מעשה ביהודי שחזר למוטב  עם בואי לאנדיג'אן הפקדתי את מיטלטלי בידי מלצר אחד בבית התה- טשוי-חנא בלעז והלכתי לתור אחר העיר. לשמחתי נזדמן לי בשוק

ספרו של שניאור זלמן אש, 'דרך חיי' (הוצאת מסדה, רמת- גן 1969), מגולל את תולדות חייו של המחבר, יליד עיירה ברוסיה. בן למשפחה של אוהבי

פנחסי מספר "המנהג הזה, להזמין אורחים היה נחלת רוב היהודים בעירנו". הוא מוסיף ומספר "כמובן עם החכמים היינו מדברים עברית וכן עם החיילים השבויים". "בבתי

"כשאתה גר ליד אדם שהוא ערירי ומתבודד, אתה לא באמת יכול לדעת מה נעשה אצלו בחיים ומה קורה אצלו בבית, לכן החלטנו להתחיל להביא לו

זכורים הימים, ימי חודש הרחמים והסליחות והימים הנוראים, בהם התאספו גברים, נשים וטף בעוד לילה, בבתי הכנסת לנהל שיחה, לבקש סליחה ומחילה מבורא עולם על

ספרי שירה וזמרה יהודי אפגניסטן, בוכרה ופרס שהתיישבו בירושלים, פרסמו כאן חלק חשוב מיצירות השירה הקדומות שנכתבו בשפתם דבר המלמד על שמירה של מסורת עתיקת

יהודי בוכרה הדפיסו בירושלים (מעט ספרים נדפסו במקומות אחרים) ספרים העוסקים בתורת הקבלה וספרים שיש בהם מוטיבים רבים המיוסדים על תורת הקבלה. בין הספרים העוסקים

יהודי בוכרה פעלו להדפיס עבור בני הקהילה יושבי ירושלים ומרכז אסיה את מגוון ספרי התפילה הנצרכים לכל יהודי במעגל ימי השנה ובמעגל החיים. ספרי תפילה

ר' רחמים בן חכם אליהו בבלי נמנה על יהודי בוכרה שישבו בירושלים. בשנת התרנ"ט (1899) הוציא לאור בירושלים את התרגום לטג'יקית-יהודית של הספר "הפטרה ליום