ר' בנימין ב"ר פנחס הכהן הוציא לאור בשנת התרמ"ג (1883) את ספר התהילים בשפת יהודי בוכרה, היה זה הספר הראשון שנדפס בלשון טג'יקית-יהודית.  ר' בנימין

"המגמה להדפיס ספרים בשפת הקהילה התחזקה עם הגידול שחל במספרם של העולים מבוכרה לירושלים. הללו ראו את שפע הספרים הנדפסים בעיר, רבים מהם מיוחדים לכל

החוקר ולטר יוסף פישל מציין שבמחצית הראשונה של המאה התשע עשרה הייתה הקהילה היהודית בבוכרה, הקהילה השנייה בגודלה אחרי בגדד ומנתה 1000-800 משפחות. היהודים סחרו

בכמה מהספרים שבאוסף הספרים המודפסים של ר' שלמה מוסאיוף ישנן רשימות שנכתבו בכתב ידו של יהודי מבוכרה. לפי נוסח הכתיבה וכתב היד נראה שכולן נכתבו

"מלבילוי אני מולדי בארץ גְ'זִירָה ונתגלגלתי מארץ מולדתי לעיר בוכארא וה' יודע מאיזה גלגול באתי לכאן וכתבתי חסרון זה הספר"  "יהודי פרס הביעו את ייחודם

בשנת רנ"ח-רנ"ט (1498/9, א' תת"ט-תת"י לשטרות), ובו מדרשים, הלכות הרי"ף למסכת חולין לר' יצחק בן ר' יעקב אלפסי; ספר הגורלות בעברית המיוחס לרב סעדיה גאון;

קהילות יהודי בוכרה באסיה התיכונה הן קהילות עתיקות יומין. לפי המסורת שבעל פה הנפוצה בקרב יהודי בוכרה, מוצאם ביהודים הקדמונים שהוגלו מישראל ומיהודה לאחר חורבן

אמנות של קידוש ה' "אריה היה צורף ואמן תכשיטים. בשנים המוקדמות יותר הוא יצר תכשיטים ממתכות אצילות, זהב וכסף וכדו' משובצים באבני חן, באמנות ייחודית

"לא רק לפני ראש השנה, גם לקראת חג שבועות ישנו ביקוש גובר לדבש, אמנם לא בכמויות שלפני ראש השנה, אבל עדיין יותר מהצריכה הממוצעת השנתית"

 לכבוד יום ירושלים המציין את אחדותה של העיר, 'מנורה' עם הגעגועים, העלייה, ההתיישבות ואהבת הארץ וירושלים בספרי יהודי בוכרה גיורא פוזיילוב לאן שאני נוסע, אני