פרק מיוחד הוקדש במושב השנתי של הקונגרס למלחמות של עם ישראל והחלק שנטלו בהם בני העדה הבוכרית • הפרק הראשון הוקדש לפיגוע הנורא בו נרצחו אהרון יאסייב מחולון וראובן אבירם מרמלה • הפרק השני הוקדש לפרויקט ‘אח בכור’, המיזם הטרי של הקונגרס לגיוס משמעותי לצה”ל • ובפרק השלישי החזירה אותנו ההפקה אל ההיסטוריה הרחוקה, אל מלחמת העולם השנייה וגבורתם הכפולה של בני העדה הבוכרית, בחזית הקרב וגם בעורף, באירוח עשרות אלפי פליטים בבתי בני העדה • לכתבה המלאה

25.02.2016 | : לוי יצחקוב

המלחמות, הגבורות והניצחונות של העדה הבוכרית

פרק מיוחד הוקדש במושב השנתי של הקונגרס למלחמות של עם ישראל והחלק שנטלו בהם בני העדה הבוכרית • הפרק הראשון הוקדש לפיגוע הנורא בו נרצחו אהרון יאסייב מחולון וראובן אבירם מרמלה • הפרק השני הוקדש לפרויקט ‘אח בכור’, המיזם הטרי של הקונגרס לגיוס משמעותי לצה”ל • ובפרק השלישי החזירה אותנו ההפקה אל ההיסטוריה הרחוקה, אל מלחמת העולם השנייה וגבורתם הכפולה של בני העדה הבוכרית, בחזית הקרב וגם בעורף, באירוח עשרות אלפי פליטים בבתי בני העדה • לכתבה המלאה

“ואל אווירה שונה לחלוטין” – החל המנחה את החלק הבא בתוכניית המושב השנתי – “דרום תל אביב, מרחק הליכה קצר מבית קונגרס יהודי בוכרה. קהילת יהודי בוכרה משלמת מחיר נורא, בשליפת סכין של מחבל נתעב, נרצחו בידי בין עוולה ראובן אבירם ואהרון יסייב”.בסרטון שהוקרן על המסכים נראו בפרק הראשון אלכס שמספר כיצד היה צריך לבשר לאמו על מותו של בנה של ראובן, כשהיא דומעת החלה האם לספר: “מה יכול להיות יותר גרוע בחיים? איבדתי ילד מקסים, מעולם לא רב או הסתכסך עם איש, כמה שהוא חסר לי עכשיו…” – סיפרה האם וכל הקהל האזין ובכה יחד איתה.”עולמי חרב עלי” – סיפרה בקטע השני מרגלית יסייב אמו של אהרון הי”ד – “נורא קשה לי, יש לאהרון 5 ילדים, כשהוא היה חייל והיה משרת בעזה הוא היה מרגיע אותי, “לכל כדור יש כתובת” – היה אומר – “וכעת הוא יצא להגן על המתפללים ובנפשו הוא הציל טבח נורא”.

“הנכדים שלי שואלים “איפה אבא?”, ואומרים לי שהוא בשמיים וקרוב לאלוקים, ואני מה יש לי לומר?”, בהמשך סיפרה בסרטון כיצד ביקרו אותה ואת בני משפחתה ועודדו אותם משלחת רבני העדה וקונגרס יהודי בוכרה. ומסיימת: “עם ישראל חזק, לא סכין, לא ירי ולא שום מחבל, לא יזיזו אותנו מהמקום בו אנו נמצאים”.

לאחר הסרטון ניגשה הגב’ מרגלית יסייב אל הבמה ונשאה דברים קצרים בפני הקהל: “אני מודה לכם שהזמנתם אותי, ומודה למנהיגי הקהילה ורבניה ששוחחו איתי, עודדו אותי ובאו לבקר ולסייע בימים הקשים, שעדיין לא תמו… אני פונה לראש הממשלה ולשרים, אנא, הביאו לנו שקט וביטחון. והכי הכי חשוב –  אנא, הביאו לנו שלום. אני מאחלת לעם ישראל שבע”ה, לא נדע עוד מלחמות וצרות. אמן.

אל הבמה הוזמן החזן הצבאי הראשי שי אברהמסון ולהקת הרבנות הצבאית לשירת “אנא בכוח” שריגשה את כל הקהל.

