#” כי לא יטוש ה’ עמו ונחלתו לא יעזוב אמנם בית המקדש נחרב, עצים ואבנים נשרפו,  אך עם ישראל עצמו נשאר קרוב להקב”ה הוא מצפה ומחכה לנו  בכל יום לגאולה שלימה  “

השנה יחול תשעה באב ביום ראשון ט’ באב והצום יתחיל ממוצאי שבת ועד ליום ראשון בערב כשאנו מציינים 1953 שנים לחורבן בית המקדש. ביום זה אנו מתענים כמה עינויים הכוללים איסור אכילה ושתייה סיכה ורחיצה ונעילת הסנדל.

דבר אחד מעניין ונקודת אור ביום הזה אנו רואים בהלכה בשו”ע ( אורח חיים סימן תקנ”ט סעיף ד’) שם נפסק ” אין אומרים תחנון בתשה באב ולא נופלים על פניהם משום שנקרא מועד” וזה על פי הפסוק במגילת איכה (פרק א’ פסוק ט”ו) “סילה כל אבירי ה’  בקרבי קרא עלי מועד לשבור בחורי גת דרך ה’ לבתולת בת יהודה”.

והשאלה נשאלת הכיצד ? היאך ייתכן לקרוא ליום העצוב ביותר בעם ישראל יום שנחרב בו בית המקדש כולם צמים ויושבים על הארץ ומבכים את החורבן, ועדיין לקרוא לו יום מועד? ואין זה קריאה בעלמא אלא קריאה שבאה לידי ביטוי בפועל שלא אומרים בו תחנון משל היה ראש חודש או חול המועד, מה ההסבר בזה?

כדי להבין זאת נקדים את האמור במדרש רבה (פרק ד’ י”ד) על הפסוק בתהלים ( פרק ע”ט פסוק א’) “מזמור לאסף באו גויים בנחלתך טמאו את היכל קדשיך שמו את ירושלים לעיים”  פרק תהילים זה מדבר על חורבן בית המקדש, שואל המדרש מדוע נאמר מזמור לאסף הרי פרק זה מדבר על חורבן בית המקדש והריגת הצדיקים,  נכון היה לומר קינה לאסף או בכי לאסף או נהי לאסף, מה הלשון מזמור לאסף שהוא  לשון שירה?

עונה המדרש משל למלך שעשה חתונה לבנו הנסיך יורש העצר, בנה עבורו אולם מיוחד מפואר, צבע אותו קישט אותו עם מיטב האומנים הזמין שולחנות וכיסאות מפוארים וילונות מיוחדים מחו”ל ובנה חופה מפוארת כיאה לבן מלך, והנה ערב החתונה יצא הבן לתרבות רעה ובעט באביו וסירב לבוא לחתונה, מיד עלה המלך לאולם שבנה הרס שיבר וקרע את כל החופה היפה והמפוארת זרק את כל הריהוט המפואר והביא טרקטור ודחפור שהרסו עד היסוד את האולם המפואר והמיוחד שנבנה עבור בן המלך, כל משחת המלוכה והשרין היו בוכים ועצובים אך אחד השרים היה שמח ומנגן אמרו לו מה אתה שמח אינך רואה את ההרס והחורבן שנעשה בגלל בן המלך? אמר להם על זה אני שמח שהמלך שפך את כעסו וחמתו על האולם על הריהוט והציוד ולא פגע בבן המלך עצמו בגופו, רמז יש בזה שהמלך מחכה לבנו שישוב אליו חזרה, והנמשל ביום תשעה באב הקב”ה כעס על עם ישראל על עזבם את התורה אך שפך את זעמו וכעסו על עצים ואבנים על בית המקדש ולא פגע בעם ישראל עצמו שהם בניו ובכך רמז לנו שהוא מצפה שנשוב אליו במהרה כמו שאנט מסיימים את מגילת איכה בפסוק ” השיבנו ה’ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם” לפיכך נאמר מזמור לאסף ולא קינה לאסף

וזהו הסוד של קרא עלי מועד ולא לומר תחנון בתשעה באב להזכיר לנו מאחרי כל החורבן העצב והאבל יש את הנקודה של “מועד ” האומר  כי לא יטוש ה’ עמו ונחלתו לא יעזוב אמנם בית המקדש נחרב, עצים ואבנים נשרפו,  אך עם ישראל עצמו נשאר קרוב להקב”ה הוא מצפה ומחכה לנו  בכל יום לגאולה שלימה  אך עלינו לזכור  כי התנאי לכך  הוא “השיבנו ה’ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם.”

Leave a Reply

Your email address will not be published.