במלאות שנה לפטירתו של האמן הדגול והפופולארי מר בוריס נמטייב ז”ל, ראיון מיוחד עם הנכדה אתי מיכאלי על סבא בוריס ועל המורשת המשפחתית “דרך התיאטרון היא דרכי בחיים ואי אפשר להפריד ביניהם”  מדגישה אתי

מאת: שמעון פולטוב

“עברנו שנה קשה של אבל, – אומרת אתי בתו של דוד נמטייב ונכדתו של בוריס ז”ל – שנה של פרידה, שנה של עצב ובעיקר המון מחשבה. “בעקבות שנה זו נולד בי הצורך להביע את רגשותיי ובפרט בקרב יהודי בוכרה להם הוא הדגיש את מלוא זמן חייו בארץ ישראל”.

מה את זוכרת מסבא בוריס?

בוריס נמטייב בצעירותו

“הזיכרונות שלי על סבא הם מגיל מאוד צעיר, כבר בתור ילדה ראיתי בו אדם עם רצון וצורך להעניק חום ואהבה לכל הסובבים אותו, לרעייתו הסבתא שלנו, לילדים, בני המשפחה, חברים, שכנים, קולגות ולכל מי שהיה אתו בקשר. תמיד היו סביבו אנשים שחיפשו את חברותו.

בחייו האישיים סבא היה יוזם ארוחות משפחתיות או מפגשים, ולא חשוב אם זה חגים או ימי הולדת של בני משפחתו, חגיגה לכבוד הצגה או שיר חדש. וסבתא תמיד הייתה האישה שלצדו, עזר כנגדו, מוכנה לאירוח שולחן “כשולחנו של אברהם אבינו”, כדי שלסבא יהיה את העונג, וכדי לגרום לנו להפגיש פעם אחר פעם כל בני משפחה סביב השולחן גדול ומלא שמחה ואושר”.

 

מה את יודעת לספר על ילדותו ושנות נעוריו?

“סבא גדל ללא אבא, נסיבות החיים הפרידו ביניהם כשהיה ילד בין שלוש, אך אמו דאגה לספר לו ולאח הקטן שלו על אביו, ששערי ברית המועצות ננעלו בפניו והוא נותר בארץ ישראל בעקבות מלחמת העולם, ובעצם ניתקו בינו לבין אשתו.

עקב קשיים כלכליים כבר בגיל זעיר סבא הרגיש אחריות ודאג לפרנסת המשפחה. הוא התחיל כמתופף בלהקה של תיאטרון ואט אט גילו אותו ככישרון, והוא התחיל לשחק תפקידי משחק שונים בתיאטרון.

שירתו מעומק הלב הייתה כובשת כל אירוע וניגון על ‘טאר’ גרם לדמעות של אושר ושמחה. כך גדל כזמר, שחקן ונגן צעיר ישר על הבמה, ללא תואר של משחק, שירה או ניגון. כישרון אלוקי.

בגיל צעיר סבא פגש את סבתא בשוק בעיר בוכרה ומאותו יום היו ביחד, עד שמחלתה הקשה של סבתא הפרידה ביניהם, גם אחרי מותה הוא נשאר נאמן לה.

עוד מברית המועצות אני זוכרת שיומו של סבא התחיל בשעות הבוקר המוקדמות בתיאטרון ע”ש “לחותי” בעיר דושנבה והסתיים בהופעות מאוחרות, בחתנות או מסיבות שונות של יהודי בוכרה בעיר בה התגורר ובאיזורים שונים של ברית המועצות לשעבר”.

עשרות מופעים והצגות

עובדת היותו מפורסם התנגשה בחייו האישיים?

“לא היה יהודי בעיר דושנבה וסביבתה שלא הכיר את סבא כזמר עם כשרון אין סופי שידע להתאים את עצמו לכמה ז’אנרים של שירה כדי לשמח אנשים באירועים והופעות, עם כל זה סבא – בוריס נמטייב ז”ל תמיד ידע להיות איש משפחה ודמות חינוכית לא רק לילדיו אלא גם לנכדיו ובהמשך לניניו.

