הבית ההיסטורי של יפו, שבנה יוסף קנדינוף, מעשירי הקהילה הבוכרית בירושלים בראשית המאה העשרים, שופץ והוסב לחלל אמנותי כשבמרכזו בר ומסעדה. לפני מספר שבועות הוא נפתח לקהל הרחב “שילוב של היסטוריה בוכרית ובילוי ישראלי” >>

ברחוב יפת 32 ביפו, סמוך לשוק הפשפשים, ניצב מבנה גדול ומפואר שעד לפני כמה שנים תולדותיו לא היו ידועים, ואף שויך באופן שגוי לבית ערבי מהתקופה העות’מאנית.  אך בימים אלה הארמון היפואי פותח פרק חדש וצעיר וחושף את סיפורו שהחל עוד באמירות בוכרה.

לפני כ-150, אהרון קנדינוף נחשב לאישיות גדולה בבוכרה כששירת את האמיר (מוזאפר חאן, שליט בוכרה) בתור יועצו האישי ושימש כנשיא היהודים ושר האוצר של השלטון. בעקבות הלשנה שקרית, קנדינוף נחשד בשיתוף פעולה עם הרוסים, על כך שניסו להשתלט על בוכרה. הוא נאסר, נדון למיתה, ורכושו הוחרם.

לאחר שהתברר שהאשמה כוזבת, זוכה ע”י האמיר אך נדרש להתאסלם, נדד לרוסיה ולבסוף שב ליהדותו. בשבת 1888, קיבל הסמכתה מהשולטן להגיע לארץ ישראל כנתין רוסי.

בית קנדינוף כיום

בית קנדינוף כיום | צילום: גדעון לוין 181 מעלות

אהרון, אישתו ושמונת ילדיהם עלו לירושלים כשבידו הון עתק של 5 מיליוני פרנקים זהב, שטיחים יקרים ואבנים טובות. קנדינוף, שרכש אדמות ונכסים, בנה את “ארמון קנדינוף” בשכונת הבוכרים. אך לאחר מותו, בנו הבכור- יוסף קנדינוף עזב את ירושלים ועבר להתגורר בנווה צדק, שם המשיך את עסקי המשפחה וכמה שנים מאוחר יותר, בנה ביפו את ‘בית קנדינוף’ המפורסם.

הבית בן שתי הקומות, נבנה בסגנון בנייה ערבי עשיר לאורך רחוב יפת, עם מרפסות תלויות, תקרות גבוהות ומקומרות. המועצה לשימור אתרי מורשת, מתארת את קנדינוף כמי שהיה עובר ברחובות העיר במרכבה מפוארת רתומה לשני סוסים. אך בסוף שנות ה-20 של המאה שעברה, איבדה משפחת קנדינוף את מרבית נכסיה, ובהם גם ‘בית קנדינוף’ היפואי.

מאז שנמכר ועד היום המבנה שימש בין היתר כפנימייה, מפעל מזרונים וכמתחם המסעדות של ניר צוק, עד שנסגר סופית בשנה שעברה. האמנים (ובני הזוג) אמיר ארליך ואריאנה פורנצ’אי העוסקים בשיפוץ המבנה כבר למעלה משנה וחצי, הקימו בו מתחם המשלב אמנות ומסעדנות, ומפגיש תחת קורת גג אחת מרחבי יצירה לאמנים, גלריה ובר-מסעדה.

בית קנדינוף מבט מבפנים

מבט מבפנים | צילום: גדעון לוין 181 מעלות

מחלקת השימור של עיריית תל אביב שחשפה את החלל המקורי וניקוי הקירות, חילקה את המבנה לשלושה חלקים: מבואה, חלק סגור שבו בר-מסעדה, וחלק מרכזי – החצר והסטודיות שלאורכה. שמירה על אותנטיות הנחתה גם את היזמים הצעירים, שהחליטו לקרוא למיזם “בית קנדינוף”, כדי “להדגיש ולחזק את האופי הקיים של המבנה”.

בבית קנדינוף יש שלושה מרכזים: כיתות לימוד ציור, צילום ושפות, קפה ובר, וחלל רחב ידיים להצגת תערוכות קבוצתיות מתחלפות.

בבית קנדינוף יארח במקום סדנאות אמנות, שיעורים פרטיים, סטודיו פתוח לציור ורישום (שכבר החל לפעול), ועוד אירועי תוכן, כשבשעות הערב המקום פתוח כבר-מסעדה.

המקום פתוח מ-10:00 בבוקר לקפה ומאפה; הבר נפתח ב-18:00.

חזית-בית-קנדינוף-ברחוב-יפת,-צילום-1926

חזית בית קנדינוף | צילום 1926ארכיון

יזמני הפרוייקט אריאנה פורנאצ’אי ואמיר ארליך | צילום: זוהר רון

אהרון ויוסף קנדינוף

אהרון ויוסף קנדינוף

 

 

Leave a Reply

Your email address will not be published.