 

השמיים הם הגבול

הסרטון הבא הוקדש לפרויקט ‘אח בכור’ – לעידוד גיוס משמעותי לצה”ל. בזה אחר זה נראו המפקדים המשתתפים ומובילים את הפרויקט: “אני שמח שאני שייך לעדה הבוכרית… דעו לכם כי איש לא יכול לעצור אתכם בשאיפותיכם, דעו כי השמיים הם הגבול” – נשמע אחד המפקדים קורא לבני הנוער שהשתתפו במפגש.

כל הקצינים משרתים ביחידות קרביות ואחד מהם סיפר: “לפני הצבא הייתי עושה שטויות, במה הייתי מתעסק? הצבא תרם לי הרבה לחיים האישיים” – וכך גם הרס”ר מיחידת הכלבנים של צה”ל, שסיפר כי אמא שלו כלל לא ידעה היכן הוא משרת.

הסרטון הסתיים בדבריו של סמג”ד, שבלחמת ‘צוק איתן’ יחידתו הייתה מאחראים על איתור והשמדת מנהרות, כשהוא מסכם במילים: “אם תרצו אין זו אגדה”.

 

שבעים אחרי המלחמה

הסרטון הבא הוקדש לווטרנים בני העדה הבוכרית גיבורי מלחמת העולם השנייה  קצר על מלחמת העולם השנייה והווטרנים הבוכרים “כאו שידורי מוסקבה, 22 ביוני 1941, 4 לפנות בוקר פרצו 3 מיליון חיילים גרמנים, והחלו במלחמה” בזה אחר זה נראו – רחמים מטטוב, שנפצע במלחמה. עזרא בוזוב, שגויס כשאמו נפטרה. ששון בנימינוב, שהקדיש שירים לזיכרון המלחמה ובן ציון חי בורוכוב שהתגאה שניצל מהלחמה עלה לישראל בחסדי ה’ ובניו ונכדיו שירתו בצבא בישראל.

שני שחקנים מחופשים לחיילים בצבא רוסיה של מלחמת העולם: “יריות באופק, חייבים להיזהר, הפאשיסטים האלה נמצאים” אומר החייל הרוסי, ובוריס הבוכרי מגיב: “עזוב אותי עכשיו, אני חושב על אמא שלי, אני כל כך מתגעגע לחום של הבית, לאושפלוב, למרק של הדושפר’ה…

“אתה שומע את הפגזים מרחוק… (החייל מוציא תהילים) זה מאימא שלי, ספר תהילים, אני מתגעגע לאמא ולאבא, מה קרה להם מה קורה לקהילה שלנו, שמעתי שהמון פליטים יהודים הגיעו לאוזבקיסטאן, מהמעט אוכל שיש להם, קלטו בבית משפחה עם 3 ילדים, שברחו מאוקראינה”.

“למה הם עשו את זה?” – שואל החיל הרוסי. וחברו עונה – “ככה זה יהודי בוכרי”. והחייל משיב לו “תתפלל לאלוהים שלך, תבקש בשבילך מכתב מאמא, ובשבילי שירים”.

בוריס החל להתפלל: “גם כי אלך בגיא צלמוות…”, לפתע מגיח רכב צבאי וביד השליח מכתב. “מי זה בוריס? אמא שלך מסמרקנד, היא ביקשה שאמסור לך את המכתב”.

“בוריס בני היקר – כותבת האם לבנה – ארבע שנים חלפו מאז שעזבת. ארבע שנים של מלחמה… קר לך שם בחזית? לו רק הייתי יכולה לשלוח לך סיר מרק חם… תחזור, ונשב כולנו, יחד נשיר ‘יהלל ניב שפתינו’, נו, טוב גם את שיר ה’מארש’ הרוסיים שלמדת במלחמה… ואולי, יום אחד, נעלה כולנו לירושלים, איפה שסבא קבור, בעזרת השם…”.

והחייל הרוסי מסיים: “אני מקווה שלפחות הבאת מוזיקה טובה בשבילי”. והזמר ולאדי בלייברג סיים ברצף שירים רוסיים.

galeria1a galeria1b galeria1c galeria1d galeria1e galeria1f galeria1g galeria1h galeria1i galeria1j galeria1k

Leave a Reply

Your email address will not be published.