בוריס נמטייב

נמטייב מקבל פרס הוקרה מלב לבייב וח”כ רוברט אילטוב

בשנת 1991 התחילו מהומות בין המוסלמים בטג’יקיסטאן, שנגררו בשלב מסוים למלחמת אחים, סבא בתור מנהיג וראש המשפחה קיבל החלטה לעלות לארץ ישראל. אבל אי אפשר היה שלא לשים לב שסבא מאוד דאג להתאקלמות ולהסתגלות של כל המשפחתו בישראל.

בשלב זה הוא גייס את כל כוחותיו המקצועיים למטרה אחת, חזרות רבות עם ילדיו ונכדיו על מנת לעשות קונצרט ומופע בישראל.

בנובמבר 1992 עלה בוריס נמטייב לישראל, יחד עם בני משפחתו, וכבר באותו חודש הוא הופיע על בימת התיאטרון ע'”ש שטיינברג בקריית שרת חולון”.

הופעת לצדו של סבא – בוריס נמטייב?

בוריס נמטייב

בתפקיד “אותלו”

“אני זוכרת בתור נערה בת 16 כמה הצלחה, אושר ושמחה היו במופע שהתקיים בפני הקהל שהיה צמא לאמן גדול. גם אני הייתי חלק מאותו מופע, היה לי כבוד לשחק עם סבא את תפקיד ‘דיזדימונה’, בהצגה ‘אוטלו’ של שקספיר. כמובן בתפקיד ‘אוטלו’ כיכב סבא היקר, בסוף ההצגה הקהל עמד ומחה כפיים זה היה עבורי זכרון בלתי נשכח, מאז עברו 25 שנה.

סבא הקים תיאטרון בוכרי בתמיכה של קונגרס יהודי בוכרה, מופע אחרי מופע, הצגה אחרי הצגה. ההופעות בארץ ובחו”ל נתנו לסבא כוח להמשיך עוד ועוד, למרות תנאים קשים מאחורי הקלעים שהקהל לא יודע עליהם. שום קושי לא היה שובר את סבא וכל קושי חדש סחף אחריו הצלחה חדשה”.

מניסיוני, בארץ קשה להקים תיאטרון בוכרי, כי אין רבים מבני הקהילה שהשקיעו בלימודי משחק איך סבא הצליח להקים תאטרון?

 

“סבא ידע לזהות פוטנציאל באדם מרחוק וידע לגלות את עולמם הפנימי, אנשים שלא היה להם שום קשר לאולם המשחק והתיאטרון שיחקו בצורה יוצאת מן הכלל, בזכות החזרות שהעניק להם בוריס נמטייב הבמאי מוכשר.

חלק מהתפקידים הוא בחר לתת לבני המשפחה: רפאל נמטייב, רפאל בדלבייב, סופה בדלבייב, גיורא נמטייב, גבריאל ,נוריאל ,פינחס ,דניאל נמטייב ושלום מוסייב ועוד, אף אחד מהם לא אכזב אותו, אדרבה, הם הפתיעו את הקהל עם הכישרון המוסתר שסבא גילה ופיתח בהם”.

מורשתו של בוריס נמטייב

בוריס נמטייב“20 שנה של עשייה מקצועית בישראל, הובילו את סבא לזקנה מאושרת, סבא ראה והיה חלק מהחתונות של הנכדים שלו, ובהמשך זכה לגדל דור שלם של נינים. עד גיל 82 סבא עמד על הבמה והקרין חום ואהבה לקהל שלו.

בשנת 2013 קיבל סבא את תואר ‘איש השנה’ במושב השנתי של קונגרס יהודי בוכרה, בשנת 2012 הוא הוזמן על ידי שר התרבות של טג’יקיסטאן וקיבל אות הוקרה מהעם שזוכר, מעריך ולא שוכח.

בחודש מאי 2013 סבא הכניס ספר תורה לבית הכנסת הבוכרי בשכונה שהתגורר בה וזה נתן לו עוד כוח להמשיך לחיות. ימיו האחרונים של סבא היו סביב משפחה אוהבת שדאגה לבריאותו עד רגע אחרון.

בשם כל המשפחה אני מודה לקהל הבוכרי על האהבה הענקית שלכם לבמאי, הזמר, השחקן והיוצר בוריס נמטייב ז”ל”.

ואנו מחכים לשמוע על דור ההמשך, התיאטרון היהודי הבוכרי על שם בוריס נמטייב, ימים יגידו.

Leave a Reply

Your email address will not be published.