ההורים של כולנו

ואכן, דמותו של אמנון שמסייב ז"ל ידועה בפי כל כדמות של איש חסד ונתינה. " אבא נפטר בגיל 63 . הוא היה אדם עם מלא נתינה, עם מלא הקשבה לכולם, הוא היה בנאדם מאוד מיוחד. ואני אומרת את זה לא בגלל שזה אבא שלי, זה מה שכולם אומרים עליו.  אבא נולד בבוכרה ב1956, הוא עלה לארץ עם אמא ושלושה ילדים נוספים בשנת 94. בבוכרה, הוא שימש כאיש הסוכנות היהודית, והוא עזר להרבה אנשים מהעדה לעלות לישראל. גם בהמשך, בישראל בבית שלנו בתל אביב, הרבה עולים חדשים מהעדה הגיעו כדי לקבל עזרה מאבא במילוי טפסים למשרדי ממשלה. את העסק של הלחם הבוכרי הוא פתח בשנת 98 והשאר כבר היסטוריה. במאפיה אבא מכר לחם בוכרי, מאפים בוכרים ביצאק, דושפרה, מנטו וכו'. אמנם רוב הלקוחות של המאפייה היו מהעדה הבוכרית, אבל יש לנו גם לקוחות שהם לא מהעדה הבוכרית ומאוהבים מאפים ובסגנון הבוכרי. אבא היה איש חסד וכל מי שהיה מושיט לו יד הוא היה עוזר. במשך השנים שאבא עבד במאפיה, הוא לא היסס לתת לחם ללא תמורה לאנשים שניכר היה עליהם שהם קשי יום וידם אינה משגת".

לסיום, מבקשת אירה מכל מי שיכול לשמור על המבוגרים ועל האנשים בסיכון " אני מבקשת מאוד לשמור על ההורים של כל אחד ואחד וגם על ההורים של אנשים אחרים. כי בסוף אבא שלי נפגע בגלל אדם אחד שזלזל בהנחיות, אבא שלי הלך על סתם.  אני איבדתי  אבא שהיה החצי השני שלי. הייתי מחוברת אליו כמו חמצן והוא הלך לי ולכל בני המשפחה שלי רק בגלל זלזול בהנחיות. זה מוות מיותר וכואב. בבקשה, שמרו על ההנחיות ותכבדו את ההורים של כולנו".

Leave a Reply

Your email address will not be published.